להא מילתא נמי ליגמרו מהדדי [לדבר זה שיהא מפתה חייב לשאת בעל כרחו גם כן ילמדו זה מזה]! ענה לו רב אשי: אמר קרא [הכתוב] בענין מפתה: "מהר ימהרנה לו לאשה" (שמות כב, טו) והלשון "לו" כוונתה מדעתו.

א שנינו במשנה כיצד שותה בעציצו כו', ואמרו שם שגם אם יש בה מומים — חייב לשאתה לאשה. אבל אם יש בה איסור בנישואיה, בין אם זה מצד התנהגותה בפריצות, ובין אם זה מצד פגם יוחסין — אינו חייב לשאתה. אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה [אמרתי מימרה זו לפני] רב זביד מנהרדעא ושאלתי: מדוע לא נאמר כי ניתי [תבוא] מצוות עשה של "ולו תהיה לאשה" ונדחה [ותדחה] את מצוות לא תעשה שיש בנישואין פסולים, ונאמר שגם אם יש בה איסור "לא תעשה" — מכל מקום העשה של נישואין ידחה אותו, כפי הכלל שמצוות "עשה" דוחה מצוות "לא תעשה"!

אמר לי: היכא אמרינן ניתי [היכן אומרים אנו את הכלל שתבוא] מצוות עשה ונידחי [ותדחה] את מצוות לא תעשה, הרי זה כגון במקרה של מילה בצרעת, שעם ביצוע מצוות המילה הוא חותך את נגע הצרעת שהיתה על הערלה. ומותר לו לעשות זאת משום שהעשה של מילה דוחה את הלא תעשה האוסר לחתוך את נגע הצרעת. וזאת מפני דלא [שאי] אפשר לקיומיה [לקיים] את העשה בלא לדחות על ידי כך את הלא תעשה, ובמקרה כזה העשה דוחה. אבל הכא [כאן], בענין אונס, הלא אי אמרה דלא בעינא [אם היא אומרת שאינה רוצה] אותו לבעל מי איתיה [האם ישנו] לעשה בכלל? וכיון שמצוות עשה זו איננה חיוב הכרחי לגמרי, ואפשר לדחותו על פי רצון האשה, לכן אין עשה זה יכול לדחות מצוות לא תעשה.

ב משנה נערה יתומה, או נערה שנתארסה ונתגרשה, ר' אלעזר אומר: האונס אותה בנערותה חייב בקנס שהרי היא נערה בתולה שחייב לשלם קנס עליה, והמפתה — פטור. כיון שהיא יתומה, או שנתארסה ונתגרשה, הרי היא כעומדת ברשות עצמה, ומכיון שנתפתתה מרצון, ממילא מחלה על הקנס.

ג גמרא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה להלכה זו. שאמר ר' עקיבא במשנה לעיל (כתובות לח, א) שנערה שנתארסה ונתגרשה ואחר כך נאנסה, יש לה קנס וקנסה לעצמה. ואילו לר' יוסי הגלילי אין לה קנס. וממאי [וממה, מניין] אנו יודעים זאת — מדקתני [ממה ששנה] במשנה: יתומה, ר' אלעזר אומר: האונס חייב והמפתה פטור.

ויש לשאול: יתומה, פשיטא [פשוט] שכן הוא, שהרי אין לה אב ואינה ברשות אחר, ואם כן, מדוע ישלם לה קנס על מה שעושה מרצונה? אלא הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] שנערה שנתארסה ונתגרשה, אפילו כשיש לה אב, דינה כיתומה, מה יתומה קנסה לעצמה — אף נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה.

אמר ר' זירא אמר רבה בר שילא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כר' אלעזר. ובכלל קרי [היה קורא] רב עליה [עליו] על ר' אלעזר: "טובינא דחכימי" ["מאושר שבחכמים"], משום שהיה סבור שהלכה כמותו בהרבה מקומות.

ד משנה איזהו בושת, איך אומדים את הערך הכספי של הבושת באונס ובפיתוי? — הכל לפי המבייש והמתבייש. שהדבר תלוי הן במעלת משפחת האנוסה והן בטיבו של האונס. פגם כיצד אומדים אותו — רואין אותה כאילו היא שפחה הנמכרת בשוק ובודקים כמה היתה יפה (שווה) קודם לכן, וכמה היא יפה כעת לאחר הבעילה. סכום הקנס שוה בכל אדם, שכלל הוא: וכל שיש לו קצבה מן התורה — שוה בכל אדם, ואין מבחינים לפי חשיבותו של הנפגע.

ה גמרא לעיקר דברי המשנה שהאונס משלם בושת ופגם שואלים: ואימא [ואמור כך]: חמשים סלעים אמר רחמנא [אמרה תורה] שמשלם, והכוונה היא מכל מילי [הדברים יחד], שכל התשלומים הנזכרים כאן, גם הקנס וגם הפגם, והבושת והצער, כל אלה יסתכמו בחמישים סלעים! אמר ר' זירא: אי אפשר לומר כך, כי יאמרו: אם בעל בת מלכים משלם בסך הכל חמשים סלעים, ואם בעל בת הדיוטות ישלם גם כן חמשים?! אמר ליה [לו] אביי: זה אינו נימוק מכריע, כי אי הכי [אם כך] לגבי דין העבד שאמרה תורה שאם שור הרג עבד כנעני, חייב בעל השור לשלם לאדוניו של העבד שלושים שקלים — נמי [גם כן] יאמרו: עבד נוקב מרגליות ששווה הרבה, משום שאומנותו חשובה — משלם עבורו שלשים, עבד שעושה