אם כן, כלומר, אם לא תאמר כך, קשיא הלכתא אהלכתא [יהיה קשה מהלכה על הלכה], דקיימא לן [שמוחזק בידינו] בכלל הלכתא [הלכה] כרב נחמן בדיני ממונות, ובהא [ובענין זה] אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל. ואם היינו אומרים שהשיטות הללו חולקות זו על זו — היתה נוצרת סתירה. אלא לאו [האם לא] שמע מינה כדמשנינן [למד מכאן כפי שתירצנו], שדברי רב נחמן מתיישבים אף לשיטת רבן גמליאל. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

א משנה היא, האשה, אומרת: מוכת עץ אני, כלומר, מודה היא שאינה בתולה, אבל טוענת שאיבדה את הבתולים על ידי תאונה. והוא אומר: לא כי [כך], אלא דרוסת איש את, כלומר, נבעלת על ידי איש. רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: היא נאמנת בטענתה, שהרי היא יודעת בודאי מה שעבר עליה. ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש, עד שתביא ראיה לדבריה שהיתה מוכת עץ.

ב גמרא ושואלים: טענתייהו במאי [טענתם במה], כלומר, מה הן הטענות הממוניות של האיש והאשה? ר' יוחנן אמר: במאתים ומנה. כלומר, האשה טוענת שכיון שהיא רק מוכת עץ דינה כבתולה, וכתובתה מאתים. והוא טוען שהיתה בעולה בנישואיה, ואין כתובתה אלא מנה. ר' אלעזר אמר: במנה ולא כלום. שהיא טוענת שכתובתה היא על כל פנים מנה, שאם כי אינה בתולה, אבל גם אין היא כבעולה, ואין לומר שרימתה אותו לגמרי, וכתובתה היא על כל פנים מנה. והוא טוען שכיון שהיא בעולה — היה זה מקח טעות, ולא מגיעה לה כתובה כלל.

ומבארים את השיטות: ר' יוחנן אמר: במאתים ומנה הבעל והאשה מתדיינים, משום שהתנא במשנתנו סבר לה [סבור הוא] כדעת ר' מאיר שאמר שבין אם הכיר בה הבעל לפני שאירסה שהיא מוכת עץ ובין לא הכיר בה — כתובתה מאתים. ור' אלעזר שאומר שהמחלוקת בין האיש והאשה היא לגבי מנה ולא כלום — סבר לה [סבור הוא] כרבנן, דאמרי [כשיטת חכמים, שאומרים] לגבי מוכת עץ, בין הכיר בה, בין לא הכיר בה — כתובתה מנה ולא יותר.

ומסבירים: בשלמא [נניח] ר' אלעזר לא קאמר [אמר] כר' יוחנן, משום שיש לו טעם לדבריו — דקא מוקי לה כרבנן [שהוא מעמיד את המשנה כשיטת חכמים, וכהלכה], ולא כר' יוחנן שהסביר לשיטת ר' מאיר. אלא ר' יוחנן מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר' אלעזר?

ומשיבים: קסבר [סבור הוא] שאם כנסה לאשה בחזקת שהיא בתולה, ונמצאת בעולה — יש לה מכל מקום כתובה מנה. ולפי זה הכא [כאן], אם נפרש כר' אלעזר וכדברי חכמים שהיא טוענת שמוכת עץ היא וכתובתה מנה, הוא קאמר [אומר] שמגיע לה מנה משום שהיא בעולה, והיא קאמרה [אומרת] שמגיע לה מנה משום שמוכת עץ היא, אם כן מאי איכא [מה הבדל יש] בין הטענה דידיה [שלו] לטענה דידה [שלה]? אלא ודאי על מאתים ומנה הם נידונים, וכר' מאיר.

ועוד שואלים: בשלמא [נניח] לשיטת ר' אלעזר שמפרש שהם מתדיינים לגבי מנה שצריכה היא לקבל לפי דבריה ולא כלום לדברי בעלה — היינו דקתני תרתי [זו הסיבה ששנה שתים], שתי מחלוקות נבדלות, במשנה הקודמת ובמשנה זו: חדא לאפוקי [אחת מהן, משנתנו, באה להוציא] מדברי רמי בר חמא שאמר שמוכת עץ שלא הכיר בה לכל הדעות לא מגיע לה כלום, מפני שזה מקח טעות. ואילו מן המשנה שלנו מוכח שמגיע לה לפחות מנה, שהרי משום כך היא טוענת שמוכת עץ היתה.

וחדא לאפוקי [ואחת כדי להוציא] מדברי רב חייא בר אבין אמר רב ששת, שהכונס אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה, יש לה כתובה מנה. ולשם כך נאמרו הדברים במשנה הקודמת שהוא טוען "מקח טעות" ורוצה להוציאה בלא כתובה כלל. אלא לר' יוחנן תרתי [שתי] משניות העוסקות באותה בעיה עצמה למה לי? שהרי אי אפשר לומר שבאה המשנה להוציא מדברי ר' חייא, שהרי כבר הוכחנו למעלה שלדעת ר' יוחנן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה!

