סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כְּאִיסּוּרוֹ מָה אִיסּוּרוֹ בִּכְזַיִת אַף חֲזָרָתוֹ בִּכְזַיִת
תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר זֶה וְזֶה כִּשְׁתֵּי בֵיצִים וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן מַאי יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה אוֹר שֶׁיָּקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְקָפוּי לָעוֹלָם הַבָּא
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ נְגָעִים וְאֹהָלוֹת שֶׁיְּקָרִין הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּקְפוּיִין הֵן לָעוֹלָם הַבָּא
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּקָרִין הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּקְפוּיִין הֵן לָעוֹלָם הַבָּא כִּי הָא דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חֲלַשׁ וְאִיתְנְגִיד כִּי הֲדַר אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ מַאי חֲזֵית אֲמַר לֵיהּ עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה אָמַר לוֹ בְּנִי עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ וַאֲנַן הֵיכִי הָתָם כִּי הֵיכִי דְּאִיתוּ אֲנַן הָכָא הָכִי אִיתִינַן הָתָם
וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הֲרוּגֵי מַלְכוּת אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּמְחִיצָתָן
(וּמַאן) נִינְהוּ אִילֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו מִשּׁוּם הֲרוּגֵי מַלְכוּת וְתוּ לָא אֶלָּא הֲרוּגֵי לוֹד
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה' מַאי מְצִלּוֹת הַסּוּס
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵיל
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כׇּל מְצִילּוֹת שֶׁתּוֹלִין לַסּוּס בֵּין עֵינָיו יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה'
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כׇּל בִּיזָּה שֶׁבּוֹזְזִין יִשְׂרָאֵל עַד שָׁעָה שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵיל יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה'
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר כׇּל בִּיזָּה שֶׁבָּזְזוּ יִשְׂרָאֵל הַיְינוּ דִּכְתִיב וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּהָנָךְ תַּרְתֵּי מַאי וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' מִילְּתָא אַחֲרִיתִי קָאָמַר דְּמִתְעַתְּרִי יִשְׂרָאֵל וּמִתְנַדְּבִי וּמַיְיתִי
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בִּיזָּה הַיְינוּ דִּכְתִיב וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָנָךְ תַּרְתֵּי מַאי וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אֵין כָּאן עָנִי
וּכְנַעֲנִי מְנָלַן דְּאִיקְּרִי תַּגָּר דִּכְתִיב וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי מַאי כְּנַעֲנִי אִילֵּימָא כְּנַעֲנִי מַמָּשׁ אֶפְשָׁר בָּא אַבְרָהָם וְהִזְהִיר אֶת יִצְחָק בָּא יִצְחָק וְהִזְהִיר אֶת יַעֲקֹב וִיהוּדָה אָזֵיל וְנָסֵיב אֶלָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בַּת גַּבְרָא תַּגָּרָא דִּכְתִיב כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא אֲשֶׁר סוֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ:
וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו אֶחָד הוּא
אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא הָעוֹלָם הַזֶּה עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב וְעַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת לָעוֹלָם הַבָּא כּוּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב
וּשְׁמוֹ אֶחָד מַאי אֶחָד אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו שְׁמוֹ אֶחָד הוּא
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא הָעוֹלָם הַזֶּה נִכְתַּב בְּיוֹד הֵי וְנִקְרָא בְּאֶלֶף דָּלֶת אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כּוּלּוֹ אֶחָד נִקְרָא בְּיוֹד הֵי וְנִכְתַּב בְּיוֹד הֵי
סְבַר רָבָא לְמִדְרְשַׁהּ בְּפִירְקָא אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא לְעַלֵּם כְּתִיב
רַבִּי אֲבִינָא רָמֵי כְּתִיב זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדוֹר דּוֹר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא נִכְתָּב אֲנִי בְּיוֹד הֵא וְנִקְרָא אֲנִי בְּאֶלֶף דָּלֶת:
הַדְרָן עֲלָךְ אֵלּוּ עוֹבְרִין
מַתְנִי' מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם

רש"י

כאיסורו. של חמץ ובשר קודש נמי משנפסל ביוצא אסור באכילה: יקרות וקפאון. איידי דאיירי בירושלים ביציאות שעריה דקתני וכן מי שיצא מירושלים כו' פתח בהא פרשתא דבעינן למימר קמן שעתיד הקב''ה להוסיף על ירושלים: אור שיקר בעולם הזה. כשחמה מאירה בגבורתה ואורה גדול אותו אור חשוב ויקר שלה יהא קפוי וקל לעולם הבא כל דבר קל קרי קפוי צף על המים ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו): בני אדם שיקרים. עשירים וחשובים ואינן טובים למקום: איתנגיד. גוע ופרחה רוחו: עליונים למטה. אותן שהיו כאן חשובים ראיתי קלים: ואנן. תלמידי חכמים היכי איתינן התם: הרוגי מלכות ותו לא. לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד: הרוגי לוד. שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל: עד שעה שהסוס רץ ומציל. כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום ולשון מציל שצילו תחתיו שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו כשחמה במזרח צל האדם למערב אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע בראש כל האדם וצל הסוס תחתיו בפי' ר' מכיר זצ''ל מצאתי: כל מצילות. כלומר שתולין לסוס לנוי ולקשקש לשון מצלתים (ד'ה א יג): יהיה קודש לה'. שיתנדבו ישראל נדבותיהן למקדש: כל ביזה שיבוזו ישראל. מן הנכרים ביום אחד עד חצות יהיו קודש לה' שיביאום נדבה למקדש: הסירות כמזרקים. אף הסירות יהיו של כסף ושל זהב שתהא שם ביזה רבה להקדש: מאי והיה הסירות כמזרקים. הא במצילות הסוס ליכא הקדש כולי האי: דמיתעתרי ישראל. יתעשרו ישראל ובשורה אחרת היא: כנעני. לא יהיו צריכין גזברין לעשות סחורה בנכסי הקדש לפי שיהא שם עושר גדול מן הביזה: בא אברהם והזהיר את יצחק. שהשביע לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני (בראשית כד): ויצחק את יעקב. לא תקח אשה מבנות כנען (שם כח): כולו הטוב והמטיב. שאין שם בשורה רעה: למידרשיה בפירקא. קרייה דיו''ד ה''י דארבע אותיות דרשיה וטעמיה התלויים בו: לעלם כתיב. זה שמי לעלם חסר וי''ו לשון העלמה: כתיב זה שמי לעלם. בהעלמה וכתיב זה זכרי דמשמע קרייה ולא העלמה לשון אחר כיון דכתב זה שמי פשיטא דזה זכרי היאך יקרא אלא בשמו: לא כשאני נכתב. שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקרייה:

הדרן עלך אלו עוברין

מתני' מקום שנהגו. עד חצות. חצי היום: שלא לעשות. כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר כדאמר בפ' בתרא (דף קט) חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו:

תוספות

מתני' מקום שנהגו. אור''י בשם ריב''א דמפרש בירושלמי מאי שנא ערבי פסחים משאר י''ט משום דזמן הפסח מחצות ואילך ואף יחיד קאמר התם בשאר ימות השנה ביום שמביא קרבן אסור במלאכה ופריך אם כן יהא כל היום אסור כמו יחיד שמביא קרבן ומפרש התם משום דראוי להקריב משחרית אבל פסח אינו יכול להקריבו אלא אחר חצות כדנפקא לן מבין הערבים ופריך אם כן קרבן תמיד שהוא לכל ישראל וקרב בכל יום יהא בכל יום אסור במלאכה ומשני שאני תמיד שהתורה הוציאה מן הכלל דכתיב ואספת דגנך ואם כל ישראל יושבים ובטלים מי יאסוף להן דגן ומשמע התם דמדאורייתא אסורה ונראה דאף בזמן הזה דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר