היכי דמי [כיצד הוא בדיוק]? כגון שהסוכה התחתונה צלתה מרובה מחמתה ובשל כך סוכה כשרה היא, והעליונה חמתה מרובה מצלתה ולכן אינה נחשבת וכאילו אינה, וקיימי תרוייהו [מצויות שתיהן] גם העליונה בתוך עשרים אמה לארץ.

ופעמים שהעליונה כשרה והתחתונה פסולה היכי דמי [כיצד הוא]? כגון דתרוייהו [ששתיהן] צלתן מרובה מחמתן, וקיימא [ומצויה] הסוכה העליונה בתוך עשרים. שאז הסוכה העליונה היא סוכה כשרה לכל דבר, והתחתונה הריהי סוכה מתחת לסוכה ופסולה.

ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], שהרי לא נתחדש לנו דבר על ידי פרטים אלה! ומשיבים: המקרה שבו התחתונה כשרה והעליונה פסולה איצטריכא ליה [הוצרך לו] לומר, כי יש בו חידוש. מהו דתימא [מהו שתאמר]: נגזר דלמא [נגזור שמא] מצטרף סכך פסול של סוכה עליונה בהדי [ביחד] עם סכך כשר של סוכה תחתונה ויפסול גם אותה, קא משמע לן [השמיע לנו] שאינו מצטרף ואינו פוסל.

לעיקר ההלכה הזו מבררים: כמה רווח יהא בין סוכה לסוכה, כלומר: בין סכך לסכך ותהא הסוכה התחתונה נחשבת כסוכה בפני עצמה ובשל כך תהא פסולה משום סוכה תחת סוכה?

אמר רב הונא: כדי רווח טפח, שכן מצינו באהלי טומאה טפח, שחלל טפח מחשיב מקום להיות אהל לענין דיני טומאת המת. דתנן [שכן שנינו במשנה]: חלל פנוי של טפח על טפח ברום טפח, הריהו מביא את הטומאה שאם היתה בו טומאה (כגון אבר מן המת), הרי היא מתפשטת בכל המקומות הפתוחים לחלל זה. ואף חוצץ בפני הטומאה, שאם היתה טומאת מת בתוך חלל סגור שמידתו טפח על טפח ברום טפח, אין הטומאה בוקעת החוצה. אבל פחות מרום טפח לא מביא את הטומאה למקומות הפתוחים לחלל זה ואין מה שבתוכם נטמא, ולא חוצץ, בחלל קטן כזה אינה מתפשטת תחת כולו, אלא בוקעת ועולה כאילו לא היה המקום סתום.

ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי [אומרים]: כדי שתחשב סוכה מעל סוכה צריך שיהא החלל ביניהן ארבעה טפחים, שלא מצינו מקום חשוב שיהא פחות מארבעה טפחים, כגון לרשויות שבת.

ושמואל אמר: החלל שבין הסוכות צריך להיות בן עשרה טפחים. ומסבירים מאי טעמא [מה טעמו] של שמואל — כהכשרה כך פסולה; מה הכשרה שתחשב סוכה צריכה להיות לפחות בעשרה טפחים, אף פסולה בעשרה.

תנן [שנינו במשנה], ר' יהודה אומר: אם אין דיורין (דיירים) בסוכה העליונה — התחתונה כשרה.

ומבררים: מאי [מה פירוש] אין דיורין? אילימא [אם נאמר] שהכוונה היא דיורין ממש, הרי יש לשאול: אטו [וכי] הדיורין קא גרמי [גורמים]? שאם סוכה היא זו העליונה, אין הבדל אם יש או אין שם דיירים! אלא לאו [האם לא] מאי [מה] פירוש אין דיורין — כל שאינה ראויה לדירה, והיכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שלא גבוה עשרה, שהרי אמרנו שבפחות מזו אינו ראוי לדירה. וכיון שר' יהודה הוא המחלק בין גבוהה עשרה לשאינה גבוהה עשרה, מכלל הדברים אתה למד שהתנא קמא [הראשון] סבר כי אף על פי שאינה ראויה לדירה בכל זאת פסולה, וקשה איפוא לשמואל משיטת תנא קמא.

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל] ומפרשים כך את דברי המשנה: אם אין הסוכה התחתונה חזקה דיה כדי שתהא יכולה לקבל (להחזיק) על גבי הסכך כרים וכסתות של העליונה הרי התחתונה כשרה, שהרי העליונה אינה ראויה לדירה כשלעצמה. ואם כן אין כאן כל פסיקה ביחס לגודל החלל, אלא לטיב הסכך.

ומעירים: מכלל הדברים אתה למד שהתנא קמא [הראשון] סבר כי אף על פי שאינה ראויה לקבל פסולה? והרי אין הסוכה העליונה ראויה כלל לדירה!

ומשיבים: גם תנא קמא סבר כן, אלא איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] במקרה שיכולה הסוכה התחתונה לקבל על גבי סככה את הכרים והכסתות של העליונה על ידי הדחק, ואולם רק בדוחק, שיש לחשוש שמא תתמוטט התחתונה מחמת הכרים והכסתות, שלשיטת תנא קמא כיון שיכולה לקבל בדוחק יש בכך כדי להחשיב את העליונה כסוכה כשרה ובכך לפסול את התחתונה. ולשיטת ר' יהודה, כיון שאינה יכולה לקבל אלא על ידי הדחק, אין בכך כדי להחשיב את העליונה כסוכה כשרה ולכן התחתונה כשרה.

א משנה פירס עליה על סכך הסוכה סדין מפני החמה שלא יהא חם כל כך בסוכה, ויוכלו לשהות בתוכה. או שפירס את הסדין תחתיה (תחת הסכך) מפני הנשר (העלים הנושרים מן הסכך), שלא יפריעו ליושבים בסוכה, או שפירס סדין על גבי הקינוף (מערכת מוטות בולטים העולים מארבעת פינות המיטה) שישן בה, ועשה כמין כילה — פסולה. שסדין הוא דבר המקבל טומאה ופוסל את הסוכה. אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה שהנקליטים הם רק שניים וקבועים באמצע המיטה, האחד לראשה והשני למראשותיה, ומשפורסים סדין על גביהם נוצרת בכך כילה משופעת כדמות אהל שאין לו גג מלמעלה, ואינו נחשב כבנין חשוב.

ב גמרא אמר רב חסדא: לא שנו שפסולה אלא כאשר פרס את הסדין כסכך להגן על יושבי הסוכה מפני הנשר. אבל אם פרס סדין בסוכה וכל מטרתו היתה רק לנאותה (ליפותה) — אין שם סכך עליו, וכשרה. ושואלים: פשיטא [פשוט] מובן מאליו, הלא מפני הנשר תנן [שנינו במשנה]! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי הוא הדין שאפילו אם הניחם כדי לנאותה פסולה היא, והאי דקתני [וזה ששנה] מפני הנשר — אורחא דמילתא קתני [דרך הדברים, דוגמה רגילה, שנה] שכרגיל פורסים סדין לצורך זה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהמשנה מדוייקת בלשונה, ואם הניח לנוי אינו פוסל.

ומציעים: לימא [האם לומר] שמסייע ליה [לו] מה ששנינו בברייתא בענין הסוכה: סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין (אריגים המצויירים תוך כדי אריגתם) או בסדינין המצוירין (אריגים רקומים), ותלה בה לנוי אגוזין שקדים אפרסקין ורמונים, פרכילי (ענפי) ענבים ועטרות של שבולין, יינות ושמנים הנתונים בתוך בקבוקי זכוכית וסלתות — כל אלה אסור להסתפק (ליהנות ולהשתמש) מהן.