דלא קטליה [שלא הרגו] דוד לשמעי למרות שהיה חייב מיתה, ומה גרם — דאתיליד מיניה [שנולד ממנו] מרדכי דמקני ביה [שקינא בו] המן ולולי זאת לא היתה הגזירה באה. ומה שילם לי ימיני — דלא קטליה [שלא הרגו] שאול (משבט בנימין) לאגג, דאתיליד מיניה [שנולד ממנו] המן שהיה מצער לישראל.

ר' יוחנן אמר דבר אחר: לעולם תפרש שמרדכי מבנימן קאתי [הוא בא], ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] "יהודי" — על שום (אסתר ב, ה) שכפר בעבודה זרה, ודורש "יהודי" כמו יחודי, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא "יהודי", כדכתיב [כפי שנאמר]: "איתי גברין יהודאין... שדרך מישך ועבד נגו..." (דניאל ג, יב) [יש אנשים יהודים... חנניה מישאל ועזריה] ולא כולם היו משבט יהודה.

א אגב דרשת "יהודי" מלשון יחוד מביאים: ר' שמעון בן פזי, כי הוה פתח [כאשר היה פותח] ללמד את ספר דברי הימים, אמר הכי [היה אומר כך]: כל דבריך, אתה ספר דברי הימים — אחד הם, ואנו יודעין לדורשן. כלומר, הדברים הכתובים שם אינם יכולים להיות מובנים תמיד כפשוטם. וכגון שמות האנשים המוזכרים, שאף שיש שם כמה וכמה שמות שונים, יש לומר שהכוונה לאדם אחד ועלינו לדרוש שאותו אדם נקרא בכמה וכמה שמות, כגון הפסוק: "ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד" (דברי הימים א' ד, יח).

אמאי קרי [מדוע קורא] לה לבת פרעה "אשתו היהדיה" — על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב [שנאמר]: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" (שמות ב, ה), ואמר ר' יוחנן: שירדה לרחוץ ולהיטהר מגילולי (אלילי) בית אביה.

ושואלים: אם הכוונה היא למשה, איך אפשר לומר שהיא ילדה את משה? והא רבויי רביתיה [הרי היא רק גידלה אותו]? אלא לומר לך: שכל המגדל יתום או יתומה בתוך ביתו — מעלה עליו (מחשיב לו) הכתוב כאילו ילדו.

"ירד" — זה משה, ולמה נקרא שמו "ירד" — שירד להם לישראל מן בימיו. נקרא "גדור" — על שם שגדר פרצותיהן של ישראל. "חבר" — שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים. "סוכו" — שנעשה להם לישראל כסוכה ומגן. "יקותיאל" — שקוו ישראל לאל בימיו. "זנוח" — שהזניח (השכיח) עונותיהן של ישראל.

ועוד נאמר שם שלוש פעמים "אבי" "אבי" "אבי" ("ובני אשת הודיה אחות נחם אבי קעילה הגרמי... ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה...". דברי הימים א' ד, יט-כא), הרי זה בא ללמד שמשה היה אב בשלושה דברים: אב לכל ישראל בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות.

נאמר: "ואלה בני בתיה אשר לקח מרד" (דברי הימים א' ד, יח) וכי מרד שמו? והלא כלב שמו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב שמרד בעצת מרגלים ועל כן הוא מכונה "מרד", וישא את בת פרעה שאף היא מורדת שמרדה בגלולי בית אביה.

ב ושוב לענין המגילה, נאמר במרדכי: "אשר הגלה מירושלים" (אסתר ב, ו), אמר רבא: יש לפרש שגלה מעצמו, שידע שיצטרכו לו שם, וגלה מעצמו לטפל בענייני כלל ישראל.

נאמר: "ויהי אמן את הדסה" (אסתר ב, ז), קרי [קורא] לה "הדסה" וקרי [וקורא לה] לה "אסתר", ומה אם כן שמה הנכון? תניא [שנויה ברייתא], ר' מאיר אומר: אסתר שמה האמיתי, ולמה נקרא שמה הדסה — כינוי הוא, על שם הצדיקים שנקראו "הדסים". וכן הוא אומר: "והוא עמד בין ההדסים" (זכריה א, ח).

ר' יהודה אומר: הדסה שמה האמיתי, ולמה נקרא שמה אסתר? על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר: "אין אסתר מגדת את עמה" (אסתר ב, כ),

ר' נחמיה אומר: הדסה שמה האמיתי, ולמה נקראת אסתר — שם לועזי הוא, שהיו אומות העולם קורין אותה על שום יופיה אסתהר = כוכב נוגה. בן עזאי אומר: אסתר, לא ארוכה (גבוהה) ולא קצרה (נמוכה) היתה, אלא בינונית כהדסה, כמו עץ ההדס, ולכן נקראת הדסה. ור' יהושע בן קרחה אמר: למה נקראה הדסה — משום שאסתר ירקרוקת (חיוורת) היתה כהדס, אלא שחוט של חסד משוך עליה והוא שגרם שתיחשב יפה כל כך.

נאמר "כי אין לה אב ואם" (אסתר ב, ז), החזרה "ובמות אביה ואמה" (אסתר ב, ז) למה לי? אמר רב אחא: הכוונה היא שכש עיברתה אמה — מת אביה, כשילדתה מתה אמה ואפילו יום אחד לא היה לה אב ואם.

נאמר: "ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" (אסתר ב, ז), תנא [שנה החכם] משום (בשם) ר' מאיר: אל תקרי "לבת" אלא לבית. כלומר, בסופו של דבר לקח אותה לו לאשה. וכן הוא אומר: "ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת" (שמואל ב' יב, ג), משום שבחיקו תשכב הוות ליה [היתה לו] לבת? אלא הכוונה — "בת" בלשון נקיה, ועניינו כבית — כאשה, הכי נמי [כך גם כן] "לבת" משמעו לבית.

נאמר: "ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך" (אסתר ב, ט), אמר רבא: שהיתה משתמשת בהן בכך שהיתה מונה בהן ימי שבת, שנתנה לכל נערה להיות עמה רק יום אחד בשבוע, ולפי זה היתה יודעת מתי חל יום השבת. נאמר: "וישנה ואת נערותיה לטוב "אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי והוא השינוי לטוב.

ושמואל אמר: שעשה לה טוב לפי דעתו שהאכילה קדלי דחזירי [עורפי חזירים].

ור' יוחנן אמר: נתן לה זרעונים שהם מאכל כשר, וכן הוא אומר בדניאל וחבריו שעשו להם טובה: "ויהי המלצר נושא את פת־בגם ויין משתיהם ונתן להם זרעונים" (דניאל א, טז).

נאמר: "ששה חדשים בשמן המר" (אסתר ב, יב), ושואלים: מאי [מהו] "שמן המור"? ר' חייא בר אבא אמר: הוא שמן הבושם הנקרא סטכת, רב הונא אמר: זה הוא שמן שמוציאים מפרי זית שלא הביא (גדל) שליש ומשמש לתמרוקים. ובדומה לזה תניא [שנויה ברייתא]: ר' יהודה אומר: אנפקינון הוא שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין אותו — מפני שהוא משיר את השיער ומעדן את הבשר.

נאמר: "בערב היא באה ובבקר היא שבה" (אסתר ב, יד), אמר ר' יוחנן: מגנותו של אותו רשע שהיה מרבה נשים כל כך למדנו בדרך אגב גם שבחו — שלא היה משמש מטתו ביום אלא בדרך צניעות, בלילה.

נאמר: "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה" (אסתר ב, טו), אמר ר' אלעזר: מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו, ומשום כך נשאה חן מלפני כולם. נאמר: "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת" (אסתר ב, טז), ואומרים שמשמים היה הדבר, משום שהוא חודש קר ולכן הוא ירח (חודש) שנהנה גוף מן הגוף.

נאמר: "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות" (אסתר ב, יד) אמר רב: כוונתו, שאם ביקש לטעום בה טעם בתולה — טעם, טעם אשה בעולה — טעם, ולכן אהב אותה מכולן.

נאמר: "ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר" (אסתר ב, יח) ומסבירים: עבד משתיא ולא גליא לה [עשה משתה גדול לכבודה ולא גילתה לו] את מוצאה, דלי כרגא ולא גליא ליה [הפחית מן המסים בשמה ולא גילתה לו], שדר פרדישני ולא גליא ליה [שלח מתנות לשרים בשמה ולא גילתה לו].

נאמר: "ובהקבץ בתולות שנית" (אסתר ב, יט), למה עשה כן? אזיל שקל [הלך ונטל] עצה ממרדכי מה לעשות כדי שתגלה לו אסתר, אמר לו מרדכי: כלל הוא אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה, כלומר, אין אשה מקנאה אלא באשה אחרת, ולכן קח לך עוד נשים, ואפילו הכי [כך] לא גליא ליה [גילתה לו], דכתיב [שנאמר]: "אין אסתר מגדת מולדתה" (אסתר ב, כ).

ג אמר ר' אלעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: