א משנה ארבעה ראשי שנים הם כלומר, ארבעה ימים בשנה, משמשים, כל אחד, כראש השנה לענין מסויים; באחד בניסן — ראש השנה למלכים, שמתאריך זה מונים שנות שלטונו של המלך, וכן לענין הרגלים איזה מהם מוקדם ואיזה מאוחר.

באחד באלול — ראש השנה למעשר בהמה, שכל וולדות הבהמה הנולדים לפני אחד באלול, שייכים לשנת מעשר אחת ונמנים ומתעשרים כאחד, והנולדים לאחר מכן, שייכים לשנת מעשר שניה ואינם מתעשרים עם של קודמתה. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: מעשר בהמה, ראש השנה שלו הוא באחד בתשרי.

באחד בתשרי — ראש השנה למנין השנים, ולחשבון שנות השמיטין ולחשבון שנות היובלות, שמשנכנס תשרי חל איסור מן התורה על כל עבודה בשדה. ולחשבון שנותיה של נטיעה לענין איסור ערלה, ולענין מעשר ירקות, שאין מעשרים מירק של שנה אחת על ירק של שנה אחרת.

באחד בשבט — ראש השנה לענין מעשר פירות האילן, שאין מעשרים מפירות שחנטו בשנה אחת על אלו שחנטו בשנה אחרת, ופרי שכבר חנט וניכרת צורתו לפני תאריך זה, הריהו נחשב לענין מעשר כשל השנה שעברה, זהו כדברי בית שמאי ואילו בית הלל אומרים: ראש השנה לענין זה אינו אלא בחמשה עשר בו (בשבט).

ב גמרא ושואלים: ראש השנה למלכים שנזכר במשנה, למאי הלכתא [לאיזו הלכה] נקבע? מה צורך לקבוע תאריך מיוחד שעל פיו ימנו את שנות המלכים, ומדוע לא ימנו אותן לפי תאריך עלייתם לשלטון? אמר רב חסדא: דבר זה נקבע משום ערכו לגבי שטרות. שהיו כותבים את התאריך בשטרות לפי מנין שנות המלוכה של המלך. ומשום כך חשוב ששנים אלה תתחלנה בתאריך קבוע כדי שיהיה ברור מהו שטר מוקדם ומהו שטר מאוחר.

דתנן [שכן שנינו במשנה] במסכת שביעית (פ"י מ"ה): שטרי חוב המוקדמין שנכתב בהם תאריך המוקדם לזמן ביצוע ההלואה בפועל — הרי אלו פסולין, שכן בכל מלוה בשטר משתעבדים נכסי הלווה למלוה משעת ההלואה, ואם לא נפרע החוב יכול המלוה לטרוף את נכסי הלווה שנמכרו לאחר מכן מאת הקונה ולהפרע חובו מהם, ואם התאריך המצויין בשטר מוקדם לזמן ההלואה בפועל, יתכן שטורף נכסים שאינם מגיעים לו על פי הדין. ושטרי חוב המאוחרין שהתאריך המצויין בהם לאחר זמן ההלואה בפועל — כשרין, שאילו היה התאריך המצויין בשטר כפוף לזמן עלייתו של המלך בפועל לשלטון, היתה נוצרת אפשרות לטעות אם יום זה היה למשל בשנה ראשונה או שניה של מלכותו. אולם כאשר הכל מונים את שנות המלוכה מתאריך קבוע (אחד בניסן), הכל יודעים שעברה שנה ואין טועים בכך.

תנו רבנן [שנו חכמים]: מלך שעמד (עלה לשלטון) בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן אף על פי שלא מלך בפועל אלא יום אחד בלבד — עלתה לו שנה, כלומר, נסתיימה השנה הראשונה למלכותו, ומאחד בניסן מונים לו שנה שניה. ואם לא עמד אלא באחד בניסן — אין מונין לו שנה למלכותו עד שיגיע ניסן אחר. ומעתה באים לפרש את דברי הברייתא.

אמר מר [החכם]: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן — עלתה לו שנה ראשונה למלכותו. ומעירים: הא