מהו דתימא [שתאמר] שאפשר לפרש את דבריו אפילו כשיטת רבנן [חכמים] ולומר שבא לאפוקי [להוציא] מדברי ר' יוחנן, שאמר: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום בראש השנה אף על פי שלא היו סמוכות זו לזו — יצא, ולכך קא משמע לן [השמיע לנו] רב כהנא שאין הלכה כן ושאין להפסיק ביניהם הפסקה מרובה.

ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור אולי שכך הוא גם כן] ואולי זו היתה אכן כוונת רב כהנא, להפקיע מדברי ר' יוחנן כפי שתירצנו, ולא לומר כשיטת ר' יהודה כפי שהובן תחילה! ומשיבים: אם כן, מאי [מה] פירוש ההדגשה שלו "ולא כלום"? שהרי היה צריך לומר שאינו מפסיק הרבה, וכיון שאמר "ולא כלום" משמע שאינו מפסיק כלל, וזו אינה אלא כשיטת ר' יהודה.

א שנינו במשנה בסדר התקיעות, שהיו תוקעים בערב שבת שבתוך החג ארבעים ושמונה תקיעות, ומפרטים היכן ומתי היו תוקעים וכמה תקיעות בכל פעם. ומעירים בענין זה, שהיו תוקעים כשהיו מגיעים למזבח ואילו למעלה עשירית לא קתני [שנה] שסבור שלא תקעו שם. מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? — כשיטת ר' אליעזר בן יעקב היא. דתניא [ששנויה ברייתא]: שלש תקיעות היו תוקעים כשהיו מגיעים למעלה עשירית, ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלש תקיעות היו תוקעים כשהיו זוקפים את הערבה על גבי המזבח.

ומסבירים: האומר שהיו תוקעים כשהגיעו למעלה עשירית — אינו אומר שתוקעים בשעת זקיפת הערבה על גבי המזבח, והאומר שהיו תוקעים בשעת זקיפת הערבה על גבי המזבח אינו אומר שהיו תוקעים כשהגיעו למעלה עשירית.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר בן יעקב? ומשיבים: כיון דתקע [שהוא תוקע] לכבוד פתיחת השערים, אם כן, כשהגיעו למעלה עשירית למה לי דתקע [שיתקע]? האי [זה] הרי לאו [לא] שער הוא! הלכך, תקיעה בשעת זקיפת הערבה על גבי המזבח עדיף על תקיעה במעלה עשירית. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: כיון שתקע למילוי המים, כלומר: במעלה העשירית שהמעבר דרכה נחשבת כחלק מטכס מילוי המים, אם כן, תקיעה נוספת לזקיפת הערבה על גבי המזבח למה לי? הלכך [על כן], למעלה העשירית עדיף.

ב מסופר: כי אתא [כאשר בא] ר' אחא בר חנינא מדרומא [מן הדרום] של ארץ ישראל, מארץ יהודה, אייתי מתניתא בידיה [הביא ברייתא זו בידו], שקיבל אותה מחכמי הדרום. נאמר: "ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות" (במדבר י, ח), ויש להבין שאין לכאורה תלמוד לומר (לימוד וחידוש במה שנאמר) "יתקעו", שהרי כבר נאמר: "ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם" (במדבר י, י) ומה בכל זאת תלמוד לומר "יתקעו"? שנראה שמוסיף הלכה חדשה בתקיעות — לומר כי הכל לפי מספר המוספין תוקעין. ומעירים: הוא ר' אחא בר חנינא תני לה [שנה ברייתא זו] והוא אמר לה [אותה] ופירש שבאה לומר שתוקעין תקיעות מיוחדות לפי מספר המוספים, שאם היו כמה מוספים באותו יום, וכגון שהוא שבת ויום טוב, תוקעים תקיעות מיוחדות על כל מוסף ומוסף בפני עצמו.

