מפני שצריך לומר הבדלה בברכת חונן הדעת, ואין מקום להבדלה זו בתפילה הקצרה שמעין שמונה עשרה, משמע שתנאים אלה סבורים שתפלת נעילה אינה פוטרת את תפילת ערבית! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: כל חייבי טבילות — טובלין כדרכן ביום הכפורים, ואין חוששין משום איסור רחיצה. נדה ויולדת — טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים, שכן מצות טבילתן בלילה.

בעל קרי שתיקנו חכמים שיטבול כדי שיהא רשאי לעסוק בתורה ולהתפלל ואם אירע קריו לפני תפילת המנחה — טובל והולך עד המנחה כדי לתקן שיוכל להתפלל מנחה. אבל אם אירע קריו לאחר המנחה — לא יטבול אלא ימתין עד שתחשך ואז יטבול. שכיון שלדעתם זמן נעילה הוא בלילה, ימתין ולא יטבול עד לאחריה, כדי שיטבול בהיתר לאחר יום הכיפורים ולאחר מכן יתפלל. הרי שלשיטה זו, נעילה פוטרת את תפילת ערבית. ר' יוסי אומר: כל היום כולו טובל, שלדעתו תפילת נעילה ביום, וכיון שכך חייב לטבול ביום כדי שיוכל להתפלל, ולשיטה זו אין נעילה פוטרת את ערבית.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] לגופה של ברייתא זו, ממה ששנינו: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת שהגיע זמן טהרתם — טובלין כדרכן ביום הכפורים, נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו, ואילו ר' יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול. הרי זה הוא היפך דברי ר' יוסי בברייתא הקודמת!

ומתרצים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זו] שאמר ר' יוסי שאינו טובל ביום, מדובר באופן דצלי [שכבר התפלל] תפלת נעילה לפני שראה קריו, הא [זה] שאמר ר' יוסי כי טובל ביום, מדובר באופן דלא צלי [שכשראה קריו עדיין לא התפלל] נעילה ולכן טובל.

ומקשים: אי דצלי מאי טעמייהו דרבנן [אם כבר התפלל נעילה לפני שראה קריו, מה אם כן טעמם של חכמים] שמתירים לו לטבול ביום הכיפורים אפילו לאחר נעילה, הרי טבילה זו ללא צורך? ומשיבים: קא סברי רבנן [סבורים חכמים] כי טבילה בזמנה מצוה היא, אפילו כשאיננו חייב לטבול מפני התפילה, ולכן אם זמן טבילה הוא ביום הכיפורים — טובל כדרכו.

ושואלים: מכלל הדברים אתה למד כי ר' יוסי סבר שטבילה בזמנה לאו מצוה היא. והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הרי שהיה שם של קודש כתוב על בשרו של אדם בדיו — הרי זה לא ירחץ, ולא יסוך, ולא יעמוד במקום הטנופת משום כבוד השם. נזדמנה לו טבילת מצוה — עליו להשתדל שלא ימחק השם ולכך כורך עליו גמי (קש) ויורד וטובל. ר' יוסי אומר; יורד וטובל כדרכו ואינו חושש למחיקה ובלבד שלא ישפשף את המקום שכתוב בו השם.

וקיימא לן [ומוחזק לנו] כשעסקנו באותו ענין שבענין טבילה שתהא דווקא בזמנה, אם יש בכך משום מצוה פליגי [הוא שחלוקים הם], שלדעת חכמים טבילה בזמנה אינה מצוה ולכן אם אין לו גמי, ימתין אפילו עד למחר ובלבד שלא יטבול בלעדיו, ואילו לשיטת ר' יוסי טבילה בזמנה מצוה היא, וכיון שהיא מצוה, חייב לעשותה בזמנה אפילו אם בשל כך יטבול בלא כריכת גמי. הרי שר' יוסי סובר שטבילה בזמנה מצוה.

ומשיבים: ההיא ר' יוסי בר יהודה היא. כלומר: יש להחליף את הגירסה באותה ברייתא שממנה העלינו שר' יוסי אומר שאין טבילה בזמנה מצוה, שהיא שיטת ר' יוסי בר יהודה, ואם כן נפתרה הסתירה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' יוסי בר יהודה אומר: דיה לטבילה שתהא באחרונה, שאשה נדה שחלו ספיקות ביחס לזמני טבילתה, צריכה לטבול פעמים רבות כדי שתהא טבילתה בזמנה, ולדעת ר' יוסי בר יהודה אין צורך בכל זה, אלא די שתטבול פעם אחת כשהיא ודאי טהורה. הרי שלדבריו אין מצוה בטבילה בזמנה דווקא.

תנו רבנן [שנו חכמים]: הרואה קרי ביום הכפורים — יורד וטובל, ולערב ישפשף את בשרו להסיר ממנו את כל הדברים החוצצים בטבילה. ותוהים: לערב מה טעם יעשה כן? מאי דהוה הוה [מה שהיה היה], שהרי כבר טבל ומה יועיל בכך שיתקן דבר שהיה קודם לכן? אלא אימא [אמור]: מבערב עוד לפני יום הכיפורים ישפשף בשרו ויסיר ממנו חוצצי טבילה, שמא יצטרך לכך. ומעירים: קא סבר [סבר] חכם זה כי מצוה לשפשף.

כיון שהזכרנו כאן דיני טבילה לרואה קרי ביום הכיפורים מספרים: תני [שנה] התנא קמיה [לפני] רב נחמן: הרואה קרי ביום הכפורים — עונותיו מחולין לו. מקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: עונותיו סדורין לו! ומשיבים: מאי [מה פירוש] סדורין — סדורין ובאים לימחל.

בדומה קצת לזה תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה שמא הראו לו מן השמים שאין רוצים בו ובתעניתו, ואם עלתה לו שנה ונשאר חי והצליח בה — מובטח לו שמעשים טובים שעשה הגנו עליו ושהוא בשל אותם מעשים בן העולם הבא. אמר רב נחמן בר יצחק: תדע שהוא כן, שהרי כל העולם כולו רעב (מתאוה) והוא שבע, שהרי ראה קרי ובטלה תאוותו, וכיון שהדבר לא היה ברצונו אלא בעל כרחו, הרי זה סימן לו שמן השמים מרחמים עליו. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: ראיית קרי ביום זה סימן הוא: מפיש חיי סגי ומסגי [מרבה חיים גדל ומגדיל], וסימן לדבר: ממה שנאמר: "יראה זרע יאריך ימים" (ישעיה נג, י).