מותר לנטותה (להרכיבה) ומותר לפרקה בשבת. ואם כלי קבוע כזה מותר להרכיבו ואין חוששים משום בניה, כל שכן שאין להחשיב בניה וסתירה במנורה! אלא אמר אביי: כאן מדובר במנורה מיוחדת שהיתה של חוליות, שהמנורה מורכבת מחלקים מתפרקים, ויש לחשוש שמא מתוך טלטולה תיפול המנורה ותתפרק לחלקיה, ויבוא להרכיבה, והריהו כעושה כלי בשבת. ומקשים: אי הכי [אם כך] שבמנורה כזו מדובר, מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' שמעון בן לקיש דשרי [שמתיר]?

ומשיבים: אכן אין מדובר כאן במנורה מתפרקת ממש, אלא מאי [מה פירוש] "חוליות" שאמרנו — כעין חוליות, דאית [שיש] בה חידקי [חריצים] ונראית כאילו היתה עשויה פרקים. הלכך [משום כך] אפשר לסכם: מנורה העשויה חוליות ממש, בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה — אסורה לטלטלה. ומנורה גדולה נמי דאית [גם כן שיש] בה חידקי [חריצים] — אסורה בטלטול לדעת הכל, גזירה היא שגזרו חכמים אטו [משום] מנורה גדולה שעשוייה חוליות, כי מנורה גדולה שכיח שתהיה מורכבת מחוליות, ואם יתירו לטלטל את הגדולה בעלת החריצים, הרי מחמת דמיונן זו לזו יחשבו אנשים שהיא בעלת חוליות, ויבואו להתיר את טלטול הגדולה בעלת החוליות. כי פליגי [כאשר נחלקו] ר' יוחנן וריש לקיש היה זה במנורה קטנה דאית [שיש] בה חידקי [חריצים] מר סבר [חכם זה, ר' יוחנן, סבור] כי גזרינן [גוזרים אנו] ואוסרים בטלטול אף את הקטנה שיש בה חריצים משום הגדולה, ומר סבר [וחכם זה, ריש לקיש סבור] כי לא גזרינן [אין אנו גוזרים], כי מנורה קטנה כרגיל אינה עשויה פרקים, והכל יודעים שהחריצים שבה נעשו לנוי בלבד.

א ולגופו של דבר שואלים: ומי [והאם] אמר ר' יוחנן הכי [כך] שהלכה כר' יהודה? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן כלל: הלכה כסתם משנה (כמשנה שלא נזכר שם אומרה). ותנן [ושנינו במשנה] בענין טומאה, שעגלה שיש לה מוכני שהיא מערכת גלגלים נפרדת, המוכני שלה בזמן שהיא נשמטת ונפרדת מן העגלה — אין המוכני חיבור לה, לעגלה, להיחשב כיחידה אחת לא לענין קבלת טומאה ולא לענין טהרה מטומאה. ואין היא נמדדת עמה לשיעור ארבעים סאה. כי כלי הגדול משיעור זה שוב אינו מקבל טומאה, ומוכני של עגלה אינו נמדד עמה לצורך זה. וכן אין מצלת עמה באהל המת, כי עגלה גדולה נחשבת כאוהל (בית) לעצמו, והכלים שבתוך העגלה אינם נטמאים אם העגלה מאהילה על המת, ואולם המוכני של העגלה אינו מצטרף עמה לצורך זה. ואם יש בעגלה עצמה נקב אין סתימתו על ידי המוכני סותמתו לענין טומאה. וכן אין גוררין אותה, את המוכני, בשבת בזמן שיש עליה מעות.

ומכאן נסיק: הא [הרי] אם אין עליה מעות — שריא [מותרת] היא בטלטול, ואף על גב דהוו עליה [ואף על פי שהיו עליה] מעות בין השמשות, ודבר שהיה מוקצה בין השמשות הרי הוא מוקצה לכל השבת. ומאחר ובמשנה סתמית זו הותר טלטול העגלה, וסתם משנה כשיטת ר' שמעון שאין לדעתו דין מוקצה, מדוע אם כן לא פסק כן ר' יוחנן הסובר כי הלכה בכל מקום כסתם משנה? אמר ר' זירא: תהא משנתינו רק במקרה שלא היו עליה מעות כל משך זמן בין השמשות, ונקבל דוחק פרשני זה כדי שלא לשבור ולבטל את דבריו של ר' יוחנן.

