יש מקום לדון מהו הדין, האם מותר לו לשאת אותה? וצדדי השאלה: האם בתר [אחר] הנישואין אזלינן [הולכים אנו] והרי בזמן הנישואין לא היתה ראויה לו, או בתר [אחר] האירוסין אזלינן [הולכים אנו] ובשעת קידושין, ראויה היתה.

אמר ליה [לו]: תניתוה [כבר שניתם אותה] ויש במשנה תשובה לשאלה זו. ששנינו: נתארמלו או נתגרשו, מן הנשואין — פסולות, מן האירוסין — כשרות. משמע שבפסול כהונה הכל הולך אחר הנישואין ולא אחר האירוסין.

אמר ליה [לו]: לשוויה [לענין זה לעשות אותה] חללה לא קמיבעיא [נסתפק] לי, שביאה היא דמשוויה [שעושה אותה] חללה וכל עוד לא בא עליה, ודאי איננה חללה. כי קמיבעיא לי [כאשר, מה שנסתפק לי] היה בענין אחר: מה שנאמר בכהן גדול "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא, יג), מאי [מה] עניינו? האם כבר בקיחה של קדושין בעינן [צריכים אנו] שתהיה בבתוליה, כלומר, קטנה או נערה, או אף בקיחה של נישואין בעינן [צריכים אנו] שתהיה בבתוליה.

אמר ליה [לו]: הא נמי תניתוה [זו גם כן שניתם אותה] ששנינו: אירס את האלמנה ואחר כך נתמנה להיות כהן גדול — יכנוס, למרות שכהן גדול אסור באלמנה, משמע שהולכים אחר זמן האירוסין, ולא אחר זמן הנישואין. ודוחים: שאני התם [שונה שם] דכתיב [שנאמר] בלשון ריבוי "יקח אשה" (שם יד), ללמד שרשאי לשאת אשה שהיתה ארוסה לו מקודם, אם נתמנה להיות כהן גדול בין אירוסין לנישואין.

ומקשים: הכא נמי כתיב [כאן גם כן נאמר] "אשה" ("והוא אשה בבתוליה יקח"), ושמא גם זה בא לרבות! ומשיבים: "אשה" שנאמרה שם באה למעט רק אשה אחת (שדנים אותה לפי זמן האירוסין) ולא שתים או יותר, שהלימוד מוגבל לאשה אחת.

ושואלים: ומה ראית במה עדיף לרבות את האלמנה ולהוציא את הבוגרת ולא להיפך? ענה לו: הא [זו], הבוגרת — אישתני [השתנה] גופה בינתיים, ולכן היה מקום לפסול אותה גם אם בגרה כשהיתה ארוסתו. והא [ואילו זו] באלמנה — לא אישתני [השתנה] גופה, אלא מעמדו שלו הוא שהשתנה, ולכן יש מקום להתירה.

א משנה כהן גדול לא ישא אלמנה, בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנשואין. ולא ישא את הבוגרת, אלא קטנה או נערה. ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת,.ולא ישא את מוכת עץ, כלומר, אשה שנפגעו בתוליה לא על ידי ביאה אלא כתוצאה מתאונה, כגון מחבלה מעץ.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: בכהן הגדול נאמר "אלמנה... לא יקח" (שם יד), והכוונה — בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנשואין. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], הרי נאמר אלמנה סתם! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: לילף [שנלמד] "אלמנה" "אלמנה" בגזירה שווה מתמר כלת יהודה, שנאמר בה "ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך" (בראשית לח, יא); מה להלן, בתמר, אלמנה מן הנשואין היתה — אף כאן אינו אסור אלא באלמנה מן הנשואין, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא לאסור אף את האלמנה מן האירוסין.

ושואלים: ובאמת, ואימא הכי נמי [ואמור כך גם כן] שאסור רק באלמנה מן הנישואין?! ומשיבים: דומיא [בדומה] לגרושה, מה גרושה — בין מן הנישואין בין מן האירוסין, אף אלמנה — בין מן האירוסין בין מן הנישואין.

ג שנינו במשנה: ולא ישא את הבוגרת. תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בכהן גדול: "והוא אשה בבתוליה יקח" (שם יג), ולמדו מזה פרט לבוגרת, ומדוע — מפני שכלו לה בתוליה. שאין הבתולים בה שלמים כמו בקטנה, אלו דברי ר' מאיר. ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת.

ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? ומסבירים, ר' מאיר סבר: אילו נאמר "בתולה" הייתי אומר שאפילו מקצת בתולים משמע, כלומר, בתולה כלשהי. אך כיון שנאמר "בתוליה" — עד דאיכא [שיש] כל הבתולים משמע, למעט את הבוגרת. ומה שנוספה האות "ב" שנאמר: "בבתוליה", בא ללמד שבביאה כדרכה, במקום הבתולים — אין [כן], היא נפסלת בתור בעולה, אבל אם נבעלה שלא כדרכה — לא.

ור' אלעזר ור' שמעון סברי [סבורים]: אילו היה כתוב "בתולה" — בתולה שלימה משמע, וצורת הכינוי "בתוליה" משמעה: ואפילו מקצת בתולים, ולרבות אף בוגרת בכלל ההיתר. ומה שנאמר "בבתוליה" — עד שיהיו כל בתוליה קיימין, שלא תהא בעולה כלל, בין בכדרכה, בין שלא כדרכה.

אמר רב יהודה אמר רב: נבעלה שלא כדרכה — פסולה להינשא למי שמשמש בכהונה גדולה. מתיב [מקשה] על כך רבא, נאמר באונס אשה: "ולו תהיה לאשה" (דברים כב, יט), ודרשו חכמים — באשה הראויה לו, פרט לאלמנה שנאנסה על ידי כהן גדול, או גרושה או חלוצה שנאנסה על ידי כהן הדיוט, שאלו אינם נושאים את אנוסותיהם.

ומעתה נברר: היכי דמי [במה בדיוק מדובר]? אילימא [אם תאמר] שאנס אותה כהן זה בביאה כדרכה — מאי איריא [מה שייך], מדוע נתן טעם משום אלמנה? תיפוק ליה [תצא לו, ילמד] הלכה זו משום דהויא לה [שהרי היא] כבר בעולה, אלא לאו [האם לא] מדובר באופן שאנס אותה שלא כדרכה, ומשום אלמנה — אין [כן] היא אסורה, אולם משום בעולה — לא, משמע שבעולה שלא כדרכה איננה מוגדרת כבעולה להיות פסולה לכהן גדול!