על כך מקשים: תנן [שנינו במשנה] ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה תקיעות וזה מספר התקיעות הגדול ביותר. ואם איתא [יש] מקום לדברי ר' אחא בר חנינא, אם כן ליתני [שישנה] שבת שבתוך החג שאז משכחת לה חמשין וחד [מוצא אתה שתוקעים בה חמישים ואחת] תקיעות, שהרי צריכים להוסיף עוד שלוש תקיעות למוספי השבת! אמר ר' זירא: אכן מוסיפים תקיעות מיוחדות למוסף השבת, ובכל זאת עדיין הם ארבעים ושמונה תקיעות בלבד לפי שאין תוקעין את אותם שלוש תקיעות שהיו תוקעים לפתיחת שערים בשבת, שאין תקיעה זו אלא לסימן ולא תקעו בשבת.

אמר רבא: מאן הא דלא חש לקימחא [מי הוא זה שאינו חושש לקמחו], כלומר: לדברים שמוציא מפיו? חדא [טענה אחת] כנגד תירוץ זה — שהרי כשמפרטת המשנה את סדר התקיעות ובכללם גם התקיעות לפתיחת השערים, הרי לשון "בכל יום" תנן [שנינו], ו"בכל יום" משמע גם בשבת. ועוד, אי נמי כהדדי נינהו [אם גם כן זה כמו הם], שאף אם אתה מפחית בשבת שלוש תקיעות של פתיחת שערים, נמצא שאף בשבת יש ארבעים ושמונה, על כן ליתני [שישנה] שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה. והיתה תועלת לומר זאת, ולא כאמור במשנה ("ערב שבת שבתוך החג"), שהרי על ידי כך שמעת מינה תרתי [היית שומע, לומד ממנה שני דברים] של חידוש: שמעת מינה [היית שומע ממנה] שהמשנה סבורה כשיטת ר' אליעזר בן יעקב שאין תוקעים למעלה העשירית אלא לזקיפת הערבה על גבי המזבח, ושמעת מינה [והיית שומע ממנה] את זו שאמר ר' אחא בר חנינא, שתוקעים על כל מוסף ומוסף.

אלא אמר רבא: יש לתרץ באופן אחר, לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת שהרי במשנה שנינו שבשבת לא היו ממלאים מן המים, דבצרי טובא [שמועטים הרבה יותר], שהרי כל אותן התקיעות של מילוי המים בכל המקומות השונים לא היו בשבת. ומקשים עוד: וליתני נמי [ושישנה גם כן] ראש השנה שחל להיות בשבת, דהא איכא תלתא [שהרי יש בו שלושה] מוספין; מוסף של ראש השנה, מוסף של ראש חודש, ומוסף של שבת, ואם כן נמצאו אז גם כן ארבעים ושמונה תקיעות.

ודוחים: יתכן שאכן כך הוא, אלא ערב שבת שבתוך החג איצטריך ליה [הוצרך לו] והעדיף לשנות, כדי לאשמעינן [להשמיע לנו] שהוא פוסק הלכה כר' אליעזר בן יעקב שלא היו תוקעים למעלה העשירית. ומקשים: אטו מי קאמר ליתני הא ולא ליתני הא [וכי האם אמר שישנה זה ולא ישנה זה]? ליתני הא וליתני הא [שישנה זה וישנה זה], שכיון שיש גם בכך חידוש, יביא שני אלה כדוגמאות! ומשיבים: תנא [שנה] ושייר, שהתנא של משנתנו לא הביא את כל האפשרויות והביא דוגמה אחת מתוך שתים ושייר את השאר. ושואלים: מאי [מה] שייר עוד, שאתה יכול לטעון שגם האי [דבר זה] של ראש השנה שייר? שכן אין זה מדרכו של התנא לשייר דבר אחד בלבד!

ומשיבים: שייר את מספר התקיעות שתוקעים בערב הפסח, שבשעת הקרבת קרבן הפסח היו קוראים את ההלל, ובכל פעם שקראו הלל תקעו בכל פרק של הלל שלוש תקיעות. וכיון שתמיד שחטו את הפסח בשלוש קבוצות, נמצא שהוסיפו אז עשרים ושבע תקיעות לפחות, ואם מצרפים אותן לעשרים ואחת תקיעות שממילא היו תוקעים בכל יום, הרי כבר ארבעים ושמונה תקיעות!