ב אמר ר' יהושע בן לוי: פעם אחת הלך רבי לישוב דיוספרא, והורה הלכה למעשה בשאלה שהיתה בענין מנורה כשיטת ר' שמעון בנר. לשון זו איננה ברורה די הצורך, ולכך איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים] שאלה זו: האם הכוונה כי הורה במנורה כמו שמורה ר' שמעון בנר להיתרא [להתיר] בשני המקרים, גם בנר וגם במנורה, או דילמא [שמא] נפרש כך: שהורה במנורה לאיסורא [לאיסור] ובמקרה אחר כר' שמעון בנר להיתרא [להיתר]. לשאלה זו לא נמצא פתרון ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

ג מסופר כי רב מלכיא איקלע לבי [הזדמן לבית] ר' שמלאי וטילטל שרגא [נר כבוי], ואיקפד [והקפיד] ר' שמלאי על שעשה כך, שלדעתו אסור טלטול הנר משום מוקצה. וכן ר' יוסי גלילאה איקלע לאתריה [הגלילי הזדמן למקומו] של ר' יוסי בר' חנינא וטילטל שרגא [נר] ואיקפד [והקפיד] ר' יוסי בר' חנינא. וכן מסופר כי ר' אבהו כי איקלע לאתריה [כאשר היה מזדמן למקומו] של ר' יהושע בן לוי הוה [היה] מטלטל שרגא [נר]. ואולם כי איקלע לאתריה [כאשר היה מזדמן למקומו] של ר' יוחנן לא הוה [היה] מטלטל שרגא [נר]. ותוהים: מה נפשך? הרי אי [אם] כר' יהודה סבירא ליה [סבור הוא], אם כן ליעבד [שיעשה, ינהג] כשיטת ר' יהודה ולא יטלטל את הנר בשום מקום. ואי [אם] כר' שמעון סבירא ליה [סבור הוא], אם כן ליעבד [שיעשה] כשיטת ר' שמעון, ויטלטל את הנר בכל מקום! ומשיבים: לעולם יש לפרש כי ר' אבהו כר' שמעון סבירא ליה [סבור הוא], ואולם משום כבודו של ר' יוחנן הוא שלא הוה עביד [היה עושה], כדי שלא לעשות במקומו שלא כדעתו.

ד בדיני טלטול הנרות בשבת אמר רב יהודה: שרגא דמשחא שרי לטלטולה [נר של שמן מותר לטלטלו] לאחר שכבה, ואילו דנפטא [של נפט] — אסור לטלטולה [לטלטלו]. וטעם הדבר, שכיון שריחו של נפט רע אינו מיועד להדלקה ולכן אסור לטלטלו. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: דנפטא נמי שרי לטלטולה [נר של נפט גם כן מותר לטלטלו].

מסופר: רב אויא איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא. הוה מאיסן בי כרעיה, בטינא, אתיבי אפוריא קמיה [היו מלוכלכות רגליו בטיט, ושם אותן על המיטה לפני] רבא. איקפד [הקפיד] עליו רבא על לכלוך המטה, ולכן בעא לצעוריה [רצה לצערו] על ידי שאלות שלא יוכל לענות עליהן. אמר ליה [לו] רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כי שרגא [נר] של נפט נמי שרי לטלטוליה [גם כן מותר לטלטלו]? אמר ליה [לו] רב אויא: הואיל וחזיא לכסויי בה מנא [וראויים לכסות בהם כלי]. אמר ליה [לו] רבא: אלא מעתה אם זהו נימוק, אם כן כל צרורות שבחצר אבן שבחצר יהיו מטלטלין לכתחילה בשבת, הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא [וראויים הם לכסות בהם כלי]. אמר ליה [לו] ר' אויא: יש להבחין בין הדברים, הא איכא [זה הנר יש] תורת כלי עליה [עליו] ובכלים הקלו במוקצה. הני [אלה] האבנים ליכא [אין] תורת כלי עליה [עליהם], שהם חומרים גולמיים בלבד ואין היתר לטלטלם, אם לא הוכנו לצורך זה מבעוד יום. ומי לא תניא [שנינו בברייתא] כי