סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

אם גלגל (לש) עיסה מערב יום טובמפריש ממנה חלתה ביום טוב, אף שביום טוב אין מפרישים תרומות ומעשרות, מכל מקום מאחר והותר להכין עיסה ולאפותה ביום טוב לצורך אכילת החג, וכיון שללא הפרשת חלה אסורה הפת באכילה, ודאי אם כן שהיא מהווה צורך הכרחי בהכנת הפת, ולכך לא אסרו. ואומרים, אבוה [אביו] של שמואל אמר: אפילו גלגל עיסה מערב יום טובאין מפריש ממנה חלתה ביום טוב. שהיה לו להפריש מבעוד יום.

ומעירים: לימא פליגא [האם לומר שחולק] שמואל אדאבוה [על דברי אביו]? שהרי אמר שמואל: חלת חוצה לארץ, כלומר, עיסה בחוץ לארץ שאין חובת הפרשת חלה ממנה מדין תורה אלא מתקנת חכמים, אוכל והולך מן העיסה ואחר כך מפריש את החלה ממה שנותר. ולכאורה נובע מדבריו שהפרשת חלה בחוץ לארץ אין דינה כהפרשת תרומות, ואם מפריש ביום טוב אינו מתקן בכך כלום ואין בכך משום מעשה אסור, ולא כדברי אבי שמואל!

אמר רבא: אין הכרח לומר כן, שהרי מי [האם] לא מודה שמואל שאם קרא עליה על עיסת חוץ לארץ שם חלה לאחר שהפריש ממנה שאסורה לזרים? משמע: שגם שמואל מודה שחלה קדושה מסויימת על החלה, ויתכן שהוא מודה לדברי אביו שאסור להפריש אפילו חלת חוץ לארץ ביום טוב.

א משנה בית שמאי אומרים: אין מוליכין את הסולם שעולה בו לקחת יונים משובך לשובך, אבל מותר להזיזו מעט, והוא מטהו מחלון לחלון באותו שובך. ובית הלל מתירין אף להוליכו משובך לשובך.

ב גמרא אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת זו היא דווקא כשמזיז את הסולם ברשות הרבים, שבית שמאי סברי [סבורים] כי הרואה אותו מטלטל את סולמו אומר לעצמו: ודאי להטיח (למרוח טיח) על גגו כדי למנוע את חלחול מי הגשמים דרכו לתוך הבית הוא צריך, וחושד שעושה מלאכה אסורה בחג, ובית הלל סברי [סבורים] כי שובכו מוכיח עליו, שהרי רואים מיד שהוא מניח את הסולם סמוך לשובך השני, ומבינים את כוונת מעשהו. אבל ברשות היחיד שאין זרים רואים אותו — דברי הכל מותר.

ושואלים: איני [וכי כן הוא]? והא [והרי] אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים לעשות דבר מפני מראית העין, אפילו עושה אותו בחדרי חדרים הרי זה אסור! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא שנחלקו בעיקרון זה. דתניא כן שנינו בברייתא]: מי שנפלו בגדיו בשבת או בחג לתוך מים — שוטחן להתייבש בחמה, אבל לא ישטחם כנגד העם, כלומר, במקום שאנשים רואים, שמא יחשדו בו שהוא מכבס בשבת. ואילו ר' אלעזר ור' שמעון אוסרין אף לעשות כן בצנעה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] סוגיה זו בגירסה אחרת, אמר רב חנן בר אמי: מחלוקת היא ברשות היחיד, שבית שמאי אית להו [יש להם, מקבלים הם] את דברי רב יהודה אמר רב ולכן גזרו אף ברשות היחיד, ובית הלל לית להו [אין להם, אינם מקבלים] את דברי רב יהודה אמר רב, אבל ברשות הרביםדברי הכל אסור.

ומקשים: לימא [האם לומר] כי לרב חנן בר אמי האומר כי לבית הלל יש להתיר את העברת הסולם משובך לשובך בצינעה, ולבית שמאי אף בצינעה אסור, אם כן רב האומר כי כל דבר שאסרו חכמים משום מראית העין אף בצינעה אסור לעשותו הוא שאמר את דבריו כשיטת בית שמאי הדחויים מן ההלכה?

ודוחים: לא, תנאי [מחלוקת תנאים] היא בהלכה זו, דתניא כן שנינו בברייתא]: בגדים שנרטבו בגדיו במים בשבת או בחג — שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם, ר' אלעזר ור' שמעון אוסרין.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר