סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

קרבן העדה

דכתיב ואת השלחן תתן על צלע צפון אינו מעכב: ואפילו שימה מעכב. כגון ארון ופרוכת ומזבחות דכתיב בהו וישם מעכבין וקשיא עלייהו מהא דאמרו רבנן שאינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד: כאן בעבודות שבפנים. כשבא לעבוד בפנים כולם מעכבין אבל בעבודת חוץ אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד: שחצית גאוה: היו מוציאין. בבנין כבש של פרה ואע''פ שהיתה כבש עומדת היו סותרין אותה ובנו חדשה: אית לך מימר וכו' ובי אפשר לך לומר על שמעון הצדיק משום גאוה ח''ו עשה שני כבשים אלא ודאי שיש איסור בדבר להוציא שניה בכבש שהוציאו בה פרה אחרת: מאי כדון. וטעמא מאי: סלסול. כבוד: זיזין וכתלין. היו יוצאין מכבש הפרה כדי שלא יבאו כהנים ויציצו ויבאו ליגע בעוסקים בהפרה ויטמאו אותן: אלא אם רצה. לעשות סחורה בשל הקדש ובשל עניים ע''מ שיהיה ההפסד שלו והשכר להקדש מותר: בר זמינא. כך שמו: אתפקיד גביה וכו'. הפקידו אצלו אוצר ופקדון של יתומים: אתא ושאיל לי. ' מנא. אם מותר לעשות בו סחורה: אמר ליה. אם אתה רוצה שיהא ההפסד לך לבדך והריוח לשניכם שרי דלאו רבית ממש הוא אלא אבק רבית ואע''ג דבדיקנני אסור ביתמי לא גזר שלא יכלו מעותיהן וה''ה בשל הקדש לא גזרו: כולה דר' ישמעאל היא ל''ג ליה והוא מראה מקום על המתני' א''נ ה''ק גם דברי ר''י אלו כדעתיה ברישא: מותר הפירות. דקאמר ר''י היינו מה שהשכיר ההקדש והוא ממותר שירי הלשכה כדאר''י לעיל: זו סאה רביעית דתנן לקמן בפירקין המקבל עליו לספק סלתו' מד' סאין בסלע ועמדו בשלשה יספק ארבעה ומה שהקדש משתכר בזה הוא הנקרא מותר הנסכים: ברוצים. גדושת המדה שהיה ההקדש מקבל בגודש ומוכר במחוק: ופריך ולית ליה לר' חייא בר''י. שהיו ברוצי המדות ולדידיה מה היו עושין בהן: מה דנפל לסאה רביעית וכו'. מה שהיו עושין בסאה רביעית היו עושין בברוצי המדות דשניהן נקראין מותר הנסכים: ופריך על דעתיה דר''ח ב''י וכו'. בשלמא לר''ח ב''י דאמר מותר הפירות דקאר''י היינו מותר השכר תני שפיר בסיפא זה וזה לא היו מודים בפירות דסברי אין משתכרין בשל הקדש וכדאמר ר''ע לעיל אלא לר''י קשיא דהא תנן לקמן המקבל עליו לספק מד' יספק מד' ולא פליג ר''ע משמע דכ''ע מודים בה והכא תנן זה יזה ולא היו מודים בפירות: ומשני לא היו מודין בפירות. שיהיו לקיץ המזבח אבל מודין הן שהפירות לכלי שרת: עד כדון בירוצי צבור כלומר הניחא בירוצי צבור באין לכלי שרת אלא הבירוצין שניתותרו מקרבנות היחיד איך אפשר שכלי שרת יהיו נעשין משל יחיד ולתרוייהו פריך בין לר''י ובין לר''ח ב''י: ומשני כדא דתני וכו' צריכה למסור לצבור. ה''נ בירוצי יחיד כיון שמסרן לצבור מותר לעשות מהם כלי שרת: עד כדון בירוצי הלח. הם קדושים לפי שהבירוצין נכנסים לתוך הכלי ונתקדשו בי ושוב נעקרו ממנו כשנפלו לחוץ: ואפילו בירוצי יבש. מי אמרינן דאף הן קדושים או דילמא כיון דלא נכנסו לתוך הכלי לא נתקדשו והן חול: ופשיט כהאי דתנינן תמן. במנחות פ' התודה: הנסכים שקדשו בכלי. שנתנו בכלי ונמצא הזבח פסול: אם יש שם זבח אחר. שאין לו נסכים יקריב אלו נסכים עמו: ואם לאו. משקדשו בכלי נפסלו בלינה שמעינן מיהת דאם לא נתקדש בכלי אינו מקודש א''כ ה''ה בירוצי יבש אינן קדושים: הלכה ג* מתני' מותר הקטרת. הנותר בכל שנה שאין לך שנה שאין בה מותר שהקטורת היתה שס''ח מנים שס''ה כמנין ימות החמה וג' מנין שמהם מכניס כה''ג מלא חפניו ביוה''כ ולא היו נכנסין כולן בחפניו ועוד בכל שנה פשוטה היה מותר ששנת פשוטה ימיה שנ''ד: מה היו עושין בה להקטירה לשנה הבאה: מפרישין ממנה. מן הלשכה: שכר האומנין. מפרש בגמ' וחוזרין ולוקחין וכו'. והכי צניעא מי לתא טפי ולא למכרם ולחזו' ולקנותם: אם בא החדש בזמנו. שהביאו שקלים חדשים קודם ר''ח ניסן שהוא זמן תרומה החדשה לוקחים מותר הקטורת מתרומה החדשה על ידי חילול: ואם לאו. שלא הביאו שקלים חדשים עדיין לוקחין אותה מתרומה הישנה: גמ' ולא נמצא הקדש מתחלל על הקדש. דקס''ד דמחללין על שכר האומנין שעשו מלאכת הקדש ואותן מעות נמי קדש הן. ל''א ה''ג ולא נמצא ההקדש מתחלל על המלאכה וכ''ה בתוספתא דמעילה וה''פ כיון שאין בה ממש אין מחללין עליה: על הבנין. דקי''ל בונין בחול ואחר כך מקדישין וכשקונין

ריבב"ן

מידין בפירות להשתכר דאין עניות במקום עשירות: מתני' הקטורת שס''ח מנין היו כדתניא בכריתות פ''ק פיטום הקטורת כיצד הצרי והצפורן וכו' כל המנין דהנהו סממנין דחשיבי התם הסשס''ח מנין מקטירין כל השנה בין שנים פשוטות ומעוברות חצי מנה בבקר וחצי מנה בערב [משום דכתיב] בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה נשארו שלשה מנין ומהן היה מקטיר כ''ג ביוה''כ לפני ולפנים כדכתיב ומלא חפניו קטרת סמיסוכו': מחללין אותה על מעות האומנין לאומני בית אבטינס היו פורעין אותן ממעות חולין ואח''כ האומנין היו קונין מותר הקטורת מן הגזבר וחוזרין ולוקחין אותה מהן מתרומה חדשה ואם לאו קונין מן הישנה. כדאיתא במס' ר''ה פ''ק מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחסר מצוה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר