סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָמַר אַבָּיֵי אִי לָאו דְּאוֹקְמֵיהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא לְהַהִיא בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ וְרַבִּי הִיא הֲוָה מוֹקֵמְינָא לָהּ לְהַהִיא בְּקָדָשִׁים קַלִּים וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר קָדָשִׁים קַלִּים מָמוֹן בְּעָלִים הוּא
אֲבָל בְּפֶסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ בְּמָעוֹת וַדַּאי מְשַׁיַּיר אִינִישׁ דְּמֵעִיקָּרָא כִּי מַפְרֵישׁ לְהוּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי מַפְרֵישׁ לְהוּ
וְהָא רַבִּי הִיא וּמִשּׁוּם הָכִי מָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין דְּבַפֶּסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ וּבְמָעוֹת וַדַּאי מְשַׁיַּיר אִינִישׁ
וְהָהִיא דְּקָא מוֹקֵי לַהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא כְּרַבִּי לָא מוֹקֵמְינָא לֵיהּ אֲנָא כְּרַבִּי דִּבְפֶסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ וּבְמָעוֹת מְשַׁיַּיר אִינִישׁ דְּמֵעִיקָּרָא כִּי מַפְרֵישׁ לְהוּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי מַפְרֵישׁ לְהוּ
וְהָא לֵיכָּא לְאוֹקֹמֵי כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּהָא תָּנֵי בַּהּ וְהַמּוֹכֵר עוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם
וְהַשְׁתָּא דְּאוֹקְמֵיהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא לְהָהִיא בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ וְרַבִּי הִיא שְׁמַע מִינַּהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ אֲפִילּוּ בְּפִסְחוֹ מְשַׁיַּיר אִינִישׁ
מַאי הִיא דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא דִּתְנַן נָתַן לָהּ מוּקְדָּשִׁין בְּאֶתְנַנָּהּ הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין
עוֹפוֹת דְּחוּלִּין הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין שֶׁהָיָה בַּדִּין וּמָה אִם מוּקְדָּשִׁים שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֵין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן תַּלְמוּד לוֹמַר לְכׇל נֶדֶר לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹפוֹת
קַל וָחוֹמֶר לַמּוּקְדָּשִׁין מֵעַתָּה מָה עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן מוּקְדָּשִׁין שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן תַּלְמוּד לוֹמַר לְכׇל נֶדֶר פְּרָט לִנְדּוֹר
אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא נֶדֶר הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא מוּקְדָּשִׁים חָל אִיסּוּר אֶתְנַן עֲלֵיהֶן וְהָא אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ וְרַבִּי הִיא
מַאי רַבִּי דְּתַנְיָא אִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה הַחֲיֵיהוּ מִשֶּׂה מִכְּדֵי אֲכִילָה וְלֹא מִכְּדֵי מִקָּח
רַבִּי אוֹמֵר אַף מִכְּדֵי מִקָּח שֶׁאִם אֵין לוֹ מְמַנֶּה אַחֵר עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ וּמָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן
רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא חַד אָמַר בְּעֵצִים לִצְלִיָּיתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּכֵיוָן דְּתַקַּנְתָּא דְפֶסַח הוּא כְּגוּפָא דְפֶסַח דָּמֵי כִּי פְּלִיגִי בְּמַצָּה וּמָרוֹר
רַבָּנַן סָבְרִי הָא אֲכִילָה אַחֲרִיתִי הִיא וְרַבִּי סָבַר כֵּיוָן דְּהֶכְשֵׁירוֹ דְפֶסַח הוּא כְּגוּפָא דְפֶסַח דָּמֵי
וְחַד אָמַר בְּמַצָּה וּמָרוֹר נָמֵי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּכְתִיב עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ דְּכֵיוָן דְּמַכְשִׁירִין דְפֶסַח נִינְהוּ כְּפֶסַח דָּמֵי כִּי פְּלִיגִי לִיקַּח בּוֹ חָלוּק לִיקַּח בּוֹ טַלִּית רַבָּנַן סָבְרִי מִהְיוֹת מִשֶּׂה אָמַר רַחֲמָנָא הַחֲיֵיהוּ לַשֶּׂה וְרַבִּי סָבַר הַחֲיֵה עַצְמְךָ מִשֶּׂה
וּלְאַבָּיֵי דְּאָמַר אִי לָאו דְּאוֹקְמַהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא לְהַהִיא בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ וְרַבִּי הִיא הֲוֵי מוֹקְמִינַן לַהּ בְּקָדָשִׁים קַלִּים וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר קָדָשִׁים [קַלִּים] מְמוֹן בְּעָלִים הוּא אֲבָל בְּפֶסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ
הָא קָתָנֵי בְּהֶדְיָא שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן אֵימָא שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל מְעוֹת פִּסְחֵיהֶן:
מַתְנִי' זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי רָאָה שָׁלֹשׁ שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ
שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁלִישִׁי
וְהַזָּבָה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי:
גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים

רש"י

אמר אביי אי לאו דאוקמא ר' אושעיא. להא דתנן לקמן דאתנן חל על המוקדשים בממנה לזונה על פסחו באתננה ואע''ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא אמרינן דאתנן חל עליו: ורבי היא. דאית ליה פסח ממון בעלים הוא דאמר לקמן אף מכדי מקח שאם ימעטו לו מעות לבעל הפסח ליקח חלוק וטלית ממנה אחרים עמו על פסחו ונוטל מהן מעות ועושה צרכיו אלמא שלו הוא ויכול לאוסרו אי לאו דאוקמא רבי אושעיא במסכת תמורה לההיא כדפרישית אנא הייתי מוקי לה ההיא דאתנן בקדשים קלים שנתן לה שלמים באתננה ויש בידו לאוסרן ורבי יוסי הגלילי היא דאמר בפרק קמא דב''ק (דף יב:) קדשים קלים ממון בעלים הם והאי מתניתא דלעיל דקתני מעות חולין הוה מוקמינא כרבי והוה אמינא דהא דשרי רבי לעשות צרכיו במעות לאו משום דפסח אית ביה שיור בקדושתו ליתפס קדושת המעות בחולין שבו אלא משום דזה שמפריש המעות שייר בקדושתו לתתם מתת חולין לבעל הפסח והא ליכא לאוקמי כר' יוסי דהא קתני בשלמים לא עשה כלום וההיא דאתנן כר' ובפסח לא הייתי מוקי לה דלא הוה סלקא דעתאי דפסח לרבי ממון בעלים הוא שיהא בידו לאוסרו: דלא משייר איניש. בקדושת הגוף דבהמה וטעמא דרבי דאמר אף מכדי מקח משום דבמעות משייר איניש לתתם מתת חולין בחזקת חולין ומעיקרא אדעתא דהכי אפרשינהו ומשום הכי חולין הם דזה שהפריש לפסחו ואחר כך הימנה אחרים עמו מתנה בעלמא הוא דיהיב להו והנך יהבו ליה ממעות חולין מתנה והממנה זונה מתנה הוא שאין בידו למוכרו ואין אתנן חל עליו: והשתא דאוקמא ר' אושעיא לההוא בממנה זונה על פסחו. אלמא קא סבר ר' אושעיא פסח גופיה לר' ממון בעלים ושמעינן מינה דאפי' בפסח משייר איניש כל שכן מעות וכ''ש דמצינן לאוקמא להך דקתני מעות שבידו חולין כרבי דהא פסח חולין הוא ויכול למוכרו ומעות של אותן אחרים חולין הוה וליכא לאקשויי היאך הקדש חל על הקדש לצאת לחולין: הרי אלו מותרין. כדיליף לקמן: עופות. תורים ובני יונה שאינן מוקדשין: שהמום פוסל בהם. אף משהוקדשו אין אתנן חל עליהם כדיליף לקמן: עופות. חולין שמום אין פוסל בהן מלהקדישם דלא נאמר תמות וזכרות בעופות אינו דין כו': קל וחומר למוקדשין מעתה. שיחול אתנן עליהן: אלא טעמא כו'. פירכא הוא: ואם ימעט הבית וגו'. אם יהיו מעות מועטין לבעל הפסח מהיות משה שאין לו במה לקנות לצורכי הפסח ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו יקח מעות משכנו וימננו על פסחו ויקח מן המעות מה שהוא צריך לפסח: מכדי אכילה. אם יחסר לו מעות שאין לו במה ליקח צורכי אכילת הפסח כגון עצים לצלותו רשאי הוא למוכרו: ולא מכדי מקח. שאם אין לו מעות לסחורה אינו רשאי למכור פסחו לכך: כו''ע לא פליגי. דיכול להימנות אחרים ליקח במעות עצים: החייהו לשה. עשה צורכי הפסח מן המעות: ולאביי דאמר. לעיל אליבא דרבי בפסח לא משייר איניש הא קתני שעל מנת כו' אלמא פסח גופיה ממון בעלים הוא: אימא מעות פסחיהן. זה שנתמנה עמו לפסחו ונתן לו מעותיו חולין היו ונתן לו במתנה ומשום הכי יכול ליקח בהן טלית ונותן לו חלק של פסחו במתנה ומעותיו חולין הן שעל מנת כן הקדישן שאם רצה ליתנם במתנה יתנם: מתני' זב שראה שתי ראיות. שטומאתו טומאת שבעה ואינו טעון קרבן: שוחטין עליו בשביעי. ואע''פ שלא העריב שמשו דהא חזי למיכל לאורתא: ראה שלש. דלא חזי למיכל עד דמייתי כפרה: שוחטין עליו. אם חל שמיני שלו בערב הפסח ואפילו לא הביא כפרתו ומביאה לאחר מיכן דמחוסר כפורים דחי עשה דהשלמה כדאמרן בתמיד נשחט (דף נט.): שומרת יום כנגד יום. הרואה יום אחד בתוך אחד עשר ימים שבין נדה לנדה דבעיא לספור יום המחרת שוחטין עליה ביום ספירה דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול ואף על פי שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה: והזבה. שראתה שלשה רצופים בתוך אחד עשר יום וצריכה לספור שבעה נקיים ולהביא קרבן שוחטין עליה בשמיני ותביא כפרתה קודם שתחשך ותאכל: גמ'

תוספות

כי פליגי במצה ומרור. להאי לישנא צריך לומר דהך דאתנן אתיא כרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא להכי איצטריך לכל נדר אבל כרבי לא מתוקמא כיון דסבר להאי לישנא דפסח לא משייר אלא במצה ומרור לחודיה ומיהו ההיא דלעיל דקתני מעות שבידו חולין היינו חולין לענין מצה ומרור דכרבי יוסי הגלילי לא מיתוקמא דקתני לא עשה ולא כלום: החיה עצמך משה. תימה כיון דמקרא נפיק מה צריך לטעמא שעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהם ויש לומר דקא משמע לן קרא דדעתו לכך:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר