משום אוירא [אויר] שתהא הסוכה מאווררת על יד משב הרוח הנכנס בין הכתלים לסכך. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי בסוכה קטנה מחלוקת, ולפי זה, סוכתה של הילני המלכה קטנה היתה, וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה קטנה ששטחה פחות מארבע אמות? אמר רבה בר רב אדא: לא נצרכה אלא לסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות שהסוכה כולה היתה גדולה, אולם היתה מחולקת למדורים קטנים, ששטח כל אחד מהם פחות מארבע על ארבע אמות.

ושוב תוהים: וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות בלא להשאיר לעצמה אולם רחב שבו תוכל להסב עם בני ביתה ומשרתיה? אמר רב אשי: לא נצרכה אלא לקיטוניות שבה. שהיתה זו סוכה גדולה והיו בה גם חדרים קטנים צמודים לה.

ובמין סוכה זו נחלקו; רבנן סברי [חכמים סבורים] כי בניה בסוכה מעליא הוו יתבי [מעולה, כשירה, היו יושבים], שהיה רחבה גדול והיתה כשירה לפי שיטות אלה, ואיהי יתבה [והיא עצמה ישבה] בקיטוניות משום צניעותא [צניעות], שלא היתה מצויה תמיד בחוץ אלא בחדר קטן, ומשום הכי [כך] לא אמרי [אמרו] לה דבר. שאף אם אמנם היו הקיטוניות קטנות משיעור הרוחב הראוי לגבי גובה הסוכה, מכל מקום, מכיוון שלא ישבו בהם הבנים — הרי הכל כשר. ור' יהודה סבר כי בניה לעיתים גבה הוו יתבי [עמה בקיטוניות היו יושבים] ואפילו הכי [כך] לא אמרי [אמרו] לה דבר והרי זו הוכחה שסוכה הגבוהה מעשרים אמה כשרה. ואם כן, אין להוכיח מתוספתא זו בדבר טעמי מחלוקת ר' יהודה וחכמים בסוכה קטנה.

א אמר רב שמואל בר יצחק: הלכה היא, שצריכה הסוכה שתהא מחזקת בשטחה ראשו של אדם ורובו (רוב גופו) ושולחנו. אמר ליה [לו] ר' אבא בתמיהה: כמאן [כשיטת מי] אומר אתה דבר זה, האם כשיטת בית שמאי? שנחלקו בית הלל ובית שמאי בנושא זה ולשיטת בית הלל די שיהיה בשטח הסוכה כדי ראשו ורובו ואין צריך שיהיה בה גם מקום לשולחנו, ואתה פוסק הלכה כדעת בית שמאי, שכרגיל נדחתה מן ההלכה. אמר ליה [לו]: אלא כמאן [כשיטת מי]?! אכן, כשיטת בית שמאי היא, אלא שכאן הלכה כמותם.

איכא דאמרי [יש אומרים] שחילופי דברים אלה היו בנוסח אחר קצת; אמר ר' אבא: זה שאמר לך שיטה זו מני [מי הוא]? אמר ליה [לו] רב שמואל בר יצחק: בית שמאי היא, ובכל זאת לא תזוז מינה [ממנה], כי הלכה קבועה היא. מכל מקום, לפי כל נוסח שהוא, מובן כי הלכה זו שנויה במחלוקת בית הלל ובית שמאי.

מתקיף לה [מקשה עליה] על השערה זו רב נחמן בר יצחק: ממאי [ממה] מסיק אתה כי אכן בית שמאי ובית הלל בסוכה קטנה פליגי [נחלקו] ובשאלה מהו שיעורה הקטן ביותר של סוכה? דלמא [שמא] בסוכה גדולה שיש בה כשלעצמה שיעור מספיק פליגי [נחלקו], ומחלוקתם כגון דיתיב אפומא דמטולתא [שיושב על פי, פתח, הסוכה] ושולחנו בתוך הבית. ובכך נחלקו: שבית שמאי סברי [סבורים] כי גזרינן [גוזרים אנו] שמא ימשך אחר שלחנו תוך כדי אכילה, וימצא לבסוף ראשו ורובו חוץ לסוכה, ובית הלל סברי [סבורים] כי לא גזרינן [אין אנו גוזרים].

ודיקא נמי [ומדוייק גם כן] הסבר זה לפי סגנון המשנה, דקתני [שכן שנינו בה]: מי שהיה ראשו ורובו בתוך הסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. ואם איתא [ואם יש מקום] להניח שהמחלוקת כאן היתה לגבי שיעורה של הסוכה, אם כן אין סגנון הדברים מתאים, שהרי לפי הנחה זו, סוכה המחזקת ראשו ורובו ושאינה מחזקת מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], ואם כן מסתבר שמחלוקת זו לא היתה כלל בדבר שיעורה של סוכה.

על מסקנה זו מקשים: ובסוכה קטנה האם לא פליגי [נחלקו] בית שמאי ובית הלל? והתניא [והרי שנינו] בברייתא אחרת: סוכה המחזקת ראשו ורובו ושולחנו — כשרה. רבי אומר: עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות.

ותניא אידך [ושנינו בברייתא אחרת]; רבי אומר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות — פסולה. וחכמים אומרים: אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו — כשרה. ואילו שולחנו לא קתני [שנה] בברייתא זאת. ואם כן קשיין אהדדי [קשות הן הברייתות זו על זו], שהרי לחכמים שני שיעורים שונים. אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי הא [ברייתא זו] המונה את שולחנו כשיטת בית שמאי היא, ואילו הא [ברייתא זו] שאינה מונה את שולחנו, כשיטת בית הלל היא. הרי שנחלקו בית שמאי ובית הלל גם בשיעור סוכה.

אמר מר זוטרא: מתניתין נמי דיקא [משנתנו עצמה מדוייקת] שאכן נחלקו בית שמאי ובית הלל גם בשיעור סוכה, מדקתני [ממה ששנינו] כי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין, ואם איתא [יש] לומר שנחלקו במקרה המסויים של אדם היושב לפי שעה בפתח הסוכה, אם כן, לשון בית שמאי אומרים: לא יצא, ובית הלל אומרים: יצא, מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]. ולשון "פוסלין" ו"מכשירין" אינה יכולה להתייחס אלא לדין הסוכה עצמה.

ומקשים: ואלא קשיא [קשה] הלשון "מי שהיה ראשו ורובו", שממנו מובן כי נושא המחלוקת הוא במקום הישיבה בסוכה, שכן לא נאמר לשון "מחזקת ראשו ורובו", שממנו משמע כי המחלוקת נסובה על גודל הסוכה!

ומשיבים: לעולם יש לומר כי בתרתי פליגי [בשני הדברים הם חלוקים]; פליגי [חלוקים הם] גם בסוכה קטנה ביחס לשיעור הכשר הסוכה, ופליגי [וחלוקים הם] גם בסוכה גדולה ביחס למקום הישיבה בסוכה. וחסורי מיחסרא והכי קתני [וחסרה המשנה וכך יש לשנותה]: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית — בית שמאי אומרים: לא יצא, ובית הלל אומרים: יצא, וסוכה שאינה מחזקת בשטחה אלא כדי ראשו ורובו בלבד — בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין. ובדרך זו מובנת המשנה לפי כל השיטות.

ב אגב הדיון בנושא זה שואלים מאן תנא להא [מי שנה את הברייתא הזו] דתנו רבנן [ששנו חכמים]: בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו נכנס כלל להגדרת "בית", וכל מקום שנאמר בתורה או במשנה "בית" — אינו חל עליו, ולכן פטור מן המזוזה, ופטור מן החובה לעשות מעקה לגגו ואינו מטמא בנגעים (נגעי בתים), ואינו נחלט בבתי ערי חומה, כדין המוכר בית בעיר חומה שאם לא פדאו בתוך שנה — נעשה הבית קנין חלוט (גמור) של הקונה (ויקרא כה, כט-לא).

ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה, כמו שנאמר שהבונה בית ולא חנכו יכול לשוב לביתו (דברים כ, ה). ואין מערבין בו, כלומר: אין צורך לעשות עירוב עבור בית זה. שכדי להתיר לטלטל מבית של אחד לבית של אחר באותה חצר, צריכים לערב יחד ולהניח את העירוב בתוך אחד הבתים, וזה אינו קרוי בית. ואין משתתפין בו שחצרות ובתים הפתוחים למבוי (סימטה) אחת צריכים לשתף עצמם על ידי מאכל אחד כדי להתיר את הטלטול במבוי בשבת, ובית זה אינו בכלל הצריך שיתוף ואף אין מניחין בו את העירוב שגבו מבני החצרות לצורך הכשר המבוי בטלטול, מפני שאינו בית.