ומסבירים: חדא [אחת מהן] באה להודיעך כחו של רבן גמליאל עד כמה הוא סומך על טענתה, וחדא [ואחת] להודיעך כחו של ר' יהושע, עד כמה אין סומכים עליה. ומסבירים: קמייתא [הראשונה] שהיא מודה שנאנסה, אלא שטוענת שנאנסה כאשר היתה ארוסתו — הרי זה להודיעך כחו של ר' יהושע, דאף על גב דאיכא למימר [שאף על פי שיש מקום לומר] מיגו לסייע לאשה, שאילו היתה רוצה לשקר, היתה יכולה לומר שהיא מוכת עץ, ואף שלא עשתה כן, אלא טענה טענה כזו שיש בה גנאי לגביה — למרות זאת לא מהימנא [אינה נאמנת]. ולהיפך, בתרייתא [המשנה האחרונה] — להודיעך כחו של רבן גמליאל, דאף על גב דליכא למימר [שאף על פי שאין כאן מקום לומר] מיגו, בכל זאת לדעתו מהימנא [נאמנת].

ג משנה ראוה שהיא מדברת עם אחד ולא ראו את האיש, ואמרו לה: מה טיבו של איש זה? אמרה להם: איש פלוני, וכהן הוא. רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: נאמנת, ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין (לאחד מן הגבעונים, שדינו למעשה כממזר) או לממזר — ופסולה לכהן, עד שתביא ראיה לדבריה מיהו האיש.

כיוצא בדבר: רווקה שהיתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? אמרה להם: מאיש פלוני, וכהן הוא. רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים: נאמנת, ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה.

ד גמרא תחילה מבררים בעיה לשונית ועניינית: מאי [מה פירוש] "מדברת" האמור במשנה? זעירי אמר: הכוונה היא נסתרה, כלומר, נתייחדה במקום סתר עם איש ואין אנו יודעים בודאות שנבעלה. רב אסי אמר: הכוונה היא נבעלה. כלומר, שידעו בה בבירור שנבעלה לו. ומעירים: בשלמא [נניח] לדברי זעירי — היינו דקתני [זהו ששנה] לשון "מדברת", שכוונתו — נכנסה למקום סתר, ושמא היא רק מדברת עמו. אלא לרב אסי, מאי [מה היא] לשון "מדברת", אם הכוונה היא לבעילה? ומשיבים: הרי זו לישנא מעליא [לשון מעולה, נקייה], כדכתיב [וכפי שנאמר] על אשה זונה: "כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און" (משלי ל, כ). שבלשון נקיה מייחסים את המעשה לפה, ולא לאיבר הראוי.

ומצד אחר שואלים: בשלמא [נניח] לשיטת זעירי שהכוונה היא שנסתרה — היינו דקתני תרתי [זהו הטעם ששנה שני חלקים במשנה]: "מדברת", ו"מעוברת". אלא לרב אסי שלדעתו מדובר בבעולה ודאי — תרתי [שתי] הלכות נבדלות למה לי הרי היא אותה בעיה עצמה?

ומשיבים: חדא, להכשיר בה [אחת מהן נאמרה, להכשיר אותה], שאף שנבעלה, סבורים ר' אליעזר ורבן גמליאל שיש להאמין לה ולא תיחשב כמי שנבעלה לפסול ותיפסל מלהינשא לכהן. וחדא [ואחת], לענין מעוברת, באה להכשיר בבתה שאם תוולד לה בת מהריון זה, אפשר לסמוך על דברי האם, ותיחשב הבת כשירה וראויה לבוא בקהל.

ומקשים: הניחא [זה נוח] למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: לדברי החכם המכשיר בה ואיננו מחשיב אותה כבעולה לפסול — מכשיר אף בבתה. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: לדברי המכשיר בה, מכל מקום פוסל בבתה — מאי איכא למימר [מה יש לומר]? שהרי לפי ההסבר הקודם, דין אחד יש לאם ולבת! ומשיבים: רב אסי סבר כמאן דאמר [כמי שאומר] לדברי המכשיר בה — מכשיר בבתה.

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: לדעת זעירי שאמר כי מאי [מה פירוש] "מדברת" — נסתרה, ואמר ר' יהושע כי בענין זה לא מהימנא [אינה נאמנת] לומר שלכשר נבעלה, אלא מניחים שנבעלה לפסול, האמר [הרי אמר] רב: מלקין על היחוד, שאם רואים אשה פנויה המתייחדת עם אדם זר — מלקים אותם על שעברו על דברי חכמים, ואולם, אין אוסרין על היחוד, שאין אנו אוסרים אשת איש על בעלה משום ייחוד עם גבר זר, עד שיוודע בבירור שנבעלה,

ואם כן לימא [האם לומר] שדברי רב הם שלא כדעת ר' יהושע, שהרי ר' יהושע סבור שאין מאמינים לה, ומניחים שנבעלה לנתין או לממזר ואוסרים אותה לכהן אפילו רק נסתרה! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שדברי רב הם כשיטת ר' יהושע, אלא מעלה עשו ביוחסין, שלענין יוחסין, שתהא אשה מותרת להינשא לכהן, אמרו חכמים שאפילו אם נסתרה בלבד אוסרים אותה לכהן כאילו נבעלה, אבל אין זו נחשבת ודאות לאוסרה לכל ענין.

מיתיבי [מקשים]: ראוה לאשה שנכנסה עם אחד לסתר (מקום נסתר, ובו יכולים להתייחד),