א משנה הנודר מן הירק — מותר בדלועין שאין אנשים כוללים אותם בלשונם בכלל ירק, ור' עקיבא אוסר. אמרו לו חכמים לר' עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו "קח לי ירק", והוא, השליח, חוזר ואומר למשלח "לא מצאתי אלא דלועין". משמע שאין הדלועים בכלל ירק!

אמר להם: כן הדבר, שמדבר זה עצמו מביא אני ראיה לשיטתי, או שמא אומר הוא "לא מצאתי אלא קיטנית"? אלא מכאן, שהדלועין בכלל ירק למרות היותם נבדלים משאר ירקות, ומשום כך אומר השליח שלא מצא אלא דלועים, וקיטנית אינו בכלל ירק כלל, ומשום כך אין השליח אומר למשלחו שמצא קיטנית, כיון שאינו מין ירק כלל. ואסור הנודר מן הירק בפול המצרי לח שעדיין הוא בגדר ירק, ומותר ביבש שאינו נקרא ירק.

ב גמרא שנינו במשנה: הנודר מן הירק — מותר בדלועים, ור' עקיבא אוסר. ותוהים על דברי ר' עקיבא: והא [והרי] מן ירק נדר! ואיך אפשר לכלול בכך את הדלועים שהם פרי (האדמה), ואינם ירק? אמר עולא: באומר "ירקי קדרה עלי", ודלועים אף הם בכלל הירקות שמבשלים בקדירה. ושואלים: אם כך הוא אומר — ודילמא [ושמא] ירק הנאכל בקדרה קאמר [הוא אומר], וכוונתו לירק שנאכל אגב דברים אחרים ולא הניחוהו בקדירה אלא כדי להוסיף טעם לתבשיל? ומשיבים: באומר "ירק המתבשל בקדרה עלי", ודלועים בכלל זה.

ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון חלוקים] במשנתנו ר' עקיבא וחכמים? ומסבירים: רבנן סברי [חכמים סבורים] כי כל מילתא [דבר] שצריך שליחא לאמלוכי עלה [השליח להימלך עליו] — לאו מיניה [לא מינו] הוא, ולכן כיון שצריך השליח לשאול אם גם הדלועים בכלל — משמע שאינם מין ירק. ור' עקיבא סבר: כל מילתא דמימליך שליחא עלה [כל דבר שנמלך השליח עליו] — מיניה [מינו] הוא, שאינו הולך להימלך על דבר שאינו מינו. אמר אביי: מודה ר' עקיבא לענין מלקות, שאינו לוקה שאף אם אכל דלועים אין זה נחשב עובר ממש על נדרו, כיון שאין הדבר ברור לגמרי.

תנן התם [שנינו שם במשנה]: השליח שעשה שליחותו ששלחו בעל הבית להשתמש באיזה חפץ, ושכח שאותו חפץ הוא של הקדש, אם עשה השליח את שליחותו כתיקונה — בעל הבית מעל, שהרי השליח עשה את הדבר עבור בעל הבית. אם לא עשה שליחותו, אלא שינה ממנה — שליח מעל. שכן על ידי שינוי בשליחותו שוב אינו נחשב כשליחו של בעל הבית, אלא כעושה את הדבר לעצמו.

ושואלים: מאן [מיהו] התנא שסובר סברה זו? אמר רב חסדא: מתניתין [אותה משנה] שלא כדעת ר' עקיבא במשנה שלנו. וראיה לדבר, דתנן [שכן שנינו במשנה] אחרת: כיצד הוא ענין זה של שליח שעשה או לא עשה שליחותו? אמר לו המשלח לשליח: "תן בשר לאורחים" ונתן להם השליח כבד, או אמר לו "תן כבד" ונתן להם בשר — השליח מעל, משום ששינה משליחותו. ואי [ואם] לדעת ר' עקיבא — הא [הרי] אמר ר' עקיבא: כל מילתא דמימליך עלה [כל דבר שנמלך עליו] השליח — מיניה [מינו] הוא, ובודאי כבד הוא בכלל בשר לענין זה, ואם כן למעול [שימעל] בעל הבית ולא למעול השליח, שהרי עשה שליחותו!

אמר אביי: אפילו תימא [תאמר] שאותה משנה היא כדעת ר' עקיבא,