ומשיבים: לעולם תפרש שהברייתא שאמר ר' יהודה בן ר' שמעון בן פזי כדעת ר' יהודה היא, ואפילו לכתחילה מתיר הוא בחרש, ומשנתנו כדעת ר' יוסי. ולא קשיא [ואינו קשה] מי הוא התנא המתיר חרש בברכת המזון רק בדיעבד, כי גם זו אמר ר' יהודה, אלא הא [זו] המתירה לגמרי — דידיה [דעתו שלו] היא, והא [וזו] שמתירה רק בדיעבד — דרביה [של רבו] היא, האוסר לכתחילה.

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' יהודה אומר משום (בשם) ר' אלעזר בן עזריה: הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו, ד), וכוונתו: השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. הרי לנו שיטת ר' אלעזר בן עזריה שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. ר' מאיר אומר: אינו צריך, שכן נאמר שם: "אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו, ו), לומר: אחר כוונת הלב הן הן הדברים, ואין צורך באמירה בפה.

ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן] ומצויה בפנינו הברייתא האחרונה — אפילו תימא [תאמר] שר' יהודה כרביה סבירא ליה [כשיטת רבו סבור הוא], שחרש לכתחילה פסול ובדיעבד כשר. והא דתני [וזו ששנה] יהודה בריה [בנו] של ר' שמעון בן פזי שמתיר בחרש אפילו לכתחילה, היא כשיטה הנוספת שמצאנו בברייתא — שיטת ר' מאיר היא, שלדעתו הכל תלוי בכוונה ויש להתיר אף לכתחילה.

א שנינו במשנה: ר' יהודה מכשיר בקטן. תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' יהודה ראיה לדבריו: קטן הייתי וקריתיה (קראתי את המגילה) למעלה (בפני) ר' טרפון וזקנים בלוד. אמרו לו: אין מביאים ראיה מן הקטן, שהרי לדבריך קטן היית אז, ובאותה שעה לא יכולת להעיד כלל.

תניא [שנויה ברייתא] אחרת, אמר רבי: קטן הייתי וקריתיה למעלה (בפני) מר' יהודה, אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר, שהרי יודעים אנו, שר' יהודה מכשיר בקטן, ואין להביא ראיה להלכה ממה שעשה כך.

ושואלים: ולימרו ליה [ושיאמרו לו] כשם שאמרו לר' יהודה אין מביאים ראיה מן הקטן! ומשיבים: תשובה חדא [אחת] ועוד אחרת קאמרו ליה [אמרו לו]: חדא [אחת] שהלא קטן היית באותה שעה ולא היית ראוי להעיד, ועוד: אפילו אם באותו זמן גדול היית והיית מעיד שראית שקרא בפניהם קטן אחר — אין מביאין ראיה מן המתיר.

ב משנה אין קורין את המגילה, ולא מלין את התינוק ולא טובלין בכל טבילת מצוה ולא מזין מי חטאת לטהר מטומאת המת, אלא ביום. וכן שומרת יום כנגד יום, כלומר, אישה שראתה דם נדה יום אחד שלא בזמן ווסתה, שממתינה ("שומרת") יום טהור כנגד היום שראתה, ובסופו טובלת והיא טהורה — אף היא לא תטבול עד שתנץ החמה ולא בלילה. ומוסיפים: וכולן כל הדברים הללו שאמרנו שמצוותם ביום, אם עשו משעלה עמוד השחר — כשר שאף זה נחשב כיום לענין זה.

ג גמרא שנינו במשנה שקורין את המגילה רק ביום, ושואלים: מנלן [מנין לנו] דין זה? ומשיבים: שאמר קרא [הכתוב] "והימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט, כח), משמע: ביום — אין [כן], בלילה — לא. ושואלים: לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על שיטת ר' יהושע בן לוי, שאמר ר' יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, ואילו במשנה שנינו שאין קוראים אותה אלא ביום! ודוחים: מכאן אין הוכחה, כי קתני אדיום [כאשר שנינו במשנה, הרי הוא על קריאת היום], ולא נדון כלל דין קריאתה בלילה.

ד שנינו במשנה: ולא מלין בלילה. ומנין נלמד דין זה, דכתיב [שנאמר]: "וביום השמיני ימול" (ויקרא יב, ג).

ה עוד שנינו במשנה: ולא טובלין ולא מזין אלא ביום, ודבר זה נלמד ממה דכתיב [שנאמר]: "והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחיטאו ביום השביעי וכיבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב" (במדבר יט, יט), משמע: ביום ולא בלילה, ולגבי טבילה איתקש [הוקשה, הושוותה] בכתוב טבילה להזיה (שהרי נאמר באותו כתוב גם "ורחץ במים") ואם כן מה שאינו כשר בהזיה, אף אינו כשר בטבילה.

ו שנינו במשנה: וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן]! מאי שנא [במה שונה] שומרת יום כנגד יום מכל שאר חייבי טבילות, והרי נאמר כבר שאין טובלים אלא ביום!

ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] תיהוי [תהיה] ראיית דם זו נדונה כראיה ראשונה בפעם ראשונה של זיבה שרואה הזב, שהרי איננו נטמא בה טומאה גמורה, ורק אם יראה שלוש פעמים — הריהו זב גמור, וכן אם תראה האשה דם שלושה ימים — הריהי זבה, וראיה ראשונה של זב איתקש [הוקשה הושוותה] בכתוב לבעל קרי, דכתיב [שנאמר]: "זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע" (ויקרא טו, לב), ונלמד מכאן: מה בעל קרי טובל ביום בו ראה קרי האי נמי ליטבול ביומיה [זה, הזב, גם כן יטבול ביומו], באותו יום עצמו שהיתה הטומאה,

והא [וזו] שומרת יום כנגד יום ביממא לא מצי טבלה [ביום איננה יכולה לטבול], דכתיב [שכן נאמר]: "כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה" (ויקרא טו, כו), שכל אותו יום כולו שוה לטומאה, ולכן בו ביום אינה יכולה לטבול, אבל בליליא מיהת ליעביד [בלילה על כל פנים שתעשה] מקצת שימור, כלומר, תבדוק שהיא טהורה בלילה, ותטבול מיד בלילה ולא תמתין יום נוסף, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] במשנה כי כיון דבעיא [שהיא צריכה] ספירה, שכן בטומאה זו כשראתה דם יום אחד צריכה לספור יום אחד של טהרה —