אין, מינאי [כן, ממני] היא מעוברת. אמר רב יוסף: למאי ניחוש [למה נחשוש] לה לאשה זו? חדא, דהא קא מודה [אחת, שהרי הוא מודה] שהולד הוא שלו, ועוד, הא [הרי] אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל, ואפילו כשאינו מודה היא נאמנת.

אמר ליה [לו] אביי: ובהא [ובכגון זה] מאחר שאתה סבור שיש כאן שני טעמים להתיר את הולד, האם כוונתך לומר כי [כאשר] האיש לא מודה גם מכשר [מכשיר] רבן גמליאל? והאמר ליה [והרי אמר לו] שמואל לרב יהודה: שיננא [גדול השיניים], הלכה אמנם כרבן גמליאל שהיא נאמנת, ואת [ואולם אתה] לא תעביד עובדא [תעשה מעשה] להכשיר עד דאיכא [שיש] רוב כשרין אצלה, כלומר, שרוב החשודים בבעילה זו הם כשרים לגביה, שאפשר לסמוך גם על הרוב ולא רק על עדותה. והכא [וכאן] כיון שהיתה ארוסה — נמצא שרוב האנשים הם פסולין אצלה, שאם נבעלה לכל אדם מלבד הארוס — הוולד ממזר. וכיון שאין רוב כשרים אצלה — לא היה צריך שמואל לפסוק כרבן גמליאל!

ענה רב יוסף לאביי: וליטעמיך תקשי לך היא גופא [ולטעמך, לשיטתך, תקשה לך הלכה זו עצמה], שהלא מצד אחד פוסק שמואל הלכה, ומוסיף ואומר ואת [ואתה] לא תעביד עובדא [תעשה מעשה]! ותמוה: שאם פוסק הלכה כרבן גמליאל — מדוע אמר לרב יהודה שלא יעשה מעשה בהתאם לשיטה זו? אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] כדי להסביר סתירה זו — הא [זו] לסמוך על עדות כזו — לכתחלה, והא [זו] — בדיעבד, שמאחר והיא כבר מעוברת מביאה זו ואין עדות מסייעת אחרת — אפשר לסמוך בדיעבד על דברי האשה אפילו ברוב פסולים. והא נמי [וזו גם כן הארוסה], כדיעבד דמי [נחשב], שהרי בסופו של דבר אם לא נסמוך על דבריה נצטרך לפסול את הולד כממזר. ולכן יש לסמוך על דברי רבן גמליאל לענין הזה אף לדעת שמואל.

א רמי ליה [השליך, הראה לו סתירה] אביי לרבא: ומי [והאם] אמר ר' יהושע שהאשה אינה נאמנת בעדותה בענין כגון זה? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממקום אחר: העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה (אשה אלמנה, שהיה ספק לגבי בעלה אם היה חלל, ופסלה מן הכהונה) שהיא כשרה לכהונה. שכיון שאין ודאות בדבר — מעמידים אותה על חזקתה, ואף כאן נעמיד את האשה על חזקתה שנבעלה לכשר!

אמר ליה [לו] רבה: הכי השתא [איך אתה משווה] את הדברים?! התם [שם] באלמנה אפשר לומר: אשה שנישאת, מן הסתם בודקת לפני נישואיה ונישאת, וחזקה שבדקה ומצאה שלא היה צד פסול בנישואיה, ולכן אפשר לסמוך על חזקתה. אבל הכא [כאן], וכי אשה מזנה בודקת את האיש שמזנה אתו אם כשר הוא לכל דבר ואחר כך מזנה?!

אמר רבא: תירוץ זה אינו פותר את כל הקשיים שיש בדבר, וכי רק מדברי ר' יהושע על דברי ר' יהושע קשיא [קשה], אך מדברי רבן גמליאל על דברי רבן גמליאל לא קשיא [קשה]? והא קתני סיפא [והרי שנה בסופה] של אותה משנה באלמנת עיסה: אמר להן רבן גמליאל: קבלנו עדותכם שכך היא ההלכה, אבל מה נעשה שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך להתיר במקרה כזה, שהכהנים שומעין לכם לרחק אבל לא לקרב. כלומר, הם יצייתו לדיינים רק אם יפסלו אותה, אבל לא יצייתו להם לראותה ככשירה. ואם כן, הרי שלא קיבל רבן גמליאל את ההיתר לאלמנת עיסה, ובניגוד לדבריו האמורים כאן!

אלא אמר רבא, כך יש לומר: מדברי רבן גמליאל על דברי רבן גמליאל לא קשיא [קשה]; התם [שם] בטענת האשה שנבעלה — ברי [ברור] לה שלכשר נבעלה, אבל הכא [כאן] באלמנת עיסה — טענת שמא היא, גם מצד האשה, שהרי היא אינה יכולה לדעת בבירור אם בעלה היה חלל, כיון שהספק הוא ספק לכל.

וכן מדברי ר' יהושע על דברי ר' יהושע נמי לא קשיא [גם כן אינו קשה]: התם [שם] בטענת האשה לכשרותה — חד ספיקא [ספק אחד] הוא, אם נבעלה לכשר או לפסול, ואילו הכא [כאן] באלמנת עיסה — תרי ספיקי [שני ספקות] הם, שיש כאן ספק ספיקא של פסול, שהרי אין בידינו ידיעה ברורה אם היה מישהו ממשפחת הבעל פסול כל עיקר.

הלכך (על כן) יש להסביר את השיטות כך: לרבן גמליאל אלים ליה [תקיפה לו חזקה בעיניו] טענת ברי, שאפילו בחד ספיקא נמי [בספק אחד גם כן] מכשיר, שכיון שהיא טוענת ברי, אף שיש פה ספק אחד ולא ספק ספיקא — מכשיר אותה. וקיל ליה [וקל לו בעיניו] הטוען טענת שמא, שאפילו בספק ספיקא נמי פסיל [גם כן פוסל], כגון באלמנת עיסה. ולהיפך, לר' יהושע אלים ליה חד ספיקא [תקיף לו, בעיניו, ספק אחד], שאפילו בברי נמי פסיל [בשטוענת טענה ברורה גם כן פוסל], וקיל ליה [וקל לו בעיניו] ספק ספיקא, שאפילו בשמא נמי [גם כן] מכשיר את האשה.

ב כיון שהזכרנו אלמנת עיסה, מביאים דברים שנאמרו בנושא זה. תנו רבנן [שנו חכמים]: איזוהי אלמנת עיסה שאמרו שהיא כשירה — כל שאין בה לא משום ספק ממזרות, ולא משום ספק נתינות (בני גבעונים), ולא משום עבדי מלכים שהיו תקיפים, ויש שהיו נושאים בכוח הזרוע נשים מישראל, ואף מבנות הכהנים. והספק היחיד שיש באלמנת עיסה, היא ספק חלל. אמר ר' מאיר: