מפני שנתעסק במלון תחלה ולא נפנה מיד למצות המילה, שנאמר "ויהי בדרך במלון" (שמות ד, כד).

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שלא נימול, שנאמר: "כי חתן דמים אתה לי" (שמות ד, כה), צא וראה מי קרוי חתן במקרה זה — הוי אומר זה התינוק, שהרי הוא שנכנס על ידי המילה לברית אברהם.

דרש ר' יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו מלאכי החבלה "אף" ו"חימה", ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו. מיד "ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה" (שמות ד, כה), מיד "וירף ממנו" (שמות ד, כו).

באותה שעה ביקש (רצה) משה רבינו להורגן, שנאמר: "הרף מאף ועזב חמה" (תהלים לז, ח), משמע שרצה לפגוע בהם. ויש אומרים: לחימה הרגו, שנאמר: "חמה אין לי" (ישעיה כז, ד). ושואלים: איך אפשר לומר שנהרג חימה, והכתיב [והרי נאמר] בדברי משה עצמו מאוחר הרבה יותר: "כי יגרתי מפני האף והחמה" (דברים ט, יט)! ומשיבים: תרי [שני] סוגים של חימה הוו [הם]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: גונדא [הגדוד, הצבא] של חימה נותר, ולא חימה עצמו.

תניא [שנויה ברייתא] רבי אומר: גדולה מילה, שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מצות מילה, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז, א), וכתיב [ונאמר]: "ואתנה בריתי ביני ובינך" (דברים ט, ב).

דבר אחר: גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שמות לד, כז). דבר אחר: גדולה מילה, שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג, כה), וברית שקיימת תמיד, ביום ובלילה, היא ברית המילה.

ומעירים: ופליגא [וחלוקה] אימרה זו על דברי ר' אליעזר. שאמר ר' אליעזר: גדולה תורה, שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'. ולדעתו הברית שאותה מקיימים יומם ולילה היא התורה, כאמור: "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח).

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים" אחזתו רעדה. אמר: שמא יש בי דבר מגונה שעשיתי ולכן אינני נקרא תמים. כיון שאמר לו "ואתנה בריתי ביני ובינך" (יהושע א, ב) נתקררה (נחה) דעתו, שהבין שהכוונה היא להסרת הערלה, והיא הפוגמת.

נאמר שם: "ויוצא אתו החוצה" (יהושע טו, ה), אמר אברהם לפניו: רבונו של עולם, הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד וכבר נולד לי בן, והוא ישמעאל. אמר לו: צא מאיצטגנינות (ראיה בכוכבים) שלך, אין מזל לישראל, כלומר, אין המזל קובע לגבי ישראל.

אמר ר' יצחק: כל המתמים עצמו (נוהג בתמימות) — הקדוש ברוך הוא מתמים עמו (נוהג עימו בשלימות), שנאמר: "עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם" (שמואל ב כב, כו).

אמר ר' הושעיא: כל המתמים עצמו — שעה (הזמן, הגורל) עומדת לו והוא מצליח, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים", וכתיב [ונאמר]: "והיית לאב המון גוים" (בראשית יז, ד).

אמר רבי: כל המנחש שמנסה לנחש ולמצוא סימנים — לו נחש, הניחוש פוגע בו, שנאמר: "כי לא נחש ביעקב" (במדבר כג, כג). ושואלים: והא [והרי] בלמ"ד אל"ף כתיב [נאמר] שלא נאמר "כי לו נחש" כפי שדרשנו, אלא "כי לא נחש"! אלא משום מדה כנגד מדה, כיון שהוא מנחש — לכן הדבר פוגע בו.

תני [שנה] אהבה בריה [בנו] של ר' זירא: כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו קרוב לקדוש ברוך הוא, במחיצה (במקום) שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (במדבר כג, כג) כלומר, לישראל נאמרים דברים שאפילו המלאכים אינם יודעים, מפני שישראל קרובים יותר לה' מן המלאכים.

אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים — מפני שעשה אנגרייא (שעבוד) בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו" (בראשית יד, יד), וחניכיו הללו היו תלמידיו בתורה ולקח אותם למלחמה.

ושמואל אמר: מפני שהפריז (בחן ובדק) על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו, ח). ור' יוחנן אמר: נענש משום שהפריש (הרחיק) בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר שאמר לו מלך סדום: "תן לי הנפש והרכש קח לך" (בראשית יד, כא) ואברהם סירב לקבל דבר והחזיר הכל, ואם לא היה שומע בקול מלך סדום ומשאיר הנפש אצלו — היה מקרב את השבויים תחת כנפי השכינה.

נאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו" (בראשית יד, יד), רב אמר: שהוריקן בתורה, שלימדם תורה כמי ששופך דבר על מישהו. ושמואל אמר: שהוריקן בזהב, שנתן להם ממון רב כדי שילכו עימו למלחמה.

נאמר שלקח "שמנה עשר ושלש מאות" (בראשית יד, יד), אמר ר' אמי בר אבא: אליעזר שקול כנגד כולם. איכא דאמרי [יש שאומרים]: אליעזר בלבד הוא שנרמז כאן, דחושבניה הכי הוי [שחשבונו כך הוא], שגימטריה של "אליעזר" היא שלוש מאות ושמונה עשרה.

ואמר ר' אמי בר אבא: בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקלי" (בראשית כו, ה) — "עקב" חושבניה [חשבונו] בגימטריה הוא מאה ושבעין ותרין [מאה שבעים ושתים] וכל שנותיו של אברהם היו מאה שבעים וחמש, ו"עקב" שנים שמר את חוקותיו של הקדוש ברוך הוא. משמע שתחילת הכרתו את הבורא היתה בגיל שלוש.

ואגב העיסוק בדברים שעל פי גימטריה מביאים עוד מה שאמר רמי בר אבא בדרך דומה: