תפשוט [תפתור] מכאן את השאלה דבעי [ששאל] רב הושעיא: הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה "באחת מהן התקדשי לי היום, ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשיך", שהסתפק רב אושעיא אם הקידושין השניים חלים כאשר הוא מגרשה. ומתוך דברי בר פדא יש לומר כי הכי נמי דהוו קידושי [כך גם כן שהריהם קידושין], שכיון שאמר שאם פדאן חוזרות וקודשות, משמע שלדעתו כאשר נגמרת קדושה ראשונה על ידי הפדיון, חלה מיד קדושה שניה. ואף כאן, לאחר שבטלו קידושין ראשונים על ידי הגט — חלו עליה קידושין שניים שקידשה מתחילה.

איתער בהו [התעורר בהם] ר' ירמיה ששמע את דבריהם תוך כדי נמנום, אמר להו [להם]: מאי קא מדמיתון [מה אתם מדמים] פדאן הוא לפדאום אחרים? אין הדינים דומים, הכי [כך] אמר ר' יוחנן: פדאן הוא — חוזרות וקדושות, אבל אם פדאום אחרים קודם שנקצצו — אין חוזרות וקדושות כיון שהן בידי אחרים. ואשה המתגרשת מבעלה כפדאוה אחרים דמיא [נחשבת], כי לאחר שנתגרשה האשה הריהי עומדת שוב לגמרי ברשות עצמה, וקידושין שניים אינם יכולים לחול אלא מדעתה, ואם אינה רוצה בכך — אינה מקודשת.

ומעירים: איתמר נמי [נאמר גם כן] אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא שפדאן הוא עצמו, אבל פדאום אחרים — אין חוזרות וקדושות, שאין הוא יכול להקדיש אותן לאחר שהיו כבר בידי אחרים, והדבר אינו תלוי עוד בדעתו.

א משנה הנודר מיורדי הים, שאסר על עצמו ליהנות מהם — מותר ביושבי היבשה. אבל אם נדר מיושבי היבשה — אסור גם מיורדי הים, ומדוע — שיורדי הים בכלל יושבי היבשה. ומגדירים מי הם יורדי הים — לא כאלו שהולכים (שנוסעים באניה) מעכו ליפו שהיא נסיעה קצרה ואין הם נחשבים בכך "יורדי ים", אלא במי שדרכו לפרש, לנסוע למרחקים גדולים, למדינות הים.

ב גמרא על המשפט האחרון של המשנה, בהגדרת יורדי הים נחלקו רב פפא ורב אחא בריה [בנו] של רב איקא, חד מתני ארישא [אחד מהם היה שונה את הדברים על ראשה של המשנה] וחד מתני אסיפא [ואחד מהם היה שונה על סופה]. ומסבירים: מאן דתני ארישא, מתני הכי [מי שהיה שונה על ראשה, היה שונה כך] ומסביר: הנודר מיורדי הים מותר ביושבי יבשה, הא [הרי] ביורדי הים — אסור, ולא כאלו