אחות אשה שאפילו אם בא עליה במזיד, אשתו לא אסירא מדאורייתא [אסורה מן התורה], כפי שיבואר להלן, אם כן בשוגג — לא גזרו בה רבנן [חכמים]. ומנלן דלא אסירא [ומניין לנו שאינה אסורה], דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: "איש כי תשטה אשתו... ושכב איש אותה" (במדבר ה, יב-יג), ההדגשה במלה "אותה" באה ללמד: אותה, שכיבתה עם אחר אוסרתה על בעלה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.

שיכול היית לומר לולא המיעוט הזה, והלא דין (קל וחומר) הוא: ומה במקום שבא על איסור קל — נאסר האוסר הזה, מקום שבא על איסור חמור — אינו דין שנאסר האוסר, וכפי שיבואר הדבר להלן.

אמר ר' יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפוסל את אשתו עליו. על מה נחלקו — בבא על אחות אשתו, שבית שמאי אומרים: פוסל את אשתו, ובית הלל אומרים: לא פוסל. אמר ר' יוסי: אינו כן, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פוסל את אשתו, על מה נחלקו — בבא על חמותו, שבית שמאי אומרים: פוסל, ובית הלל אומרים: לא פוסל.

לפי שבתחלה, לפני הנישואין, הוא מותר בכל הנשים שבעולם והיא מותרת בכל האנשים שבעולם. לאחר שקדשה לו לאשה — הוא אוסרה בכל הגברים, והיא אסרתו בקרובותיה. ומעירים: מרובה איסור שהוא אסרה, מאיסור שאסרתהו היא. שהוא אסרה בכל האנשים שבעולם, והיא לא אסרתהו על ידי הקידושין אלא בקרובותיה.

והלא דין הוא: ומה הוא, שאסרה על ידי הקידושין בכל האנשים שבעולם, ובכל זאת אם שגגה באסור לה, שנבעלה לאדם אחר בשוגג, אינה נאסרת במותר לה, בבעלה, היא, שלא אסרתהו אלא בקרובותיה, אם שגג באסור לו באחת מקרובותיה, כגון באחותה, אינו דין שלא נאסר לו במותר לו באשתו?!

וזה הדין והטעם לשוגג, שאם שגג באחת מקרובות אשתו — אין אשתו נאסרת עליו. למזיד מנין? תלמוד לומר: "אותה" בא למעט: אותה, שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.

אמר ר' אמי אמר ריש לקיש: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה שהבא על חמותו אסורה אשתו עליו — דכתיב [שנאמר]: "באש ישרפו אתו ואתהן" (ויקרא כ, יד), ותמוה: וכי כל הבית כולו בשרפה?! מדוע ישרפו את שתיהן אם עשה איסור, הלא רק באחת מהן עשה! אלא אם אינו ענין לשרפה שיש בכך, תנהו ענין לאיסורא [לאיסור], ששתיהן נאסרות עליו, ויש כאן איפוא דין מיוחד שבגללו נאסרת לא רק האשה שחטא בה אלא גם אשתו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כר' יהודה. מסופר: ההוא דעבד איסורא בחמתיה [אחד שעשה איסור שבא על חמותו], אתייה [הביאו] רב יהודה לפניו לדין ונגדיה [והלקהו]. אמר ליה [לו]: אי לאו [אלמלא] שאמר שמואל אין הלכה כר' יהודה — אסריתה עלך איסורא דעלם [הייתי אוסר אותה את אשתך עליך איסור עולם].

א בתחילת הברייתא הזו נלמד קל וחומר שאינו מובן לגמרי, שנאמר בו: "מה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר וכו'" ושואלים: מאי [מה פירוש] "איסור קל" שנאמר שם? אמר רב חסדא: מחזיר גרושתו משנשאת לאחר, הוא האיסור הקל.

וכך יש להבין את הקל וחומר: אם בא עליה האי [זה] הבעל השני — אסרה עליה דהאי [על זה] על בעלה הראשון, שהרי היא גרושתו שנישאת. ואם האיש השני גירש אותה ובא עליה אידך [האחר], כלומר, בעלה הראשון, אסרה עליה דהאי [על זה] שהיא לו גם כן גרושתו שנישאת.

ומכאן נלמד שאף באיסור קל זה — האוסר אותה, אף הוא עצמו נאסר על ידי ביאה זו, ודוחים: מה למחזיר גרושתו משנשאת, שכן יש בה כמה צדדים חמורים ואין לקרוא לה איסור קל, שכן נטמא הגוף על ידי ביאה זו, כאמור בתורה: "... אחרי אשר הוטמאה" (דברים כד, ד), ואיסורה ברוב, כלומר, האיסור הזה קיים ברוב בני ישראל בשווה, ולא באנשים מסויימים בלבד, ואיסורה הוא גם איסור עולם, שהרי אינה מותרת לבעלה הראשון לאחר שבא עליה הבעל השני, מה שאין כן באחות אשתו, שאם מתה אשתו מותר באחותה.

אלא אמר ריש לקיש: יש לדחות פירוש זה, והכוונה היא ליבמה, שהיא קרויה איסור קל, שהבא עליה נאסר. ומבררים: יבמה שנבעלה למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] שנבעלה לאחר, שאינו היבם שלה, וכדברי רב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה. והקל וחומר יהיה: שהיבמה, אף שהיבם אוסרה לכל העולם, אם נבעלה נאסרת גם עליו.

אולם יש לדחות: מה ליבמה שכן בביאה אסורה זו נטמא הגוף, ואיסורה חל ברוב ישראל, ולכן אי אפשר ללמוד ממנה לאיסורים שבקרובות אשתו.

אלא תאמר שמדובר שם במקרה של יבמה לאחין ובאופן זה: עבד [עשה] בה מאמר האי [אח זה] — אסרה עליה דהאי [על זה] על כל אח אחר, שהרי היא כעין ארוסתו. בא עליה אידך [האח האחר], אחד האחים שלא עשה בה מאמר — אסרה עליה דהאי [על זה] על האח שעשה בה מאמר. אולם מאי איריא [מה שייך] מדוע דווקא שבא עליה שני? אפילו אם עבד [עשה] בה נמי [גם כן] האח השני מאמר אסר אותה על הראשון, ואם כן לא הביאה היא הגורמת כאן לאיסור!

ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], כי אפשר לפרש שדבר זה הוא כשיטת רבן גמליאל, שאמר: אין מאמר אחר מאמר, שאם עשה בה אח אחד מאמר, שוב אין מאמר אחר תופס בה כלל. אלא אפשר לדחות את ההסבר שבכלל אין האיסור ליבם תלוי בביאה, שהרי אפילו נתן לה האח האחר גט, או אפילו חלץ לה האחר, גם כן פסל אותה על הראשון!

אלא אמר ר' יוחנן: "איסור קל" שאמרנו הוא איסור סוטה. ושואלים: סוטה למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] לבעל, ותפרש כך: כיון שבא עליה בעל שאסור בה לאחר שקינא לה ונסתרה — אסרה עליה [עליו] על הבועל, שאסור לה להינשא לו אחר כך, גם אם נתגרשה מבעלה. אולם מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] בא עליה? אפילו נתן לה בעלה גט ולא בא עליה מאז שנסתרה — אסורה לבועל, ואפילו אמר הבעל "אין אני משקה", ואינו מקפיד על כך — בכל זאת נאסרה לבועל!

אלא יש לומר שמדובר פה בסוטה שנבעלה לבועל, שנאסרת על הבעל לעולם על ידי ביאה זו שבא עליה בעודה אשת איש. אולם תמוה: וכי האי [זה], איסור קל הוא? הלא איסור חמור הוא, דהיינו [שהריהו] איסור אשת איש שהוא מן החמורים שבאיסורים!