איכא [יש] נועל בפניה שמונע ממנה אפשרות של שמחה, אלא לבית האבל — מאי [מה] נועל בפניה איכא [יש] בכך? תנא [שנה החכם]: למחר (בעתיד) היא מתה ואין כל בריה סופדה, שלא ידאג לה אדם, כשם שהיא לא דאגה לאחרים. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בסגנון אחר: אין כל בריה סופנה (קוברה), שאדם שאינו עוסק בכבוד אחרים, בין החיים ובין המתים, הריהו גורם בכך שהבריות אינן מכבדות אותו.

וכן תניא [שנויה ברייתא]: היה ר' מאיר אומר: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "טוב ללכת אל בית ־ אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו" (קהלת ז, ב), מאי [מה פירוש] "והחי יתן אל לבו" — שיתן אל לבו דברים של מיתה, שאף הוא סופו למות, דספד [זה שסופד לאחרים] — יספדוניה [יספידו אותו], דקבר [זה שקובר אחרים] — יקברוניה [יקברו אותו], דידל [זה שנושא את המת] — ידלוניה [ישאו אותו], דלואי [זה שמלווה את המת] — ילווניה [ילוו אותו], דטען [זה שטוען אחרים] — יטענוניה [יטענו אותו], הרי שמי שאינו בא לבית האבל ומשתתף באבלו — אף בו אין נוהגים כבוד.

א שנינו במשנה: ואם היה הבעל טוען שאינו רוצה שתלך אשתו לבית האבל או לבית המשתה משום דבר אחר — רשאי. ושואלים: מאי מה פירוש "דבר אחר"? אמר רב יהודה אמר שמואל: שטוען משום בני אדם פרוצין שמצויין שם, שאינו רוצה שתהא אשתו ביניהם. אמר רב אשי: לא אמרן [אמרנו] שיכול לומר כן אלא דאיתחזק [שהוחזק הדבר] שאכן מצויים שם אנשים כאלה, אבל אם לא איתחזק [הוחזק הדבר] — לא כל כמיניה [אין זה בכוחו] לומר שהוא חושש מפני אנשים פרוצים.

ב שנינו במשנה: ואם אמר לה על מנת שתאמרי מה שאמרת לי או מה שאמרתי לך וכו'. ושואלים: ותימא [ותאמר]! וכי איזו בעיה יכולה להיווצר כתוצאה מדבריה? אמר רב יהודה אמר שמואל: הכוונה היא דברים של קלון, כלומר, דברים שבינו לבינה, שמתביישת לומר אותם בפני אחרים, ובכגון זה אינו יכול לאלץ אותה, ולכן יוציא ויתן כתובה.

ג שנינו במשנה בין המקרים בהם צריך הבעל להוציא ולתת כתובה: או שאומר לה הבעל שתהא ממלאה ומערה לאשפה. ושואלים: ותיעביד [ושתעשה] כן! אמר רב יהודה אמר שמואל: הכוונה היא שתמלא ונופצת, כלומר, לשון נקיה היא, שהוא רוצה שתנקוט באמצעים כדי שלא תתעבר, ובכגון זה יכולה היא למחות. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה, שהוא דבר שיש בו טירחה לשווא ונראה כמעשה שטות.

ושואלים: בשלמא [נניח] לדעת שמואל המסביר שהכוונה שכופה עליה שתימנע מהריון — משום הכי [כך] יוציא ויתן כתובה. אלא למתניתא [לפי שיטת הברייתא] מאי נפקא [מה יוצא] לה מינה [מזה]? תיעביד [תעשה כן]! אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מפני שנראית כשוטה אם היא עושה מעשה שאין לו טעם, ומשום כך היא יכולה לתבוע להתגרש.

אמר רב כהנא: המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל כלים שנוהגים להשאילם, כגון נפה וכברה וריחים ותנור — יוציא ויתן כתובה. ומדוע? מפני שמשיאה, שגורם לה בכך, שם רע בשכינותיה. ששכנותיה תחשובנה עליה רעות ויחשדוה בקמצנות או ביהירות.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה גם כן בברייתא כך]: המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור — יוציא ויתן כתובה, מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה. וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור, או שנדרה שלא תארוג בגדים נאים לבניו — תצא שלא בכתובה, מפני שמשיאתו (גורמת לו) שם רע בשכיניו, שתולים בו את חסרונותיה, שסבורים שעל פי הוראתו היא נוהגת.

ד משנה ואלו הנשים שיוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה (דיני התורה) ויהודית (מנהג בנות ישראל שאינם מפורשים בכתובים). ומפרטים: ואיזו היא העוברת על דת משה? — כגון שמאכילתו אוכל שאינו מעושר, או משמשתו (משמשת עימו) כשהיא נדה, ולא קוצה (מפרישה) לה חלה מן העיסה, ונודרת ואינה מקיימת. אלו הם דברים שהם דת משה, כלומר, דיני תורה.

ואיזוהי דת יהודית? — כגון שיוצאה מחוץ לביתה ושער ראשה פרוע (גלוי), או שהיתה טווה בשוק ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו (הוריו) של בעלה בפניו. ר' טרפון אומר: אף הקולנית. ואיזוהי קולנית? — לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין קולה.

ה גמרא שנינו במשנה בין הדברים הנחשבים לאשה כעבירה על דת משה: מאכילתו דבר שאינו מעושר. ומבררים: היכי דמי [כיצד היה הדבר בדיוק]? אי דידע [אם שהוא יודע שאינו מעושר] — נפרוש [שיפרוש] ולא יאכל. אי דלא ידע [אם שאינו יודע שהאוכל אינו מעושר] — אם כן מנא ידע [מנין הוא יודע] שעשתה כן? ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא כגון שבפעם אחרת אמרה ליה [לו]: "פלוני כהן תיקן לי את הכרי", כלומר, עישר בשבילי את התבואה, ואזיל שייליה, ואשתכח שיקרא [והלך אחר כך ושאל אותו, ונמצא שהוא שקר], ומכאן מוכח שאיננה מעשרת.

ו עוד שנינו במשנה בין הדברים הנחשבים כעבירה על דת משה: ומשמשתו נדה, ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דידע [אם שהוא יודע] בה שהיא נדה — נפרוש [שיפרוש ממנה], אי דלא ידע [אם שאינו יודע] — נסמוך עילוה [שיסמוך עליה]. שאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל: מנין לנדה שסופרת לעצמה ונאמנת על כך — שנאמר: "וספרה לה שבעת ימים" (ויקרא טו, כח) "לה" כוונתו — לעצמה וסומכים עליה. ואם כן, מדוע לא יאמין לה?

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לכגון דאמרה ליה [שאומרת לו]: פלוני חכם טיהר לי את הדם שאמר שאינו דם נדה, ואזל שייליה, ואשתכח שיקרא [והלך אחר כך שאל אותו, ונמצא שהוא שקר]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שהיה זה כמו הדבר שאמר רב יהודה, שאמר רב יהודה: הוחזקה נדה בשכינותיה, כלומר, שהשכנות יודעות שהיא נדה — ואם שימש עמה בעלה לוקה עליה משום נדה. ומדובר כאן באשה שהוחזקה בין שכנותיה כנדה ולא סיפרה לו ומשמשת אותו, ואחר כך נודע לו מפי השכנות.

ז עוד שנינו: ולא קוצה לה חלה. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דידע [אם שהוא יודע שלא הפרישה] — נפרוש [שיפרוש] ולא יאכל, אי דלא ידע [אם שאיננו יודע] — מנא ידע [מנין הוא יודע להאשים אותה]? ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לכגון דאמרה ליה [שאומרת לו]: פלוני גבל (האיש שמלאכתו ללוש ולעשות עיסות) תיקן לי את העיסה והפריש ממנה חלה, ואזיל שייליה, ואשתכח שיקרא [והלך שאל אותו, ונמצא שהוא שקר].

ח עוד שנינו במשנה: ונודרת ואינה מקיימת. ומדוע עליו להוציאה בשל כך — שאמר מר [החכם]: בעון נדרים שאין מקיימים אותם — בנים מתים, שנאמר: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך... למה יקצוף האלהים על קולך וחיבל את מעשה ידך" (קהלת ה ד-ה), ואיזו הן מעשה ידיו של אדם — הוי אומר בניו ובנותיו. רב נחמן אמר: מהכא [מכאן] יש ראיה לדבר, ממה שנאמר: "לשוא הכיתי את בניכם" (ירמיה ב, ל), "לשוא" כוונתו — על עסקי שוא, שאתם נודרים ואינכם מקיימים.

תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת — לא יגרשנה, אלא יחזור וידירנה. ותוהים: ידירנה?! במאי [במה] מתקן לה (אותה) אם מדיר אותה? אלא הכוונה היא: יחזור ויקניטנה (וירגיזנה) כדי שתדור בפניו ואחר כך יפר לה. אמרו לו: אין זו תקנה מועילה, לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה (בסל) אחד, שאין יכול למנוע אותה כל הזמן מלנדור, ומוטב שיוציאנה.

תניא [שנויה ברייתא] כיוצא בזה, היה ר' יהודה אומר: כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה — יחזור ויפריש אחריה. אמרו לו: אם אינה קוצה לו חלה צריך הוא לגרשה, שכן אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

ומסבירים: מאן דמתני לה [מי ששונה אותה], את התקנה הזו שיתקן אחריה אהא [על זו], לענין חלה, כל שכן ששונה אותה אף אהך [על זו] של נדרים (שיחזור ויקניטנה כדי שתידור לפניו ויפר לה), שאינם דבר של יום יום, אבל מאן דמתני אהך [מי ששונה אותה על זו של נדרים] שיחזור ויקניטנה, אבל הא [בזו] של חלה אין לומר כן, שכן זימנין דמקרי ואכיל [פעמים שהוא מזדמן ואוכל] ואף ר' מאיר מסכים שאינו יכול להישמר כל כך ולכן יגרשנה.

ט שנינו במשנה: ואיזוהי העוברת על דת יהודית (מנהגי בנות ישראל)? — זו שיוצאה וראשה פרוע. ותוהים: ראשה פרוע אינו רק ממנהג בנות ישראל אלא דאורייתא [מן התורה] היא דכתיב [שהרי נאמר]: "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, יח), ותנא [ושנה החכם] דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, שאם נאמר שפורעים את ראש הסוטה, מכאן שאשה נשואה מכסה את ראשה בדרך כלל. ומסבירים: דאורייתא [מן התורה]