באורתא [בערב] אכן אמר רבא הכי [כך] כפי שאתה אומר, ואולם בצפרא הדר ביה [בבוקר חזר בו מדבריו] ואני שמעתי מפיו שאמר שאשת כהן אינה חולצת. כעס רב משרשיא ואמר ליה [לו]: שריתו [התרתם] את הדבר? יהא רעוא דתשתרו אף תרבא [יהי רצון שתתירו גם חלב], שלדעתו לא כך היה הדבר, ואם התיר דבר זה — יכול להתיר אפילו חלב האסור מן התורה.

ועל סמך דין זה יש לשאול: הכא [כאן] לגבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו הנשואה לכהן, מאי [מה] יהא הדין לענין הפרשתה? מי עבוד רבנן תקנתא [האם עשו חכמים תקנה] לכהן שתספיק הפרשה מפני שאם יגרשנה בגט שוב לא יוכל להחזירה לעולם, או שמא לא התכוונו לתקנה זו ויוציאה בגט.

אמר ליה [לו]: הכי השתא [כך עכשיו, כיצד אתה משווה]? בשלמא התם [נניח שם] בענין ספק נפל, כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה [שיש חכמים שחולקים עליו] על רבן שמעון בן גמליאל, דאמרי [שאומרים]: אף על גב [אף על פי] שלא שהא שלושים יום, מכל מקום ולד מעליא הוי [מעולה שלם הוא], ועל כן, גבי אשת כהן כיון דלא [שאי] אפשר על ידי חליצה בלא להוציאה לעולם, עבדינן כרבנן [עושים אנו כחכמים] וסומכים על דבריהם שהוולד בן קיימא, ואינה זקוקה לחליצה,

אבל הכא, כמאן נעביד [כאן, כמו מי נעשה]? אי [אם] כשיטת ר' מאיר — הא [הרי] אמר יותר מזה: יוציא ולא יחזיר עולמית, ואי כרבנן [ואם נעשה כשיטת חכמים] — האמרי [הרי אומרים הם] שמוציאה בגט עד שתגמול את בנה, ואם כן בעל כרחו עליו לתת גט גם אם הוא כהן והיא תיאסר עליו עולמית.

באותו ענין של הנושא אשה לפני הזמן שהתירו לו חכמים איתמר [נאמר]: קדשה אדם לאלמנה בתוך שלשה חודשים למות בעלה וברח, פליגי בה [נחלקו בכך] רב אחא ורפרם, חד [אחד מהם] אמר: משמתינן ליה [מנדים אותו] על שעבר על דברי חכמים שאסרו לשאת כל אשה בתוך שלושה חודשים מאז יצאה מבעלה, שמא היא מעוברת, וחד [ואחד מהם] אמר: עירוקיה מסתייה [בריחתו דיה לו], שבזה שברח מראה הוא שאיננו רוצה לכנוס אותה עד שיגיע הזמן, ולכן אין לקנוס אותו יותר. ומספרים: הוה עובדא [היה מעשה] כגון זה ואמר להו [להם] רפרם לשואלים בענין זה: עירוקיה מסתייה [בריחתו דיה לו] ואין מנדים אותו.

א שנינו במשנה שאם היה הולד ספק בן תשע חודשים לבעל ראשון, ספק בן שבעה לאחרון — יוציא, והוולד כשר. וחייבים באשם תלוי מספק שמא עברו על איסור כרת. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: לימא [נאמר] הלך אחר רוב נשים, והלא רוב נשים לתשעה חודשים ילדן [יולדות], ואם כן אין כאן ספק אלא אפשר לסמוך על הרוב ולא די להם באשם תלוי, אלא צריכים להביא חטאת, שבודאי עבר עבירה!

אמר ליה [לו] רב נחמן: נשי דידן [הנשים שלנו, במשפחתנו], לשבעה חדשים ילדן [הן יולדות]. אמר ליה [לו] רבא: וכי נשי דידכו הוו רובא דעלמא [הנשים שלכם הן רוב העולם]? ובכן, בודאי רוב הנשים יולדות לתשעה!

אמר ליה [לו] רב נחמן: הכי קאמינא [כך אני אומר], זו היתה כוונתי: רוב נשים ילדן [יולדות] לתשעה חודשים, ומיעוט בכל אופן יולדות לשבעה, וכלל הוא: כל היולדת לתשעה עוברה (הוולד שבמעיה), כלומר, דבר היותה מעוברת ניכר לשליש ימיה, בחודש השלישי להריונה. וזו, אותה יבמה שאנחנו דנים בה, הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה שהרי לא ידעו שהיא מעוברת, ומשום כך כנס אותה היבם — איתרע ליה רובא [הורע לו הרוב] ויש לפקפק אם אמנם היא מן הרוב, ומשום כך נוצר הספק.

ושואלים: אי [אם] אמנם ודאי כי כל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, אם כן הא [זו] מדלא [מכיון שלא] הוכר עוברה לשליש ימיה, עוברה ודאי בר שבעה לבתראה [בן שבעה לאחרון] הוא ושוב אין כאן ספק! אלא אימא [אמור] תקן כך את הלשון: רוב היולדות לתשעה — עוברה ניכר לשליש ימיה, והאי [וזו] מדלא [מכיון שלא] הוכר לשליש ימיה — איתרע ליה רובא [הורע לו הרוב] ולכן ספק אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון.

תנו רבנן [שנו חכמים]: ראשון: אותו ילד שנולד ליבמה והיה ספק אם הוא לראשון או לאחרון, כיון שאפשר לסמוך שבכל מקרה הוא כשר, בין אם הוא מהראשון בין אם הוא מהשני, וראוי אף להיות כהן גדול. ואם לא יוציא אותה היבם, ותלד לו ילד שני — הרי הוא ממזר מספק. שהרי יש ספק אם הראשון הוא בן המת, ואם כן הריהי אסורה על היבם כערוה, ובנה השני הוא ממזר, או אולי גם הילד הראשון הוא בן היבם, והילד השני אף הוא כשר. ר' אליעזר בן יעקב אומר: אין ממזר מספק,

משמעות דברי ר' אליעזר בן יעקב אינה ברורה, ושואלים: מאי קאמר [מה אמר], מה היתה כוונת דבריו? אמר אביי: הכי קאמר [כך אמר] כך יש להבין את המשנה: ראשון — ראוי להיות אפילו כהן גדול, ושני הוא ספק ממזר, ולכן אסור לשאת בת ישראל — שהרי ספק ממזר הוא, אבל אסור גם בממזרת, משום שאין ברור שהוא ממזר, ואולי ישראל כשר הוא, ואסור בממזרת. ואילו ר' אליעזר בן יעקב אומר: אינו ספק ממזר, אלא ודאי ממזר, ומותר בממזרת.

רבא אמר: הכי קאמר [כך אמר], כך היתה כוונת הדברים: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני הוא כממזר ודאי, מחמת הספק, ולכן מותר בממזרת. ור' אליעזר בן יעקב אומר: אין ודאי ממזר מספק. שכיון שיש ספק כלשהו, אי אפשר להחשיב ילד זה כממזר ודאי, אלא ספק ממזר הוא, ולכן אסור בממזרת.

ומעירים: וקמיפלגי [וחלוקים] אביי ורבא בדבריו של ר' אלעזר. דתנן [שכן שנינו במשנה] העוסקת בדיני המשפחות והיחוסים השונים בעם ישראל, שיש ביניהם שאסורים ודאי לבוא בקהל, ויש כאלה שהם אסורים לבוא בקהל רק מחמת שיש בהם ספק איסור, ור' אלעזר אומר: ודאן בודאן [וודאים בוודאים], אלה שודאי אסורים לבוא בקהל — מותר להם להתחתן אלה עם אלה, אבל ודאן בספקן [וודאים בספיקות] שאסורים לבוא בקהל רק מחמת הספק, וספקן בודאן [וספיקות בוודאים], שמא הספק אכן כשר ואסור לשאת את זה שהוא ודאי פסול, ואפילו ספקן בספקן [וספיקות בספיקות] — אסור, שמא אחד מהם כשר והשני פסול.

ואלו הן ספקן [ספיקות], שהאסורים לבוא בקהל רק מחמת הספק: שתוקי, שהוא ילד שלא ברור מי אביו, שאנחנו מכירים את אמו אבל לא יודעים מי היה אביו. ואסופי ילד שנאסף מן השוק, ושמא ממזר הוא. וכן כותי (שומרוני), שכיון שלא נהגו לפי ההלכה בנישואין וקידושין יש בהם חשש ממזרות.

ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר' אלעזר. וסיפר רב יהודה: כי אמריתה קמיה [כאשר אמרתי אותה, את ההלכה של רב לפני] שמואל, אמר לי: הלל שנה באותה משנה: עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני [כהנים], לויי [לויים], וישראלי [וישראלים], חללי [חללים, בני כהנים שנפסלו מכהונתם], גירי [גרים], חרורי [עבדים משוחררים], ממזרי [ממזרים], נתיני [נתינים, צאצאי הגבעונים], שתוקי ואסופי. וכולן מותרין לבא זה בזה. כלומר, רשימה זו מסודרת כך שכל שניים המצויים זה ליד זה מותר להם להתחתן זה בזה, דהיינו: כהנים בלויים, או לויים בישראלים, וכן ישראלים בחללים, או גרים ומשוחררים בממזרים, או ממזרים בנתינים, ונתינים וממזרים בשתוקי.

ואת אמרת [ואתה אומר] הלכה כר' אלעזר שספיקות בוודאים אסורים, ולפי זה אין הלכה כהלל!

ומכאן גם המחלוקת בין אביי ורבא בענייננו: אביי סבר לה [סבור בהלכה זו] כשמואל שאמר: הלכה כהלל, ומשום כך מוקי לה [מעמיד הוא אותה] את שיטת ר' אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא [על פי ההלכה], שלדעת שמואל ספק ממזר מותר בממזר ודאי, כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא [כדי שלא תהיה קשה הלכה על הלכה] שאם פסק כהלל, ואנחנו יודעים שכל מקום ששנה ר' אליעזר בן יעקב במשנתנו הלכה כמותו, מן ההכרח שההלכות תהיינה בשיטה אחת.

ואילו רבא סבר לה [סבור בהלכה זו] כרב, שאמר: הלכה כר' אלעזר, שספק ממזר אסור בממזר ודאי. ועל כן גם הוא מוקי לה [מעמיד אותה] להלכה זו של ר' אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא [לפי ההלכה] לשיטתו, כי היכי [כדי] שלא תקשי [תהיה קשה]