הא [זו] כשיטת רבי היא, ולדעתו שיש חיוב תרומה במלילות יש אכן אף אפשרות של הרמת תרומות בחג עצמו, הא [וזו] משנתנו כר' יוסי בר' יהודה היא, שלדעתו אין תרומה במלילות. דתניא [שכן שנינו בברייתא] בענין זה: הכניס אדם שבלין לביתו כדי לטוחנם לקמח ולעשות מהן עיסה — אוכל מהן לפי שעה בדרך עראי לפני שנטחנו ופטור מן התרומה. כי כל עוד לא נגמרה מלאכת התבואה, עדיין לא חל עליה חיוב הפרשת תרומה.

אולם אם הכניס את השבלים מתחילה לא לטחינה אלא כדי למוללן במלילות ולאוכלן מעט מעט — רבי מחייב בהפרשת תרומה מהן וכל עוד לא הפריש אסור לו לאוכלן ור' יוסי בר' יהודה פוטר אותן מהפרשה. שלדעתו אף כוונה זו אינה מחייבת עדיין בתרומה, ואין חובת תרומה אלא בדגן גמור שנאסף כראוי.

ומקשים: ולר' יוסי בר' יהודה נמי משכחת לה [גם כן יכול אתה למצוא אותה] אפשרות שיצטרך להפריש תרומה מן המלילות, כיצד — כגון שהכניס שבלין לעשות מהן עיסה ושבלים אלה נתחייבו איפוא כבר בתרומה, ונמלך עליהן למוללן ביום טוב, דטבלא ביומיה [שחל איסור הטבל ביומו] בשעתו, וחייב אז להפריש ומשהפריש מותר לו לאוכלו!

אלא כך יש לומר: מאי [מה פירוש] תרומה שמסכימים בית שמאי ובית הלל שאין מפרישים — הכוונה היא שאין רשאי להרים את רוב תרומה, וכגון אלא שעשו בהם דישה ומירוח מערב יום טוב. אבל מודים הם שיש מקרים יוצאי דופן שבהם מותר להפריש תרומה ביום טוב.

אמר אביי: מחלוקת זו ממתי חלה חובת תרומה ואיסור טבל על גידולי שדה היא דווקא בשבלין, שדרכן להביאן לגורן, ושם יש להן דרך עיבוד קבועה. אבל בקטניות — דברי הכל אסורייתא טבלא [החבילות, האגודות, נעשות טבל] ומאז חייבים להפריש מהם תרומה.

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו] מן המשנה הבאה, ששנינו: מי שהיו לו חבילי תלתן (שהוא מין קטניות) של טבל — הרי זה כותש את החבילות הללו, שזו הדרך להוציא את הגרגירים מתוך החבילות, ומחשב כמה זרע יש בהן בכל החבילות, ומפריש תרומה על הזרע ואינו מפריש על העץ. שאף שמשתמשים גם בגבעולים ובעלים לצורך בישול, מכל מקום אין צריך להפריש עליהם תרומה. מאי לאו [האם לא] שהלכה זו כשיטת ר' יוסי בר יהודה היא, שאמר כי התם [שם] בשבלים הנמללות לא טבלא [אינו עושה טבל] הכא טבלא [כאן הוא טבל] ולכן החידוש שבדבר!

ודוחים: לא אין מכאן ראיה, כי אפשר לומר שמשנה זו העוסקת בתלתן, כשיטת רבי היא המחייב בכגון זה בהפרשה. ומקשים: אי [אם] כשיטת רבי היא מה אם כן החידוש בכך? מאי אריא [מה שייך], מדוע דווקא אמר הלכה זו בתלתן, אפילו שבלין נמי [גם כן] כך דינן לשיטתו, ומה טעם אמר בתלתן דווקא?

ודוחים: אלא מאי [מה] אומר אתה כי משנה זו כשיטת ר' יוסי בר' יהודה היא — אם כן לשמעינן [שישמיע לנו] הלכה זו בשאר מיני קטניות שנעשים טבל בחבילותיהן, וכל שכן תלתן שהוא מין הנאכל רק בכמויות קטנות ואין עושים ממנו פרי כדגן.

אלא תלתן אצטריכא ליה [הוצרך לו] לאמרו מפני טעם אחר, ואין במשנה הוכחה לא כשיטת רבי ולא כר' יוסי בר' יהודה. כי סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: הואיל והתלתן טעם עצו ופריו שוה, שאף ענפי התלתן יש בהם בנותן טעם בקדרה, ואם כן לפרוש נמי אעצו [שיפריש גם כן תרומה על העץ] של התלתן, קא משמע לן [השמיע לנו] שאין חובה לעשות זאת, וזהו חידושה של המשנה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שלא כך אמר אביי את דבריו, אלא בגירסה אחרת נאמרו, וכך אמר אביי: מחלוקת זו של רבי ור' יוסי בר' יהודה היא לגבי שבלין, אבל בקטניות — דברי הכל אסורייתא לא טבלא [החבילות עצמן אינן טבל] אף אם יתחיל לתקנן לאכילה. מיתיבי [מקשים על כך]; מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל — הרי זה כותש, ומחשב כמה זרע יש בהן, ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ. מאי לאו [האם לא] מדובר כאן במקרה מיוחד בטבל טבול של תרומה, ובתיקון טבל לאכילת ישראל על ידי הרמת תרומה גדולה!

ודוחים: לא, כאן מדובר במקרה אחר, בטבל טבול של תרומת מעשר שאין החבילות מתחייבות בהפרשה של תרומה גדולה, אלא רק בתרומה של מעשר מן המעשר, שנותן הלוי לכהן, וטרם ההפרשה אסור הלוי באכילת המעשר ראשון שהוא שלו.

וכשיטת ר' אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש. שאמר ר' אבהו אמר ר' שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו הלוי לכהן ונטלו בשבלין שאף שהדרך הראויה היא לתקן את התבואה בגורן ולהפריש ממנה בתחילה תרומה גדולה לכהן ורק אחר כך מעשר ראשון מן הנותר הניתן ללוי, מכל מקום, אם לא עשה כדין, והקדים הלוי ונטל את המעשר מן התבואה בעודה בשבלין

שמו העובדה שכינהו מעשר הוא טובלו, עושה אותו טבל ואסור באכילה לענין תרומת מעשר, שאסור ללוי לאכול ממנו מיד עד שיפריש ממנו תרומת מעשר לכהן. ואם כן מצאנו דוגמה של הפרשת תרומה (תרומת מעשר) עוד טרם גמר מלאכה, וזהו ההסבר של אותה משנה.

ומקשים: אם כך, כיון שכבר שמו טובלו, כותש למה לי? לימא ליה [שיאמר לו] הלוי לכהן: כי היכי דיהבו לי, הכי יהיבנא לך [כפי שנתנו לי שבלים, או חבילות בלתי מתוקנות, כך אני נותן לך] באותו מצב! אמר רבא: קנסא [קנס] הוא. כלומר: כך אכן היה צריך להיות, אבל מאחר שעשה הלוי שלא כהוגן שנטל את המעשר לפני זמנו — גזרו עליו שלא יפריש ממנו מעשר לכהן כצורתו, אלא יטרח בו ויתקננו, ורק אז יפריש ממנו מעשר מן המעשר.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], שאמרו: בן לוי שנתנו לו שבלין במעשרותיו — עושה אותן גורן, כלומר, דש ומתקן אותם כרגיל, וכן אם נתנו לו ענבים — עושה אותן יין, זיתים — עושה אותן שמן, ומפריש עליהם תרומת מעשר, ונותנן אז לכהן. שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת