למיעל להדיא [להיכנס במישרין] וראוי לכהן להקיף קצת, דרך כבוד. ור' יוסי אמר לך כנגד טענה זו: חביבין ישראל לפני המקום שלא הצריכן הכתוב לשליח כגון מלאך וכיוצא בו, אלא הקדוש ברוך הוא עצמו שומע תפילת ישראל, ולכן חביב הכהן הגדול שליח ישראל שאינו צריך ללכת בדרך עקיפין.

ושואלים: ואם עקיפין הוא דרך כבוד, הרי לשיטת ר' יהודה נמי [גם כן] ניעול [שיכנס] הכהן הגדול בעקיפין, בין המנורה לכותל! ומשיבים: אם יעבור הכהן הגדול שם, יתכן כי משחרי מאניה [יושחרו בגדיו], מהשחרורית הדבוקה לכותל מעשן המנורה.

א אמר ר' נתן: אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים מה דינו מבחינת הקדושה, אי [אם] כלפנים כקודש הקדשים אי [אם] כלחוץ כהיכל.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: מאי טעמא [מה טעם] הקושי שהיה בדבר? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו" (מלכים א' ו, ב) וכתיב [ונאמר]: "וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני" (מלכים א' ו, יז), ונאמר: "ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו" (מלכים א' ו, כ) ומשום כך לא ידעינן [אין אנו יודעים] באמה טרקסין זו אי מהני [אם מאלו] עשרים אמה של קודש הקדשים ("הדביר"), ואי מהני [אם מאלו] ארבעים אמה שנמנו בתוך מידת הקודש ("ההיכל").

אולם, הרי אפשר לפתור בפשטות: ודילמא [ושמא] אינו לא מהני [מאלה] העשרין אמה ולא מהני [מאלה] הארבעין אמה, וחללא קא חשיב [את החלל הוא מחשיב], אבל את הכותלים עצמם לא קא חשיב [אין הוא מחשיב] בקביעת המידות, ואמה זו של כותל אינה נחשבת כלל בין המידות. תדע שכן הוא, דכל היכא דקא חשיב [שבכל מקום שמחשיב] את הכותלים ולא רק את השטח בפנים חשיב ליה לדידיה [מונה גם אותה, את האמה טרקסין],

דתנן [שכן שנינו במשנה]: ההיכל מאה אמה על מאה אמה ברום [בגובה] מאה; וכך היה מתחלק ממזרח למערב: כותל אולם חמש אמות, והאולם עצמו אחת עשרה אמות, כותל ההיכל שש אמות, וארכו ארבעים אמה, ואמה טרקסין, ועוד עשרים אמה בית קדשי הקדשים, כותל ההיכל החיצוני שש, והתא מאחוריו שש, וכותל התא חמש אמות.

משמע שכאשר מונים גם הכתלים ולא רק החללים מונים גם אמה טרקסין! אלא, השאלה לא היתה בדבר מקומה של אמה טרקסין שהיא ודאי בין הקודש וקודש הקדשים אלא על קדושתיה [קדושתו] אי [אם] הוא כלפנים כקודש הקדשים או כלחוץ לו, וכיון שבבית שני לא היה שם כותל בנוי, לא ידעו לאן לשייך את האמה היתירה הזו.

והיינו דאמר [והוא שאמר] ר' יוחנן, בעי [שאל] יוסף איש הוצל: נאמר: "ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית ה'" (מלכים א' ו, יט). איבעיא להו [כך נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: היכי קאמר קרא [כיצד בדיוק אמר הכתוב] וכיצד משמעות דברי הפסוק; האם יש לקוראו ולהבינו כך:

"ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם", שעשה מחיצה המפסקת בתוך הבית ("ודביר בתוך הבית"), ולפנים מאותה מחיצה הכין חלל למשכן ארון הקודש ("מפנימה הכין לתתן שם"), וממילא הדביר עצמו אינו קדוש בקדושת קודש הקדשים, או דילמא [שמא] הכי קאמר [כך אמר]: "ודביר בתוך הבית מפנימה" וכאן יש להפסיק, ולקרוא את המשך הפסוק כיחידה אחרת, ומשמעות הפסוק באופן כזה היא שמקום הדביר עצמו היה חלק מקודש הקדשים ואותו הכין למקום משכן לארון.

על ההסבר הזה תוהים: ומי מספקא ליה [והאם מסופק לו] כיצד יש להפסיק במקרא זה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: איסי בן יהודה אומר: חמש מקראות בתורה אין להן הכרע, שלא ברור מן המקרא היכן יש להפסיק בתוך הפסוקים: