סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין לִישָּׂא בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעֲדַיִין חֶצְיוֹ עֶבֶד יִבְטַל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ (אֶלָּא) לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו
וְחָזְרוּ בֵּית הִילֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי:
מַתְנִי' הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ צֵא וּשְׁחוֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח שָׁחַט גְּדִי יֹאכַל שָׁחַט טָלֶה יֹאכַל שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן
שָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה יִשְׁחַט טָלֶה וּגְדִי וְיֹאמַר אִם גְּדִי אֲמַר לִי רַבִּי גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלִּי וְאִם טָלֶה אֲמַר לִי רַבִּי הַטָּלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי
שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי:
גְּמָ' פְּשִׁיטָא שָׁחַט גְּדִי יֹאכַל אַף עַל גַּב דִּרְגִיל בְּטָלֶה שָׁחַט טָלֶה יֹאכַל אַף עַל גַּב דִּרְגִיל בִּגְדִי
שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן וְהָא תַנְיָא אֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד
מַתְנִיתִין בְּמֶלֶךְ וּמַלְכָּה
וְהָתַנְיָא אֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד וּמַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ וּמַלְכָּה שֶׁאָמְרוּ לְעַבְדֵיהֶם צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלֵינוּ אֶת הַפֶּסַח וְיָצְאוּ וְשָׁחֲטוּ עֲלֵיהֶן שְׁנֵי פְסָחִים בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ מִן הַמַּלְכָּה אָמְרָה לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל
בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר לָהֶם מַלְכָּה וּמֶלֶךְ דְּדַעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן יֹאכְלוּ מִן הָרִאשׁוֹן אֲנַן לֹא נֹאכַל לֹא מִן הָרִאשׁוֹן וְלֹא מִן הַשֵּׁנִי
וְשׁוּב פַּעַם אַחַת נִמְצֵאת הַלְטָאָה בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּבִקְּשׁוּ לְטַמֵּא כָּל הַסְּעוּדָה כּוּלָּהּ בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה אָמְרָה לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל
בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אָמַר לָהֶם בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם רוֹתֵחַ אוֹ צוֹנֵן אָמְרוּ לוֹ רוֹתֵחַ אָמַר לָהֶם לְכוּ וְהָטִילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן הָלְכוּ וְהֵטִילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן וְרִיחֲשָׁה וְטִהֵר רַבָּן גַּמְלִיאֵל כׇּל הַסְּעוּדָה כּוּלָּהּ
נִמְצָא מֶלֶךְ תָּלוּי בַּמַּלְכָּה וְנִמְצֵאתָ מַלְכָּה תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל נִמְצֵאת כׇּל הַסְּעוּדָה תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל:
שָׁכַח מַה שֶּׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ וְכוּ': שֶׁלִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ
אָמַר אַבָּיֵי הוֹלֵךְ אֵצֶל רוֹעֶה הָרָגִיל רַבּוֹ אֶצְלוֹ דְּנִיחָא לֵיהּ בְּתַקַּנְתָּא דְרַבֵּיהּ וּמַקְנֵי לֵיהּ חַד מִינַּיְיהוּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת בּוֹ:
שָׁכַח רַבּוֹ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ וְכוּ': אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח אַחַר זְרִיקָה דִּבְעִידָּנָא דְּאִיזְּרִיק דָּם הֲוָה חֲזֵי לַאֲכִילָה אֲבָל שָׁכַח לִפְנֵי זְרִיקָה דְּכִי אִיזְּרִיק דָּם לָא הֲוָה חֲזֵי לַאֲכִילָה חַיָּיבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַבָּרַיְיתָא חֲמִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרְבוּ עוֹרוֹת פִּסְחֵיהֶן זֶה בָּזֶה וְנִמְצֵאת יַבֶּלֶת בְּאֶחָד מֵהֶן כּוּלָּן יוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי
אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְעָרְבוּ לְאַחַר זְרִיקָה דִּבְעִידָּנָא דְּאִיזְּרִיק דָּם מִיהָא הֲוָה חֲזֵי לַאֲכִילָה אֲבָל נִתְעָרְבוּ לִפְנֵי זְרִיקָה חַיָּיבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי
מַאן דְּמַתְנֵי אַמַּתְנִיתִין כׇּל שֶׁכֵּן אַבָּרַיְיתָא מַאן דְּמַתְנֵי אַבָּרַיְיתָא אֲבָל אַמַּתְנִיתִין לָא כֵּיוָן דִּכְשֵׁירִין נִינְהוּ דְּאִי אִידְּכַר הֲוֵי חֲזֵי לַאֲכִילָה קַמֵּי שְׁמַיָּא גַּלְיָא
אָמַר מָר וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי וְהָא אִיכָּא חַד דְּלָא נָפֵיק
מִשּׁוּם דְּלָא אִיפְשָׁר הֵיכִי לֶיעְבֵּיד לַיְתֵי כׇּל חַד וְחַד פֶּסַח קָא מַיְיתֵי חוּלִּין לָעֲזָרָה דְּאַרְבְּעָה מִינַּיְיהוּ עָבְדִי לְהוּ
לַיְתֵי כּוּלְּהוּ חַד פֶּסַח נִמְצָא פֶּסַח נֶאֱכָל שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו
הַאי מַאי נַיְתֵי כׇּל חַד מִינַּיְיהוּ פִּסְחוֹ וְנַיתְנֵי וְנֵימָא אִי דִּידִי בַּעַל מוּם הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא נִיהְוֵי פֶּסַח וְאִי דִּידִי תָּם הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא נִיהְוֵי שְׁלָמִים
לָא אֶפְשָׁר

רש"י

תקנתם את רבו. שאינו מפסיד כלום מן הראוי לו: ואת עצמו לא תקנתם. מה תהא עליו: לישא שפחה אינו יכול. דצד חירות אסור בה דכתיב (דברים כג) לא יהיה קדש לא יסב איתתא אמה: מתני' שחט גדי יאכל. רבו ממנו ואע''ג דרגיל בטלה דכיון דלא פריש ליה עליה סמך: יאכל מן הראשון. והשני ישרף: שכח מה אמר לו רבו. שפירש לו גדי או טלה וזה שכח: וטלה שלי. ובגמרא פריך מה שקנה עבד קנה רבו ומנא ליה לדידיה: שכח רבו מה אמר לו. וזה כבר שחט השנים: שניהם יצאו לבית השריפה. דלא ידיע הי דהאי והי דהאי ואין פסח נאכל אלא למנויו: ופטורין מפסח שני. דשחיטה וזריקה מעלייתא היא חדא אהאי וחדא אדהאי וקמי שמיא גליא: גמ' והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד. לאכול בשעת אכילה מא' מהם שירצה דאין ברירה וכי בעי למיכל דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה הלכך לא אכיל וזה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו היאך יאכל מן הראשון: במלך ומלכה. שתלויין על עבדיהן ואין מקפידין על סעודתן אם גדיים אם טלאים הלכך אין כאן דין ברירה דתרווייהו ניחא ליה לפיכך יאכל מן הראשון דכיון דליכא קפידא יצא בראשון ידי חובתו ואידך בכדי נשחט: ה''ג והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד ומעשה במלך ומלכה כו': שני פסחים. גדי וטלה: לכו ושאלו את המלכה. בקיאה וחכמה היתה: שדעתן קלה. כדאמרן שאין מקפידין אם גדי אם טלה: אנו לא נאכל. אם היה אחד ממנו שנשחטו עליו גדי וטלה לא יאכל לא מן הראשון ולא מן השני דכיון דקפיד לא ידיע בהי ניחא ליה: הלטאה. אחד משמנה שרצים המטמאין במגען וביקשו לטמא שהיו סבורים שמתה: בית המטבחים רותח או צונן. כלומר נמצאת ברותחין או בצונן: וריחשה. ופירכסה וגבי טומאה במותם כתיב: בתקנתא דרביה. שאין לו תקנה אחרת דהא לא מצי למימר גדי שלי וטלה שלמים ואם טלה אמר לי רבי טלה שלי וגדי שלמים כדמפרש לקמן (שממעט באכילתו דקא אכיל לתרווייהו באותו הלילה משום ספק פסח וחד מינייהו שלמים הוא): לא שנו. דנפטרו מפסח שני אלא ששכח רבו לאחר זריקת שני הדמים מה אמר לו אבל בשעת זריקה עדיין הוא זכור והיה אפשר לברר איזה של רב ואיזה של עבד דכי איזדריק דם לשם אכילה איזדריק דהא ידיעי מנוייו דידיה: [חייבין. דכי איזדריק לא לאכילת בשר איזדריק דהא לא ידיעי מנוייו דידיה]: יבלת. מום לפסול: באחד מהם. באחד העורות ואין ידוע מאיזה פסח היה עור זה ואותו הפסח פסול הוא: ופטורין מפסח שני. ולקמן פריך והא איכא חד דלא נפק: אמר אביי לא שנו. דפטורין: הוי חזי. ארבעה הכשירין לאכילה הלכך הארבעה יצאו והחמישי פטור משום דלא ידיע מנו דלייתי ולא אפשר לאיתויי חולין לעזרה כדלקמיה: חייבין. כולן שאין כאן כשר שלא נזרק הדם לאכילת בשר: מאן דמתני. להא לא שנו דאביי אמתניתין שאע''פ ששניהן כשירין אלא שאין מנויו ניכרין קאמר דאם היה הספק בשעת זריקה חייבין בפסח שני כ''ש אברייתא דספק פסול מום יש בכולן ולא נראית זריקה שלהן: קמי שמיא גליא. איזה בעלים של כל אחד והדם ניתן לזריקה שהרי אין כאן פסול קרבן ואע''פ שאסור לאוכלו: ה''ג אמר מר פטורין מלעשות פסח שני כו'. ואברייתא קאי: קא מייתי חולין לעזרה. הארבעה שכבר יצאו: שלא למנויו. שאלו שכבר יצאו אין מנינם כלום:

תוספות

כופין את רבו. בחציה שפחה אין כופין את רבה אלא היכא דנהגו בה מנהג הפקר היינו משום דכשישחררה שמא לא תקיים כיון דלא מיחייבה וא''ת אמאי כופין וכי אומר לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו דהמשחרר עבדו עובר בעשה וי''ל מצוה רבה שאני דלא תהו בראה לשבת יצרה כדמשני (ברכות דף מז:) גבי ר''א ששיחרר עבדו מצוה דרבים שאני: והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד. פירש בקונטרס דברייתא סברה דאין ברירה ולא מצי לשנויי דמתניתין קסבר דיש ברירה דאם כן הוה ליה למיתני מאיזה שירצה יאכל וא''ת ואמאי לא משני דברייתא קתני כשנמנה על ב' פסחים כא' והתם ודאי לא יאכל משניהם אבל מתניתין כשהמנוהו זה אחר זה דדעתו על הראשון וי''ל דמתני' קאמר ראשון לשחיטה אע''פ שהמנה עליו לבסוף: במלך ומלכה. שיש להם רוב מעדנים ולא קפדי אם גדי ואם טלה אם שמן אם כחוש: על מנת שאין לרבו רשות בו. ולמאן דאמר בפ''ק דקדושין (דף כג:) דקני רביה עד שיתן על מנת שיצא בו לחירות ה''נ יפרש שיתן לו שיצא בו חובת פסח: קמי שמיא גליא. פירוש ולא פסיל כל כך הואיל ואינו בגוף הקרבן:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר