על אפוטרופיא (אפוטרופסית) שנעשית בחיי בעלה, שדבר מצוי הוא שישאיר את אשתו לפקח על נכסיו, ופוטר אותה מן החובה המוטלת על כל אפוטרופוס להשבע שלא מעל באימון בעל הנכסים ולא נטל מאומה מן הנכסים עליהם היה מופקד. רב נחמן אמר בשם רבה בר אבוה: שבועה זו על הפוגמת כתובתה, שאשה המודה שקיבלה חלק מכתובתה, חייבת להשבע שלא קיבלה יותר ממה שהודתה, ובמשנה מדובר במי שפוטר את אשתו משבועה זו.

אזל [הלך] רב מרדכי אמרה לשמעתא [להלכה זו] קמיה [לפני] רב אשי, ושאל: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי שבועה זו על הפוגמת כתובתה — מובן הדבר, ומדוע — דמסקא אדעתה [שהיא מעלה על דעתה] שיבואו הדברים לידי כך, ואומרת: דלמא מצטרכי [שמא יצטרכו] לי זוזי [כספים] ושקילנא מכתובתאי [ואקח מכתובתי] על החשבון, ולכן אמרה ליה [אומרת לו] לפני הנישואין: כתוב לי דלא משבעת לי [שאין אתה משביע אותי] כשאבוא להיפרע שאר סכום הכתובה. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי שבועה זו על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה, איהי מי הות ידעה דמותיב לה אפוטרופיא דאמרה ליה [היא, האם היא היתה יודעת מראש שיושיב אותה בעלה אפוטרופסית, שאומרת לו מראש]: "כתוב לי דלא משבעת לי [שאין אתה משביע אותי]

"? אמר ליה [לו] רב אשי: אתון, אהא מתניתו לה [אתם, על קטע זה במשנה שונים אתם אותה] את ההלכה לרב יהודה בשם רב ולכן קשה לכם, אנן אהא מתנינן לה [אנו על קטע זה במשנה שונים אנו אותה]: הלכה מקבר בעלה ישר לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא על נכסי בעלה המת — אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופיא — יורשין משביעין אותה על העתיד לבא, ואולם אין הם משביעין אותה על שעבר.

ויש לשאול: שעבר מאי עבידתיה [מה עניינו], עד מתי הוא נחשב עדיין כלשעבר ועדיין אין הנכסים נחשבים כרכוש היתומים ושוב אין תנאו לפוטרה מן השבועה מועיל? ועל כך אמר רב יהודה אמר רב: על אפוטרופיא שנעשית בחיי הבעל,

אבל לגבי מה שנתעסקה בהם בין מיתה לקבורה — משבעינן לה [משביעים אנו אותה], שבאותה שעה הם כבר נחשבים כנכסי היתומים, ואין תנאו מועיל אלא כל עוד הם נכסיו. ורב מתנא אמר: אפילו בין מיתה לקבורה לא משבעינן לה [אין אנו משביעים אותה], דאמרי נהרדעי [שאומרים חכמי נהרדעא]: לכרגא ולמזוני [לצורך תשלום מיסים, ולצורך דמי מזונות לילדים], ולצורך הוצאות קבורה שלו או של היתומים, מזבנינן בלא אכרזתא [מוכרים אנו נכסים שירשו היתומים בלי הכרזה]. משמע, שכיון שהדבר דחוף אין מקפידים ומדקדקים שלא יהא בכך הפסד ליורשים, ומאותו טעם גם אין משביעים אותה על מה שעשתה לצורך הקבורה, שבזמן דוחק כזה אינה יכולה לדקדק היטב בחשבונות.

א אמר רבה אמר ר' חייא: אם כתב נוסח "שלא נדר ושלא שבועה", המשמעות היא שהוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה. ואם כתב לה "נקי נדר נקי שבועה" — בין הוא ובין יורשין אין משביעין אותה. וטעמו של דבר — כי הכי קאמר [כך אמר] לה על ידי ניסוח הדברים בצורה זו: מנקית משבועתא [הרי את מנוקה משבועה], שאין עליך חובת שבועה בכל מקרה.

ורב יוסף אמר בשם ר' חייא להיפך: אם כתב לה "שלא נדר ושלא שבועה" — הוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה. ואם כתב "נקי נדר נקי שבועה" — בין הוא ובין יורשין משביעין אותה. וטעם הדבר כי הכי קאמר [כך אמר] לה, כלומר, זו היתה הכוונה: נקי נפשך בשבועתא [עצמך מחשד על ידי שבועה].

שלח ר' זכאי מארץ ישראל למר עוקבא פסק הלכה זה: בין שכתב "שלא שבועה" בין "שנקי שבועה" בין שכתב "שלא נדר" ובין "שנקי נדר" והוסיף "בנכסי" — הוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה. אם כתב לה "מנכסיא אילין" [מנכסים אלה] — בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה.

אמר רב נחמן אמר שמואל משום (בשם) אבא שאול בן אימא מרים, באופן אחר: בין שכתב "שלא שבועה" בין "נקי שבועה" בין שכתב "לא נדר" ובין "נקי נדר" בין שכתב "מנכסי" ובין שכתב "מנכסיא אילין" — בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה מעיקר הדין, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: הבא ליפרע מנכסי יתומים — לא יפרע אלא בשבועה. ולכן משביעים אותה בכל מקרה אם היא באה ליטול מן היתומים.

ואיכא דאמרי לה [ויש שאומרים אותה] את ההלכה הזו בנוסח אחר, בתור מתניתא [ברייתא]; אבא שאול בן אימא מרים אמר: בין שכתב "שלא שבועה" בין "נקי שבועה" בין שכתב "שלא נדר" ובין "נקי נדר" בין שכתב "מנכסי" ובין "מנכסיא אילין" — מעיקר הדין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים: הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה למעשה כבן אימא מרים.

ב משנה הפוגמת כתובתה, שמודה שנפרעה חלק מכתובתה — לא תפרע את שאר הכתובה אלא בשבועה שלא נפרעה כבר את כולה. וכן אם היה עד אחד מעידה שהיא, הכתובה, פרועה — לא תפרע אלא בשבועה. ובכל מקרה אם רצתה לגבות כתובתה מנכסי יתומים, או מנכסים משועבדים, או שלא בפניו — לא תפרע אלא בשבועה.

ומסבירים: הפוגמת כתובתה כיצד? — היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה הבעל: התקבלת (קיבלת) כבר כתובתיך, והיא אומרת: לא התקבלתי (קיבלתי) אלא מנה (מאה זוז) ממנה, כיון שהיא מודה במקצת — לא תפרע אלא בשבועה.

עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד? — היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה הבעל: התקבלת כתובתיך, והיא אומרת: לא התקבלתי כלל, ועד אחד מעידה שהיא פרועה — לא תפרע אלא בשבועה.

מנכסים משועבדים כיצד? — מכר הבעל נכסיו לאחרים לאחר שנשאה והיא נפרעת מן הלקוחות, שהרי שטר כתובה קודם לשטרי המכירה והיא טורפת את הנכסים מהם — לא תפרע אלא בשבועה.

מנכסי יתומים כיצד? — מת והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים את סכום הכתובה — לא תפרע אלא בשבועה.

ושלא בפניו כיצד? — הלך לו למדינת הים ושלח לה גט, והיא נפרעת שלא בפניו — אינה נפרעת אלא בשבועה.