|
טקסט הדף מנוקד
הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם עָבַר וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם מֵת רִאשׁוֹן שֶׁחוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ
פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הָוְיָא לֵיהּ צָרָה מֵחַיִּים קָא מַשְׁמַע לַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ וְרַבָּנַן נָמֵי הָא חָיְישִׁי לְשֶׁמָּא אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן טוּמְאָה שְׁכִיחָא מִיתָה לָא שְׁכִיחָא אָמְרוּ לוֹ אִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף שַׁפִּיר קָא אָמְרִי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ לְמִיתָה דַחֲדָא חָיְישִׁינַן לְמִיתָה דְתַרְתֵּי לָא חָיְישִׁינַן וְרַבָּנַן אִי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ אֲפִילּוּ לְמִיתָה דִּתְרֵין חָיְישִׁינַן וְרַבָּנַן נֵימְרוּ אִינְהוּ לְנַפְשַׁיְיהוּ אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן כֹּהֵן גָּדוֹל זָרִיז הוּא אִי זָרִיז הוּא לָמָּה מַתְקִינִין כֹּהֵן אַחֵר כֵּיוָן דְּעָבְדִינַן לֵיהּ צָרָה כׇּל שֶׁכֵּן דְּמִזְדָּרַז טְפֵי וּמִי סַגִּי לֵיהּ בְּתַקַּנְתָּא בֵּיתוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָךְ לָאו בֵּיתוֹ הִיא דִּמְקַדֵּשׁ לַהּ וְהָא כַּמָּה דְּלָא כָּנֵיס לַהּ לָאו בֵּיתוֹ הִיא דְּכָנֵיס לָהּ אִם כֵּן הָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים וְרַחֲמָנָא אָמַר וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְלֹא בְּעַד שְׁנֵי בָתִּים דַּהֲדַר מְגָרֵשׁ לַהּ אִי מְגָרֵשׁ לַהּ הָדְרָא קוּשְׁיַין לְדוּכְתָּא לָא צְרִיכָא דִּמְגָרֵשׁ לַהּ עַל תְּנַאי דְּאָמַר לַהּ הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת [שֶׁתָּמוּתִי וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא וְהָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת] שֶׁלֹּא תָּמוּתִי אִי לָא מָיְתָה מִיגָּרְשָׁא לַהּ וְאִי מָיְתָה הָא קָיְימָא הָךְ וְדִילְמָא הִיא לָא מָיְתָה וְהָוֵה לֵיהּ גִּיטָּא דְּהַאי גִּיטָּא וּמָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ עַל מְנָת שֶׁתָּמוּת [אַחַת מִכֶּם] מָיְתָה הָא קָיְימָא הָךְ מָיְתָה הָךְ הָא קָיְימָא הָא וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא וְלָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ וְהָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים וְעוֹד כִּי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי גִּיטָּא וְהָאָמַר רָבָא הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן כׇּל יְמֵי חַיַּי וְחַיַּיְכִי אֵין זֶה כְּרִיתוּת כׇּל יְמֵי חַיַּי פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ אִי לָא מָיְתָה חֲבֶרְתַּהּ מִיגָּרְשָׁא וְאִי מָיְתָה הָא הָא קָיְימָא הָא וְדִילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ בְּפַלְגָא דַעֲבוֹדָה וְאִיגַּלַּי מִלְּתָא רש"י
כיון דאמרי אי איכא למיחש חיישינן נמי למיתה דתרתי נימרו נמי בטומאה אי איכא למיחש חיישינן נמי לטומאה דתרי ואין לדבר סוף: זריז הוא. ונשמר מן הטומאה אבל מיתה אין מסורה בידינו: בתקנתא. בהזמנה: הדרא קושיין. דשמא תמות: על מנת שתמותי. ביוה''כ ואם מתה בו ביום נמצא גט למפרע ואין כאן אלא בית אחד ואם לא מתה היא ומתה חבירתה נשארה לו זאת שאין הגט גט וכל סוגיא זאת אין תירוצין שבה יכולין לעמוד כי יש להן תשובות רבות ואינו אלא כי מלמדין אותנו ואם תאמר כן יש להשיב כן ואינו משיב כל תשובות שיש להשיב כי באחת הוא מסלקו לתרץ בענין אחר עד שהעמידה על מכונה: ודילמא לא מייתה. ואין הגט גט: ע''מ שלא תמות. ואי לא מתה כדקאמר. הוה ליה גיטא למיפרע: כהאי גוונא. שהתנאי תלוי בחייה מי הוה גט: אין זה כריתות. שהרי כל ימי חייה קשורה בו ואנן כריתות בעינן: כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות. ותינשא לאחר מיתת פלוני וגם מהיום הוא גט שאם קלקלה אין כאן חיוב אשת איש שאינו אלא כחשש שמא תשתה יין בחיי פלוני: שלא תמות חברתיך. ואי לא מתה חבירתה הוה לה גט למפרע ואין כאן אלא בית אחד:
תוספות
