יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים עד שתינשא בשנית.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] שמואל בדברים אלה? הלא כבר תנינא כולהו [שנינו את כולם], ששנינו: הממאנת באיש — הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה. נתן לה גט — הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.

ומשיבים: דין זה שצריכה להמתין שלשה חדשים לפני שנישאת לאחר איצטריכא ליה [צריך אותו] שאותו לא תנן [שנינו במשנה], ואגב כן גם מנה גם את שאר ההבדלים שיש בין זו לזו.

ומציעים: לימא כתנאי [האם לומר כמחלוקת תנאים] שנחלקו באותה מחלוקת של רב ושמואל, ששנינו, ר' אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום כאשר נישאת שלא על ידי אביה, ולכן אין בעלה זכאי במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה, ואינו יורשה, ואינו מיטמא לה. כללו של דבר: אינה כאשתו לכל דבר, אלא רק בענין זה שאינה יוצאת ממנו ללא כלום, אלא צריכה מיאון.

ר' יהושע אומר: מעשה קטנה כלום (דבר) הוא, ויש בו ממש, ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ויורשה, ומיטמא לה. כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שאף על פי כן אינה צריכה גט כדי לצאת ממנו אלא יוצאה במיאון.

לימא [האם לומר] כי רב שאמר כשיטת ר' אליעזר ולכן לדבריו גם כאשר יוצאה בגט אין לה כתובה, ושמואל שאמר כשיטת ר' יהושע?

ודוחים: אליבא [לשיטת] ר' אליעזר כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שודאי אין מעשיה כלום, וכדברי רב.

כי פליגי אליבא [כאשר נחלקו הרי זה לשיטתו] של ר' יהושע: שמואל סובר כדעת ר' יהושע בפשטות, ורב אומר: עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר' יהושע התם [שם] שהיא כאשתו לכל דבר אלא ביחס להתחייבויות הבאות מדידה לדידיה [משלה לשלו], שלגבי כל התחייבויות האשה לבעלה הוא הדין גם בקטנה, אבל ביחס להתחייבויות הבאות מדידיה לדידה [משלו לשלה], וכגון הכתובה ותנאי הכתובה — לא אמר, שכיון שקטנה היא, ואין לה קידושין מן התורה כלל, אין בידינו לחייב את הבעל לשלם לה דבר משלו.

א שנינו במשנה שאין לממאנת, לשניה ולאיילונית כתובה ולא זכות לקבל את הבלאות. אמר ליה [לו] רב הונא בר חייא לרב כהנא: אמרת לן משמיה [לנו משמו] של שמואל: לא שנו אלא בלאות של נכסי מלוג (שהם הנכסים השייכים לה, ובעלה רק אוכל פירותיהם) שאין לה, אבל בלאות של נכסי צאן ברזל (שהם נכסים שהיא מכניסה לו ונישומים בכתובתה ושייכים לבעלה, אלא שהוא מקבל עליו להחזירם לה לכשתצא ממנו) אית [יש] לה.

הוי בה [היה עוסק, מתקשה בכך] רב פפא: אהייא [על איזו] הלכה במשנה נאמרו דברים אלו? אילימא [אם תאמר] כי נאמרו על ממאנת, אי דאיתנהו [שישנם] הבלאות וקיימים בעינם — אידי ואידי שקלא [זה וזה היא נוטלת], שהרי הנישואין בטלו, והיא נוטלת את שלה. ואי דליתנהו [ואם שאינם מצויים] וכגון שבלו לחלוטין במשך הזמן — אידי ואידי לא שקלא [זה וזה אינה לוקחת], שהרי זכותו של הבעל להשתמש בהם!

אלא תאמר כי מדובר על האיילונית, אולם גם אז קשה: אי דאיתנהו [אם שישנם] אותם בלאות — אידי ואידי שקלא [זה וזה היא לוקחת], אי דליתנהו [אם שאינם] — איפכא מיבעי ליה [ההיפך היה צריך לו לומר]: נכסי מלוג שברשותה קיימי [הם עומדים], שהרי הנכסים הם שלה — אית [יש] לה, שאם נישואיה בטלים — צריך להחזיר לה את רכושה, ואילו נכסי צאן ברזל דלאו [שלא] ברשותה קיימי [הם עומדים], אלא הם ברשות הבעל — לית [אין] לה!

אלא יש לומר שמדובר על השניה לעריות, וטעם הדבר: קנסו רבנן [חכמים] לדידה בדידיה ולדידיה בדידה [לשלה, לדברים שמגיעים לה — משלו, ולשלו, לדברים שמגיעים לו — משלה], שכיון שעברו שניהם על דברי חכמים, קנסו חכמים שיפסידו שניהם, שנכסי מלוג שלה שבלו — לא תקבל, ונכסי צאן ברזל שלו שבלו — לא יטול ממנה.

אמר רב שימי בר אשי: שמע מינה [למד מכאן] מדברי רב כהנא: עיילא ליה גלימא [אם הכניסה לו אשה גלימה] אחרי הנישואין — קרנא הוי, ולא מכסי לה ואזיל עד דבלי [קרן הוא, ואינו מתכסה בה והולך עד שהיא בלה], ואין אומרים שתיחשב הגלימה לקרן והשימוש בה כפירות השייכים לבעל ולא תגבה תמורתם, שהרי דווקא בשניה קנסו שאינם שלה.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] רב נחמן שהשימוש בגלימה פירא הוי [פירות הם]! ומשיבים: דברי רב נחמן אכן פליגא [חלוקים] על שיטה זו.

ב שנינו במשנה שלממאנת, לשניה ולאילונית אין להן כתובה. אמר שמואל: לא שנו אלא לעיקר כתובה, שהם מנה לאלמנה ומאתים לבתולה, שתיקנו חכמים לכל אשה הנישאת, אבל תוספת לכתובה שכתב מדעתו, הרי זו כמתנה סתם, ולכן יש להן.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: נשים שאמרו חכמים שאין להן כתובה, כגון הממאנת וחברותיה — אין להן מנה מאתים שהם עיקר כתובה, אבל תוספת שכתב מעצמו — יש להן.

אולם נשים שאמרו חכמים כי יוצאות שלא בכתובה, כגון זו העוברת על דת וחברותיה (זו שנמצאו בה מומים וכיוצא בה) — אין להן תוספת, וכל שכן שאין להן מנה ומאתים, שכיון שהן עוברות עבירה, קנסו אותן חכמים בביטול כל התחייבויות הכתובה שכתב הבעל. והיוצאת משום שם רע, שיצא עליה שם רע של זנות ומשום כך בעלה מגרשה — נוטלת מה שלפניה, את הבלאות הקיימים בנכסי מלוג, ויוצאה.

ומעירים: מסייע ליה [לו] דבר זה למה שאמר רב הונא, שאמר רב הונא: אשה שזינתה — לא הפסידה את