פוסקין מזונות לאשת איש, כלומר, אם הלך הבעל למדינת הים ולא השאיר כסף לפרנסת אשתו, בית דין יורדים לנכסיו ומוציאים מהם דמי מזונות לאשתו. ושמואל אמר: אין פוסקין מזונות לאשת איש. אמר שמואל: מודה לי אבא (רב, שזה היה שמו) בשלשה חדשים הראשונים להליכתו, שאין יורדים לנכסיו לתת לאשתו מהם מזונות. ומדוע — לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן, אלא בודאי השאיר דבר מה שתוכל אשתו להתפרנס ממנו זמן קצר.

ומסבירים: בששמעו בו שמת אותו אדם במדינת הים כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] שיורדים לנכסיו. כי פליגי [כאשר נחלקו], הרי זה בשלא שמעו בו שמת. וצדדי הבעיה הם, רב אמר: פוסקין, דהא [שהרי] הוא משועבד לתת לה את מזונותיה. ושמואל אמר: אין פוסקין.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של שמואל? רב זביד אמר: אימא צררי אתפסה [אמור שצרורות, כסף, התפיסה, נתן לה בידה משלו] לפני שיצא. רב פפא אמר: חיישינן [חוששים אנו] שמא אמר לה קודם יציאתו "צאי מעשה ידיך במזונותיך", שהוא מוותר על זכותו במעשה ידיה, ועליה לזון את עצמה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין שני הטעמים הללו הלכה למעשה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] אם היתה האשה גדולה (מבוגרת) שאפשר שנתן לה כסף, ולא ספקה [ואינה יכולה להסתפק] במה שהיא מרויחה. שלדברי רב זביד שיש לשער שנתן לה כסף — אין נותנים לה מזונות, ולדברי רב פפא, כיון שאין מעשי ידיה מספיקים למזונותיה — יש לה מזונות.

ולהיפך: אי נמי [או גם כן] קטנה וספקה [ומסתפקת במעשה ידיה], שאין לחשוש שנתן לה כסף, אבל יש לחשוש שמא אמר לה שתיזון ממעשה ידיה.

תנן [שנינו במשנתנו]: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אמר: תשבע בסוף, שאם יתברר שמת בעלה והיא באה ליטול כתובתה, תשבע שלא השאיר לה בעלה כסף בצאתו, ולא תשבע בתחלה, בשעה שתובעת את המזונות, כשיצא למדינת הים. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף. ולענייננו, עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] אלא לענין שבועה, אבל מזוני יהבינן [מזונות נותנים אנו] לה לדעת הכל, וקשה אם כן על שיטת שמואל! תרגמה [הסביר אותה] שמואל לשיטתו: במשנה מדובר בששמעו בו שמת, ולדעת כולם פוסקים לה.

ומקשים: תא שמע [בוא ושמע] מברייתא: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, בני כהנים גדולים אומרים: תשבע, חנן אומר: לא תשבע ומקבלת בלא שבועה. ואם בא ואמר: פסקתי לה מזונות והשארתי לה כסף די צורכה — נאמן ועליה להחזיר לו את מה שקיבלה מנכסיו על ידי בית דין. ומכל מקום נראה שחלקו רק בענין השבועה, אבל על כך שנותנים לה מזונות אינם חולקים, וקשה אם כן לדברי שמואל!

ומתרץ: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בששמעו בו שמת. ומקשים: והא [והרי] "אם בא ואמר" קאמר [אומר התנא], ומשמע שלא מת! ומתרצים: הכוונה היא אם בא לאחר שמועה, שהיתה שמועה שמת, ולכן נתנו לה מזונות, ואחר כך משבא חזרה, התברר שלא היתה זו שמועת אמת.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, ואם בא ואמר שלפני צאתו אמר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך" — רשאי. קדמו בית דין ופסקו לה מזונות — מה שפסקו פסקו, ואינה צריכה להחזירם. וקשה אם כן לשמואל! ודוחים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בששמעו בו שמת ולכן פסקו לה מזונות.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות — בית דין יורדים לנכסיו, וזנין ומפרנסין לאשתו, אבל לא את בניו ובנותיו, ולא נותנים לה דבר אחר, וקשה לשמואל!

אמר רב ששת: מדובר פה במשרה את אשתו על ידי שליש, שגם בהיותו כאן לא היה נותן לה כסף במישרין, אלא היה אדם שלישי (שליש) שהיה ממונה לתת לה כסף לצרכיה. ושואלים: אי הכי [אם כך] שמדובר שהיה לו אדם הממונה לכך, בניו ובנותיו נמי [גם כן] יקבלו מזונות! ומשיבים: כשהשרה (מינה שליש) לזו, לפרנסת אשתו, ולא השרה לזו, למזונות בניו. ושואלים: מאי פסקא [מה הגורם שאתה פוסק] חותך ומבדיל דווקא באופן זה?

אלא אמר רב פפא לדחות בדרך אחרת: מדובר כאן כששמעה בו שמת ושמועה זו היתה בעד אחד. ולכן, היא, האשה, דאי בעית אינסובי [שאם היתה רוצה להינשא] על פי עדות עד אחד מצי מינסבא [היתה יכולה להינשא], שמפני תקנת עגונות מקבלים חכמים עדות עד אחד על מות הבעל, ומתירים לה להינשא — מזוני נמי יהבינן [מזונות גם כן נותנים אנו] לה, שהרי היתה יכולה גם לקבל כתובתה על פי עדות זו.

בניו ובנותיו דאי בעו למיחת [שאם היו רוצים לרדת] לנכסיו ולרשת אותם על פי עדות עד אחד לא מצו נחתי [היו יכולים לרדת], שלענין ירושה צריכים שני עדים — מזוני נמי לא יהבינן להו [מזונות גם כן אין אנו נותנים להם], משום שמבחינתם אין עדיין עדות מספקת שאביהם מת.

אגב כך שואלים מאי [מה פירוש] "דבר אחר" שהוזכר בברייתא שכאשר אין הבעל במקום אין נותנים לה אותו? רב חסדא אמר: זהו תכשיט. רב יוסף אמר: זהו כסף לצורך צדקה. ומסבירים: מאן דאמר [מי שאומר] שאין נותנים לה תכשיט, כל שכן שהוא סבור