הלכה כר' יוסי. תימה הילכתא למשיחא דכי ה''ג פריך בזבחים פרק ב''ש (דף מה.) ובפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נא:) ויש לומר דאיכא נפקא מינה אפילו בזמן הזה לפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נוהגין כבוד בשני כי ההוא מעשה דר''ג וראב''ע וההיא דבפ' קמא דתענית (דף ד:) דפסיק כר''ג דאמר בז' במרחשון שואלין הגשמים ומוקי לה בזמן שבית המקדש קיים י''ל דנפקא מינה אפילו בזמן הזה לבני [בבל דאית] להו פירי בדברא כדאיתא התם והא דאמר בפסחים פ' אלו דברים (ד' סו.) גבי פסח כלל אמר ר''ע כל מלאכה שאי אפשר לעשות מע''ש דוחה את השבת ופסיק בגמרא (דף סט:) הלכה כר''ע יש לומר דנפקא מינה לענין מילה ואע''ג דגבי מילה נמי פסיק רב יהודה הכי בפרק ר''א דמילה (שבת דף קלג.) מ''מ פסיק הכי בתרי דוכתי לאלומי פיסקא דמילה וקשה (דבס''פ התכלת (מנחות ד' נב.)) פסיק כר''ש וכאבא יוסי בן דוסתאי גבי חביתי כ''ג וי''ל דאין הש''ס תופס זה בקשיא הילכתא למשיחא אלא רב יוסף מקשה אותו בפרק ד' מיתות (סנהדרין שם) ובפרק בית שמאי אבל הש''ס אינו חושש כי היכי דמהדר ליה לרב יוסף בפרק בית שמאי אלא מעתה (כו') שחיטת קדשים לא ניתני ורבי' חיים כהן זצ''ל תירץ דלא פריך הכי אלא היכא דאיכא תרתי הילכתא למשיחא ועבירה כגון ההיא דפרק ב''ש דאיירי בפיגול ובפרק ד' מיתות גבי בת כהן שזינתה וכיון דאיכא תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא הוי ליה למיפסק הילכתא במילתא דלא שכיחא כלל: דמגרש לה על תנאי. המתרץ היה דעתו לתרץ כדמסקינן דלחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שאכנס לבית הכנסת אלא שבעל הש''ס לא מסיק למילתיה של המתרץ והולך ומדקדק בפירוש דמילתיה דאמר לה על מנת שתמותי כו' כלומר היכי בעית למימר על תנאי אי דאמר לה על מנת שתמותי ודילמא לא מתה והוו להו שני בתים אלא דאמר לה על מנת שלא תמות וכו' אהא נמי איכא למיפרך וכו' עד מסקנא דמילתא כולה מדברי בעל הש''ס שדקדק מעצמו פירושא דמילתא דשינויא דעל תנאי ולא מיתוקמא ליה אלא כדמסיק דלחדא אמר ע''מ שלא תמות חברתיך וכו' ותדע שהוא כן דכל הנך אלא דאמר לה הם מדברי המקשה שהולך ומדקדק מכח קושיות עד שהוא יורד על האמת דבכולם יש דל''ת אלא דאמר ובשינויא בתרא גרס אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטיך ע''מ שאכנס לבית הכנסת ולפי שהמקשה בעצמו מסיק כך ואין דעתו להקשות על אותו תירוץ גרסינן לחדא ול''ג דלחדא בדל''ת: על מנת שתמותי. הוה מצי למיפרך א''כ אמאי מגרש לה י''ל איכא למימר על מנת שתמותי בפלגא דעבודה הלכך מגרשה דלא ליהוו עד ההיא שעתא שני בתים: על מנת שתמות אחת מכם. הוה מצי למיפרך ודילמא מתה לה חדא מינייהו והוה ליה גיטא וקם ליה בלא בית אלא ניחא ליה טפי למיפרך ודילמא לא מתה ולא חדא דהא שכיח טפי: כל ימי חיי וחייכי כו'. תימה לר''י דבפרק המגרש (גיטין דף פג:) אמרינן אמר רבא ה''ז גיטיך ע''מ שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות ופריך מאי שנא חיי פלוני דדילמא מיית ומקיימה ליה לתנאיה חיי דידיה נמי דילמא מיית וכו' עד אלא כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות והשתא קשה דסוגיא דהכא אינה לא כדאמר ס''ד מעיקרא התם ולא כמסקנא ועוד הקשה ר''י מאי האי דאי לא תלא אלא בחיי חבירתה לחודא הוי גט ובשביל שתלה או בחייה או בחיי חבירתה מיגרע גרע ונ''ל דנקט הכא לישנא דמעיקרא ודמסקנא דהתם וה''פ והאמר רבא כל ימי חיי היינו לישנא דמעיקרא וכ''ש כל ימי חייכי אין זה כריתות פירוש בין שאמר כל ימי חיי כדמעיקרא בין שאמר חייכי כדמסקנא דהתם אין זה כריתות והכא כל ימי חייכי הוא וא''כ פריך שפיר לכל לישני דהתם דאע''ג דאילו לא אמר אלא ע''מ שתמות חברתיך הוי גיטא השתא דתלה התנאי נמי במיתתה איכא למימר דמיגרע גרע דכל היכא דאיכא תנאי דאפשר דמקיים במיתתה ויחולו קיום התנאי והגט בשעת מיתתה אין זה כריתות והכא נמי אי מייתא איהי ברישא הרי חל קיום התנאי והגט ביחד במיתתה ולא דמי להיכא דאמר על מנת שתמות חברתיך דכי מייתא חבירתה ברישא חייל גיטה בחייה של זאת ואי היא מייתא ברישא לא חל גיטא: [ועי' תוס' גיטין פג: ד''ה כל כו' שהניחו סוגיא זו בקושיא]: אלא דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתמות חברתיך. נראה לפרש דאמר לה נמי הא וקאי אמאי דסליק מיניה דשני דאמר ע''מ שלא תמות חברתיך ופריך ודילמא מייתא בפלגא דעבודה כו' ומשני דאמר לה תרוייהו לישני הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך ואמר לה נמי על מנת שתמות חברתיך בפלגא דעבודה דאי לא אמר לה אלא על מנת שתמות חברתיך הוה ליה למיפרך ודילמא לא מייתא חבירתה והוו ליה שני בתים והא שכיחא טפי דלא מתה כדפי' לעיל [ד''ה ע''מ שתמות] אלא על כרחך מיירי דאמר לה תרוייהו לישני:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|