לברוכי [לענין לברך] על הישיבה בסוכה. למאן [לדעת מי] שאמר שיום שמיני דינו כשביעי לסוכה — ברוכי נמי מברכינן [לברך גם כן מברכים אנו] "לישב בסוכה", אולם למאן [לדעת מי] שאמר כי יום זה נחשב כשמיני לזה ולזה, לסוכה ולברכה — ברוכי לא מברכינן [לברך אינו מברך]. אמר רב יוסף: נקוט [החזק] בהלכה זו של ר' יוחנן בידך שאין מברכים "לישב בסוכה" בחוץ לארץ ביום השמיני, ונהג כן להלכה, שכן רב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו [נזדמנו] בסוכה בשמיני שהוא ספק שביעי, מיתב הוו יתבי [לשבת היו יושבים] בסוכה, אך ברוכי לא בריכי [לברך לא ברכו].

ושואלים: ודלמא סבירא להו כמאן [ושמא סבורים הם כמי] שאמר: כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך, ושמא מטעם זה לא ברכו ולא מפני שהוא יום השמיני? ומשיבים: גמירי דמאפר אתו [למודים אנו במסורת שמן השדה הם באו], ששהו במרעה עם בהמותיהם ולא ישבו בסוכה כל ימות החג.

איכא דאמרי [יש אומרים] בנוסח אחר: ברוכי [לברך] — כולי עלמא לא פליגי דלא מברכינן [הכל אינם חולקים שאין מברכים], כי פליגי [כאשר נחלקו], הרי זה לענין למיתב [לשבת] בסוכה. למאן [לדעת מי] שאמר כי יום השמיני הוא כשבעה לסוכה — מיתב יתבינן [לשבת יושבים אנו], ולמאן [ולדעת מי] שאמר כי יום השמיני הוא כשמיני לזה ולזה — מיתב נמי לא יתבינן [לשבת גם כן אין אנו יושבים]. אמר רב יוסף: נקוט [החזק] בדבריו של ר' יוחנן בידך [בידך], דמרא דשמעתא מני [שבעלה של הלכה זו מי הוא], כלומר מי הוא שהביא עיקרה של הלכה זו — רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת, והוא עצמו בשמיני ספק שביעי לבר [מחוץ] לסוכה יתיב [היה יושב]. ומסכמים, והלכתא [והלכה] למעשה: מיתב יתבינן [לשבת יושבים אנו] בסוכה בשמיני ספק שביעי, אולם ברוכי לא מברכינן [לברך "לישב בסוכה", אין אנו מברכים].

א אמר ר' יוחנן: אומרים זמן (ברכת "שהחיינו") ביום השמיני של חג הסוכות, שהוא חג בפני עצמו, ואין אומרים זמן בשביעי של פסח, שאינו חג בפני עצמו.

ואמר ר' לוי בר חמא ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' חמא בר חנינא: תדע שהיום השמיני של חג הסוכות הוא חג בפני עצמו וראוי לפיכך לברכה לעצמו, שהרי חלוק הוא בשלושה דברים משבעת ימי חג הסוכות, ואלו הם: בסוכה — שאין יושבים בו, ובלולב — שאין נוטלים בו, ובניסוך המים — שאין מנסכים בו עוד. ומעירים: ואף לדעת ר' יהודה שאמר: בלוג היה מנסך את המים כל שמונה ימים ומשמע אף בשמיני של חג, הרי עדיין חלוק היום השמיני לפחות בשני דברים מן הימים הקודמים.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שביעי של פסח נמי [גם כן] הרי חלוק מיום החג הראשון של פסח לענין חובת אכילת מצה. שאמר מר [החכם]: לילה הראשונה של פסח — חובה היא לאכול מצה, מכאן ואילך — רשות. אם רוצה — אוכל מצה, ואם לאו — אוכל מה שירצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. ותוהים: הכי השתא [כיצד אתה משוה]?! התם [שם] היום האחרון מלילה הראשון הוא חלוק בדינו, אולם אף מיום הראשון עצמו אינו חלוק, שהרי אף ביום הראשון אין חובת אכילת מצה, ואילו הכא [כאן] בשמיני של חג אפילו מיום נמי [גם כן] חלוק.

רבינא אמר טעם אחר: זה, שמיני של חג חלוק משלפניו אף מהיום שלפניו, שהרי שונים דיני שמיני של חג מהשביעי בו, וזה שביעי של פסח חלוק משלפני פניו מן היום הראשון בלבד, ואילו משלפניו שהוא היום השישי אינו חלוק כלל.

רב פפא אמר טעם אחר: הכא כתיב [כאן בשמיני עצרת נאמר] "פר", שלמוסף יום השמיני אין מקריבים אלא פר אחד (במדבר כט, לו), התם כתיב [שם בימי חג הסוכות נאמר] "פרים", שבכל ימי חג הסוכות מקריבים למוסף פרים רבים בסדר יורד, כשביום הראשון קרבים שלושה עשר פרים ובכל יום פוחת והולך עד שביום השביעי קרבים שבעה פרים בלבד, ואם אכן היה היום השמיני המשכו של חג הסוכות, היו צריכים להיות קרבים בו ששה פרים, ומתוך שנשתנה דינו ואין קרב בו אלא פר אחד, הרי שאינו אלא חג לעצמו.

רב נחמן בר יצחק אמר: הכא [כאן] בשמיני של חג כתיב [נאמר]: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" (במדבר כט, לה), לומר שהוא ענין חדש לעצמו, ואילו התם [שם] בשאר ימים כתיב [נאמר]: "וביום" (השני, השלישי... השביעי) ב-ו' החיבור, משמע שכל שבעת הימים הראשונים שייכים זה לזה.

רב אשי אמר טעם אחר: הכא [כאן] בשמיני של חג כתיב [נאמר]: "מנחתם ונסכיהם לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט" (במדבר כט, לז), ואילו התם [שם] בימי סוכות כתיב [נאמר]: "מנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפטם" (במדבר כט, לד), משמע: כמשפטם של שאר הימים, ללמד שכל שבעת הימים מתייחסים וקשורים זה לזה.

ומעירים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו] לר' יוחנן בשיטתו בענין חיוב ברכת "שהחיינו" ביום השמיני, ממה ששנינו: הפרים האילים והכבשים שמביאים בחג, כולם מעכבין זה את זה, שכולם נחשבים כקרבן אחד, ואם חסר אחד מן המינים אין מקריבים את השאר לחוד. ור' יהודה אומר: פרים אין מעכבין זה את זה שהרי מתמעטין והולכין מיום ליום, שהרי ביום הראשון מקריבים שלושה עשר פרים ומספרם מתמעט והולך עד לשבעה ביום השביעי. ומתוך שלא הקפיד הכתוב שיהיה מספרם זהה בכל הימים, אף לא הקפיד שיבואו כולם כאחד.

אמרו לו: מכאן אין להוכיח, והלא כולן אף הכבשים ואילים מתמעטין והולכין בשמיני, שכן בכל הימים מקריבים שני אילים וארבעה עשר כבשים ואילו בשמיני מקריבים איל אחד ושבעה כבשים בלבד! אמר להן: שמיני רגל (חג) בפני עצמו הוא ואינו קשור לשבעת ימי הסוכות. שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן מיוחד ושיר מיוחד של חג המושר בפי הלויים וברכה מיוחדת ויש בהם מצוה של לינה בירושלים במוצאי החג, אף שמיני טעון קרבן מיוחד שאינו מסדר קרבנות החג ושיר לעצמו וברכה המיוחדת לו ולינה.