הא דאמרת [זה שאמרת] כי מתענין לשעות — והוא שלא טעם כלום עד הערב, כלומר, שקיבל על עצמו תענית לחצי יום, והשלים את תעניתו עד הערב. אמר ליה [לו] אביי: הא תענית מעלייתא [הרי תענית מעולה] היא, שהרי התענה יום שלם! לא צריכא [נצרכה] להיאמר אלא במקרה דאימלך אימלוכי [שנמלך בדעתו], כלומר, שמתחילה לא התכוון להתענות, אבל כיון שמסיבות שונות לא אכל כמה שעות החליט שיהא כבר בתענית כל אותו יום.

ואמר רב חסדא: כל תענית שלא שקעה עליו חמה — לא שמיה [אין שמה] תענית, שאם אכל באמצע היום — אין זו תענית כלל. מיתיבי [מקשים על כך]: אנשי משמר הכהנים והלויים הצריכים לעבוד במקדש באותו שבוע, מתענין בתענית ציבור (כמו אנשי המעמד הישראלים הקשורים למשמר כהנים זה), אבל לא משלימין את תעניתם עם הציבור. ומכאן שאף תענית שעות קרויה תענית! ומשיבים: התם לצעורי נפשיה בעלמא [שם לצער את עצמו בלבד] הוא ואין הדבר נחשב כתענית, אלא קיבלו על עצמם צער מסויים, שהם משתתפים בצום עם כלל הציבור.

ומביאים ראייה אחרת, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר ר' אליעזר בר' צדוק: אני מבני בניו של סנאה בן בנימין (משבט בנימין), ופעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת, ודחינוהו את יום הצום לאחר השבת, שהשבת דוחה את צום תשעה באב, והתענינו בו ולא השלמנוהו, מפני שיום טוב שלנו הוא. שכן עשרה באב הוא יום טוב של משפחה זו, כאשר יבואר בפרק שלישי (להלן תענית כו,א), ולא צמו ביום חגם. הרי שגם תענית לשעות נחשבת כתענית! ודוחים: התם נמי [שם גם כן] לצעורי נפשיה בעלמא [לצער עצמו בלבד] הוא, ובאמת אין זו נחשבת תענית.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממנהגו של ר' יוחנן, שאמר ר' יוחנן לפעמים: אהא בתענית עד שאבוא לביתי. משמע שאדם יכול לקבל על עצמו תענית אף לשעות אחדות בלבד! ודוחים: התם לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה [שם להשמיט עצמו מבית הנשיא] הוא דעבד [שעשה], שפעמים לא היה רוצה לאכול שם, וכדי להימנע מלאכול בלא להעליב את מזמיניו היה אומר שקיבל על עצמו תענית, ואחר כך היה אוכל בביתו, ולא היתה זאת תענית באמת. ואם כן לא מצאנו הוכחה לתענית למקצת היום בלבד.

א אמר שמואל: כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום — לאו שמיה [אין שמה, אינה נחשבת] תענית. ושואלים: ואי יתיב מאי [ואם בכל זאת ישב בתענית באותו יום, מה] נחשב הדבר? אמר רבה בר שילא: דמי למפוחא דמליא זיקא [דומה הוא למפוח שמלא רוח], כלומר, אין הדבר נחשב לו, ואינו אלא כנאד מלא רוח בלא דבר מאכל בתוכו.

ושואלים: אימת מקביל ליה [מתי הזמן שהוא מקבל אותה] את התענית על עצמו? רב אמר: בזמן המנחה, מחצות היום והלאה, יכול לקבל תענית על עצמו. ושמואל אמר: בתפלת המנחה, שבסיום תפילתו אומר שמקבל על עצמו לצום למחרת. אמר רב יוסף: כוותיה [כשיטתו] של שמואל מסתברא [מסתבר] לומר, דכתיב [שנאמר] במגילת תענית לאחר שנמנו בה כל הימים הטובים שקבעו חכמים לזכר מאורעות שונים: להן, כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא ייסר [לכן, כל אדם שיבוא עליו חיוב תענית מקודם לכן — יהא קשור] במה שכתוב במגילת תענית.

מאי לאו [האם לא הכוונה] ייסר עצמו בצלו [יקשור את עצמו בהתחייבות בזמן התפילה] ואם לא עשה זאת בתפילה — אינו חל! ודוחים: לא, הכוונה היא יאסר עצמו, לשנות ממה שכתוב במגילה,

ומעירים: פליגי בהא [חלוקים בזה] ר' חייא ור' שמעון ברבי; חד [אחד מהם] אמר: שהגירסה היא ייסר, וחד [ואחד מהם] אמר: יאסר. מאן דאמר [מי שאומר] ייסר — כדאמרינן [כמו שאמרנו]. אבל למאן דאמר [לדעת מי שאומר] יאסר מאי [מה פירושו] של דבר?

ומסבירים: דתניא [שכן שנינו בברייתא] במגילת תענית: כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא יאסר [כל אדם שיבוא עליו מלפני כן שיהא אסור] ומבואר שם: כיצד? יחיד שקיבל עליו לצום שני וחמישי ושני של כל השנה כולה, ואירעו בם ימים טובים הכתובין במגילת תענית, אם נדרו קודם לגזרתנו (גזירת חכמים שקבעו ימים טובים אלה) — יבטיל נדרו את גזרתנו ויצום, ואם גזרתנו קודמת לנדרו — תבטל גזרתנו את נדרו ובאותו יום לא יצום.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: עד מתי אוכל ושותה בתעניות הקלות — עד שיעלה עמוד השחר, אלו דברי רבי. ואילו ר' אליעזר בר שמעון אומר: עד קרות הגבר (קריאת התרנגול), שהוא לפני עלות עמוד השחר. אמר אביי: לא שנו שרשאי לאכול בלילה אלא שלא גמר סעודתו מהערב, שכיון שלא גמר יכול הוא להמשיך ולסעוד עד הבוקר, אבל גמר סעודתו — אינו אוכל.

איתיביה [הקשה לו] רבא מברייתא: גמר סעודתו ועמד — הרי זה אוכל, הרי שרשאי לאכול גם לאחר הסעודה! ומשיבים: התם [שם] מדובר כשלא סילק את השלחן או את כלי האוכל עדיין, והרי זה כאילו לא גמר סעודתו. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת, אמר רבא: לא שנו אלא כשלא ישן לאחר האוכל, אבל ישן — אינו אוכל עוד בלילה. איתיביה [הקשה לו] אביי, הרי שנינו באותו ענין: ישן ועמד משנתו בלילה — הרי זה אוכל! ודוחים: התם [שם] מדובר במתנמנם ולא בישן ממש.

ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] מתנמנם? אמר רב אשי: