שכח אדם קדירה בערב שבת על גבי כירה ובשלה בשבת, מהו הדין בכגון זה, האם מותר לאכול מתבשיל זה, או לא? אישתיק [שתק] ולא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר]. למחר נפק [יצא] ודרש להו [להם] בציבור והודיע הלכה זו: המבשל בשבת, אם בישל בשוגג — יאכל, ואם בישל במזיד — לא יאכל, ולא שנא [ואין הדין שונה] גם בשוכח. שתי המלים האחרונות בדרשת ר' חייא בר אבא לא היו מובנות.

ושאלו: מאי [מה הפירוש] הלכה למעשה של "ולא שנא" ["ואינו שונה"]? רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא [שאמרו שניהם לפרש את הדבר לצד היתר] הסבר הדבר הוא: מבשל הוא שמאחר דקא עביד [שהוא עושה] מעשה על כן אם עשה זאת במזיד — לא יאכל, אבל האי [זה] ששכח את הקדירה על גבי האש שלא קא עביד [עושה הוא] מעשה, אם כן אף אם השאיר את הקדירה במזיד מערב שבת נמי [גם כן] יאכל. ואילו רב נחמן בר יצחק אמר שיש לפרש את "ולא שנא" לאיסורא [לאיסור] ובאופן זה: מבשל הוא שלא אתי לאיערומי [יבוא להערים], שאין אנו חושדים באדם שיבשל בשבת במזיד, ומשום כך אם בישל בשוגג — יאכל, אבל האי דאתי לאיערומי [זה שיבוא להערים] וישאיר קדירה ויאמר "שכחתיה" קנסו חכמים כי גם אם נעשה הדבר בשוגג נמי [גם כן] לא יאכל.

מיתיבי [מקשים] על הדברים הללו ממה ששנינו בברייתא: שכח קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת, אם היה זה בשוגג — יאכל, במזיד — לא יאכל. במה דברים אמורים — בשאותה קדירה מכילה מים חמין שעדיין לא הוחמו כל צורכן או תבשיל שעדיין לא בישל (נתבשל) כל צורכו. אבל אם היו בה מים חמין שכבר הוחמו כל צורכן ותבשיל שכבר בישל כל צורכו, בין שהשאיר את הקדירה בשוגג, בין במזיד — יאכל, אלו דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר, יש לחלק: חמין שכבר הוחמו כל צורכן — מותרין מפני שבאופן כזה המשך השהייתן על גבי האש גורם לכך שהן מצטמק ורע לו, ובאופן כזה ודאי יימנע מלהוסיף חום למים חמים, שלא יאבד את המים. ואולם תבשיל שבישל כל צורכו — אסור להמשיך ולהשהותו על גבי האש מפני שבאופן כזה הוא מצטמק ויפה לו, ויש חשש שיחתה בגחלים להוסיף חום לתבשיל, וכלל הוא שכל המצטמק ויפה לו, כגון כרוב ופולים ובשר טרוף (חתוך לחתיכות קטנות) — אסור, וכל המצטמק ורע לו — מותר.

קתני מיהא [על כל פנים שנינו] בברייתא שבתבשיל שלא בישל כל צורכו אם היה זה בשוגג — מותר, ומעתה, בשלמא [נניח] לשיטת רב נחמן בר יצחק לא קשיא [אין זו קושיה] שאף שאסר רב נחמן קדירה ששכחוה בשוגג, ובברייתא לא נאסר אלא כאשר היה זה במזיד, יכול הוא להסביר כי כאן בברייתא שהתירו הרי זה קודם הגזרה שגזרו שמא יבוא אדם להערים, ואילו כאן בהלכה המאוחרת לפירוש רב נחמן — הרי זה לאחר הגזרה שבגללה אסרו גם שוגג. אלא רבה ורב יוסף דאמרי להיתירא [שאמרו שניהם להיתר] בשוגג ובמזיד, אם כן אי [אם] בבברייתא זו מדובר קודם הגזרה — קשיא [קשה] בכל אופן מדין מזיד, שבברייתא נאסר, ואילו רבה ורב יוסף התירו. ומצד אחר אי [אם] בברייתא זו מדובר לאחר הגזרה — קשיא נמי [קשה גם כן ענין] שוגג, שהרי התירו רבה ורב יוסף בכל מקרה. לקושיה זו לא נמצאה תשובה וסוכם כי אכן קשיא [קשה].

א לגופו של דבר שואלים: מאי גזירתא [מהי הגזירה] שהזכרנו, ודברנו על הזמן שלפני הגזירה? ואומרים: זוהי הגזירה עליה דיבר רב, שרב יהודה בר שמואל שכך אמר ר' אבא שכך אמר רב כהנא שכך אמר רב: בתחילה היו אומרים כי המבשל בשבת, אם היה זה בשוגג — יאכל, במזיד — לא יאכל, והוא הדין לשוכח את הקדירה מערב שבת על גבי הכירה ונתבשלה בשבת. משרבו האנשים שהיו משהין את קדירותיהן במזיד ואומרים כדי להצדיק את עצמם "שכחים אנו", שמחמת השכחה נעשה הדבר, חזרו וקנסו על השוכח, שאף השוכח בשוגג לא יאכל. בתוספתא זו שהובאה מקודם בענין זה ששכח קדירה על גבי הכירה ונתבשלה בשבת שנינו שמיקל ר' מאיר ומתיר בחמין שהוחמו כל צורכם, וכן בתבשיל מבושל כל צורכו, אפילו כאשר השאירו אותו במזיד על גבי כירה. ור' יהודה מחמיר ומבדיל בין מקרים שונים. ואולם בתוספתא שהובאה מקודם שבה שנינו שנחלקו ר' מאיר ור' יהודה בשיטת בית הלל ובית שמאי בענין השהייה על גבי כירה בשבת, שר' מאיר אומר שאסור להשהות תבשיל לכתחילה כלל, אפילו לדברי בית הלל המקילים. ור' יהודה הקל והתיר.

ואם כן קשיא [קשה] מדברי ר' מאיר על דברי ר' מאיר עצמם, וכן קשיא [קשה] מדברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה עצמם! ומשיבים: מדברי ר' מאיר על דברי ר' מאיר לא קשיא [קשה], שכן יש לומר: הא [זו] ששנינו שאסר ר' מאיר להשהות תבשיל כלל מדובר היה לכתחילה, ואילו הא [וזו] שהתיר אפילו במזיד מדובר בדיעבד, שכבר נעשה מעשה. ומדברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה נמי [גם כן] לא קשיא [קשה], שכן יש לומר: כאן כשהתיר — היה זה בכירה גרופה וקטומה, ואילו כאן כשנטה לאיסור — מדובר בכירה שאינה גרופה וקטומה.

ב איבעיא להו [נשאלה להם, לתלמידים] שאלה זו: עבר ושהה קדירתו בשבת על גבי האש מאי [מה דינו]? מי [האם] קנסוהו רבנן [חכמים] ואסרו עליו לאכול את התבשיל, או לא קנסוהו? תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שאמר שמואל בר נתן שכך אמר ר' חנינא: כשהלך ר' יוסי לעיר ציפורי מצא חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן להשתמש בהם, ומצא ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה בשבת, ואסר להן. מאי לאו [האם אין] הכוונה שהתיר ואסר להם לאותה שבת? ואם כן נראה שאסר לאכול תבשיל שהושהה במזיד בשבת. את ההנחה הזו דוחים מיד: לא, אלא אסר להם לשבת הבאה לעשות כן לכתחילה, אבל לאותה שבת לא אסר.

ותמהים: מכלל הדברים למדים כי ביצים מצומקות מצטמקות כאשר הן שוהות זמן ממושך על גבי האש ויפה להן נינהו [הינן], שלכן חילק ר' יוסי בין חמין שמותר להשהותם, וביצים שאסור להשהותן? ומשיבים: אין [כן], יפה הצימוק לביצים. וכפי שאמר רב חמא בר חנינא: פעם אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד והביאו לפנינו ביצים מצומקות שנצטמקו עד לגודלם של עוזרדין ואכלנו מהן הרבה. הרי שביצים מצומקות טובות הן, ויש איפוא מקום לחשש שכאשר הן מונחות בשבת על גבי האש יחתה בגחלים כדי לצמק אותן יותר.

ג שנינו במשנה שבית הלל אומרים שאף מחזירין את הקדירה שהוסרה מן הכירה בשבת אליה. אמר רב ששת: לדברי האומר