"קונם שאיני נהנה לך (ממך) אם אי (אין) אתה נוטל, מקבל במתנה, לבנך כור של חיטין ושתי חביות של יין" — הרי זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול האיש שרצה הנודר לתת לבנו מתנה לומר לו לנודר: כלום אמרת לתת לבני אלא בשביל כבודי — זה הוא כבודי שלא אטול.

ונדייק: טעמא [הטעם] דווקא דאמר [שאומר] האיש שצריך לקבל "זה הוא כבודי", הא לאו הכי [הרי אם לא אומר כן] — נדר הוא. ונברר, מני [כשיטת מי היא]? אי [אם] תאמר שדעת ר' אליעזר בן יעקב — הלא נדרי זירוזין הוי [הם], שלא נתכוון לנדר, אלא לזרזו שיטול ממנו את המתנה, ואינם נדרים כלל. אלא שמע מינה [למד מכאן] כי פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] וסבורים שנדרי זירוזין גם הם נדרים.

ודוחים: לעולם שיטת ר' אליעזר בן יעקב היא, ואולם מודה ר' אליעזר בן יעקב בהאי דנדרא הוי [בזה שנדר הוא] ולא רק לזרזו, דאמר ליה [שאומר לו הנודר]: לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי [אין אני כלב, שאני נהנה ממך ואין אתה נהנה ממני] והוא עומד באמת על כך שיקבל דבר ממנו, ואין זה נחשב זירוז בלבד.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו: האומר לחבירו "קונם שאתה נהנית לי (ממני) אם אי (אין) אתה נותן לבני במתנה כור של חיטין ושתי חביות של יין", ר' מאיר אומר: באיסור נדר הוא עומד ואסור בהנאתו עד שיתן. וחכמים אומרים: אף זה הנודר יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול לומר: הריני כאילו התקבלתי (קיבלתי ממך).

ונדייק: טעמא [הטעם] דווקא דאמר [שאומר] "הריני כאילו התקבלתי", הא לאו הכי [הרי אם לא אומר כן] — נדר הוא. ונברר: דברי חכמים כאן מני [כשיטת מי היא]? אי [אם] תאמר שהם כדעת ר' אליעזר בן יעקב — הלא נדרי זירוזין הוי [הם], אלא לאו [האם לא] מוכח שהוא שיטת רבנן [חכמים] ונמצא כי פליגי [חלוקים] חכמים עליו בנדרי זירוזין!

ודוחים: לא, לעולם אפשר לומר כי דעת ר' אליעזר בן יעקב היא, ואולם מודה ר' אליעזר בהאי דנדרא הוי [בזה שנדר הוא], משום דאמר ליה [שאומר לו] הנודר: לאו מלכא אנא, דמהנינא לך ואת לא מהנית לי [אין אני מלך, שאני מהנה אותך ואתה אינך מהנה אותי], ואין כוונתו לזירוז בלבד.

אמר ליה [לו] מר קשישא [הזקן] בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו: נדרי אונסין, כגון שהדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או חלה בנו או שעכבו נהר ולא יכול היה לבוא — הרי אלה נדרי אונסין שאינם צריכים התרה. ונדייק: דווקא במקרים כאלה, ואולם הא לאו הכי [הרי אם לא כן] שלא אירע אונס — נדר הוא. ונברר: מני [כשיטת מי היא]? אי [אם] שיטת ר' אליעזר בן יעקב — הלא נדרי זירוזין הוי [הם], שלא התכוון לנדר כלל. אלא לאו רבנן [האם לא שיטת חכמים היא]. ונמצא כי פליגי [חלוקים] חכמים עליו!

ודחה רב אשי דבריו: לעולם תאמר כי שיטת ר' אליעזר בן יעקב היא, ומי סברת דאדריה מזמנא לזמינא [והאם סבור אתה שמדובר כאן שהדיר אותו המזמין למוזמן]? לא, כאן מדובר דזמינא אדריה למזמנא [שהמוזמן הדיר את המזמין]. שאמר ליה [לו]: מזמנת לי לסעודתיך [מזמין אתה אותי לסעודתך]? אמר ליה [לו] המזמין: אין [כן]. שאל אותו המוזמן: נדר זה עליך, כלומר, האם נודר אתה בכך? ואכן נדר. ואז חלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר — הרי אלו נדרי אונסין. שכאן בא הדבר מצידו של המוזמן, ולא היתה כוונתו של המזמין לזרז את חבירו, ומשום כך אין זה בכלל נדרי זירוזין. ולכן אין היתר לנדר אלא כאשר אירע אונס בזה.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת ממה ששנינו: יתר על כן, על האמור במשנתנו, אמר ר' אליעזר בן יעקב: האומר לחבירו "קונם שאני נהנה לך (ממך) אם אי (אין) אתה מתארח אצלי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס חמין", והלה הקפיד כנגדו וכעס על שמכריחים אותו לעשות כן — אף אלו נדרי זירוזין. ולא הודו לו חכמים בענין זה, שכיון שהשני מקפיד על כך, משמע שאין זה רק ביטוי של הפרזה אלא נדר ממש. ונברר: מאי [מה פירוש] "לא הודו לו חכמים"? לאו [האם לא]