תלמוד לומר: "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב" (ויקרא ה, ד), ומהשוואת "להרע או להיטיב" נלמד: מה הטבה שנאמרה בכתוב שנשבע להיטיב כגון לאכול או להיטיב לאדם אחר היא רשות, אף הרעה שהוא נשבע עליה — היא דווקא בדבר של רשות, כגון שלא יאכל, וכדומה. יצא הנשבע לבטל את המצוה ולא ביטל — שאינו מתחייב משום שבועת ביטוי — משום שאין הרשות בידו לבטלה!

ומשיבים: שני המקראות נצרכים, חד קרא [פסוק אחד] "להרע או להיטיב" האמור בדיני הקרבנות הוא למיפטריה [לפטור אותו] מקרבן שבועה, וחד למיפטריה [ופסוק אחד לפטור אותו] מן איסור הלאו של שבועה, והוא הכתוב בענין "לא יחל דברו".

א משנה יש נדר בתוך נדר, שיכול להחיל איסור נוסף ונדר נוסף על דבר שכבר החיל עליו נדר. ואין שבועה בתוך שבועה, שאם חוזר ונשבע על אותו דבר עצמו אין השבועה השניה חלה. ומפרטים, כיצד? אמר "הריני נזיר אם אוכל" וחזר ואמר "הריני נזיר אם אוכל", ואכל — חייב בנזירות שלושים יום על כל אחת ואחת מן הפעמים שנדר, שחלו עליו שני הנדרים. אבל אם אמר "שבועה שלא אוכל" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל" ואכל — אינו חייב קרבן שבועה אלא משום חילול שבועה אחת.

ב גמרא אמר רב הונא: לא שנו שיש נדר בתוך נדר, אלא שאמר תחילה "הריני נזיר היום" ואחר כך אמר "הריני נזיר למחר" ומדוע? דמיגו דקא מיתוסף יומא יתירא [שמתוך שנוסף יום יתר] של נזירות על ידי הנדר השני חיילא [חלה] נזירות של שלושים יום נוספים על נזירות הראשונה. אבל אמר "הריני נזיר היום" וחזר ואמר "הריני נזיר היום" — אין חלה נזירות על נזירות, ואין כאן אלא נזירות אחת. ושמואל אמר: אפילו אמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום" חלה הנזירות השניה עליה [עליו], כי ניתן להוסיף נדר נזירות נוסף גם על נזירות שנדר כבר.

ושואלים: ולדעת רב הונא, אדתנא [עד שהוא שונה] במשנה אין שבועה בתוך שבועה ומבדיל בין נדר לשבועה, ליתני [שישנה] התנא במשנה ויעשה חלוקה קרובה יותר בתוך דין הנדר עצמו, ויפרש: יש נדר בתוך נדר, ואין נדר בתוך נדר, כיצד? אם אמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" — זהו המקרה שיש נדר בתוך נדר, אבל אם אמר "הריני נזיר היום" וחזר ואמר "הריני נזיר היום" —