סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הָאוֹכֵל נְבֵלָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר
רָבִינָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל חָמֵץ בִּלְבַד יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל חָמֵץ בִּלְבַד אֶלָּא אַף מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל טֶבֶל
מִידֵּי בִּלְבַד כְּתִיב אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב שֵׁשֶׁת
תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל יוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר לֶחֶם עוֹנִי מָה שֶׁנֶּאֱכָל בָּאֲנִינוּת יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל בַּאֲנִינוּת אֶלָּא בְּשִׂמְחָה דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מַצּוֹת מַצּוֹת רִיבָּה אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לֶחֶם עוֹנִי פְּרָט לְעִיסָּה שֶׁנִּילּוֹשָׁה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא מִי כְּתִיב לֶחֶם עוֹנִי עָנִי כְּתִיב
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מִי קָרֵינַן עָנִי עוֹנִי קָרֵינַן וְרַבִּי עֲקִיבָא הַאי דְּקָרֵינַן בֵּיהּ עוֹנִי כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לֶחֶם עוֹנִי לֶחֶם שֶׁעוֹנִין עָלָיו דְּבָרִים הַרְבֵּה
וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא עִיסָּה שֶׁנִּילּוֹשָׁה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ לָא וְהָתַנְיָא אֵין לָשִׁין עִיסָּה בַּפֶּסַח בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְאִם לָשׁ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תִּשָּׂרֵף מִיָּד וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵאָכֵל וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שַׁבַּתִּי הָיְתָה אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְלַשְׁתִּי לָהֶם עִיסָּה בְּיַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְלֹא אָמְרוּ לִי דָּבָר
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָשִׁין מְקַטְּפִין בּוֹ אֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵת שֶׁלָּשִׁין בּוֹ מְקַטְּפִין בּוֹ וְאֶת שֶׁאֵין לָשִׁין בּוֹ אֵין מְקַטְּפִין בּוֹ וְשָׁוִין שֶׁאֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּפוֹשְׁרִין
לָא קַשְׁיָא הָא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן הָא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי
כְּדַאֲמַר לְהוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִבְנֵיהּ יוֹמָא קַמָּא לָא תְּלוּשׁוּ לִי בַּחֲלָבָא מִכָּאן וְאֵילָךְ לוּשׁוּ לִי בַּחֲלָבָא וְהָתַנְיָא אֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּחָלָב וְאִם לָשׁ כׇּל הַפַּת אֲסוּרָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה אֶלָּא הָכִי קָאָמַר יוֹמָא קַמָּא לָא תְּלוּשׁוּ לִי בְּדוּבְשָׁא מִכָּאן וְאֵילָךְ לוּשׁוּ לִי בְּדוּבְשָׁא
וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם בַּחֲלָבָא כְּדַאֲמַר רָבִינָא כְּעֵין תּוֹרָא שְׁרֵי הָכָא נָמֵי כְּעֵין תּוֹרָא:
וְשָׁוִין שֶׁאֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּפוֹשְׁרִין: מַאי שְׁנָא מִמְּנָחוֹת דִּתְנַן כׇּל הַמְּנָחוֹת נִילּוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין (וּמִשְׁתַּמְּרִין) שֶׁלֹּא יֶחְמְצוּ אִם אָמְרוּ בִּזְרִיזִין יֹאמְרוּ בְּשֶׁאֵין זְרִיזִין
אִי הָכִי מִילְתָּת נָמֵי לָתֵית אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל חִיטִּין שֶׁל מְנָחוֹת אֵין לוֹתְתִין אוֹתָהּ לִישָׁה בִּזְרִיזִין אִיתָא לְתִיתָה לֵיתָא בִּזְרִיזִין
וְלִישָׁה מִי אִיתָא בִּזְרִיזִין וְהָכְתִיב וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְגוֹ' וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן מִקְּמִיצָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה לִימֵּד עַל יְצִיקָה וּבְלִילָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּכׇל אָדָם
לִישָׁה נְהִי דְּבִזְרִיזִין לֵיתָא בִּמְקוֹם זְרִיזִין אִיתָא דְּאָמַר מָר בְּלִילָה כְּשֵׁירָה בְּזָר חוּץ לְחוֹמַת עֲזָרָה פְּסוּלָה לְאַפּוֹקֵי לְתִיתָה דְּאֵינָהּ בִּזְרִיזִין וְלָא בִּמְקוֹם זְרִיזִין
וּמַאי שְׁנָא מִמִּנְחַת הָעוֹמֶר דְּתַנְיָא מִנְחַת הָעוֹמֶר לוֹתְתִין אוֹתָהּ וְצוֹבְרִין אוֹתָהּ צִיבּוּר שָׁאנֵי
תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל יוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִכּוּרִים תַּלְמוּד לוֹמַר בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת בְּכׇל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם יָצְאוּ בִּכּוּרִים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין בְּכׇל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מַצָּה וּמָרוֹר מָה מָרוֹר שֶׁאֵינוֹ בִּכּוּרִים אַף מַצָּה שֶׁאֵינָהּ בִּכּוּרִים אִי מָה מָרוֹר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ בִּכּוּרִים אַף מַצָּה שֶׁאֵין בְּמִינָהּ בִּכּוּרִים

רש"י

האוכל נבילה ביום הכפורים. שוגג: פטור. מחטאת דאין איסור יום הכפורים חל על איסור נבילה ואם בו ביום נתנבלה אפילו הכי היתה אסורה קודם יום הכפורים משום אבר מן החי: מידי בלבד כתיב. קרא משמע דכל מי שאיסור חמץ נוהג בו אתה יוצא בו משום מצה: מי שנאכל באנינות. שמותר לאוכלו כשהוא אונן דרוש ביה לחם אוני ומעשר שני אינו נאכל באנינות דכתיב (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו: מי כתיב עוני. בוי''ו דתשמע מיניה אוני: שעונין עליו דברים. שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה: אין לשין את העיסה. של מצות ביין ושמן ודבש מפני שקרובה וממהרת להחמיץ ואין אדם יכול לשומרה לפיכך אם לש תשרף מיד ובמועד קאמר ולא ביום טוב דהבערה שלא לצורך היא (ולר' יוחנן) דאמר לעיל מי פירות אין מחמיצין לא קשיא הך דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אלא חמץ נוקשה הוי כלומר רע ואותו חימוץ הן ממהרין להחמיץ ואי אפשר לשומרן: וחכמים אומרים תאכל. דקסברי אפשר לשומרה והכא לא גרסינן מיד דמשנאפה לא תחמיץ: שבתי היתה. שביתתי היתה רגל פסח אחד אצל ר' אליעזר ור' יהושע: מקטפין. טחין פניה לאחר עריכתה: פושרין. ממהרין להחמיץ: יום ראשון. לילה הראשון שהמצה חובה בעינן לחם עוני: אין לשין עיסה בחלב. כל ימות השנה שלא יאכל בשר עמה: כעין תורא. מעט כעין של שור מותר ללוש בחלב דאכיל ליה מיד בבת אחת ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב: ומאי שנא ממנחות. דתנן בהו דבאות מצות ואפילו הכי נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו: הכי גרסינן כהנים זריזין הם: לתיתה. לשורן במים מעט ולכותשן במכתשת להסיר מורסנן כדי שתהא סולתן נקיה: לתיתה ליתא בזריזין. כשמביאה הזר כבר היא סולת: לישה. כגון מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שאופין אותה תחילה עשר חלות ואחר כך פותתין אותן עד שמחזירן לסלתן כדכתיב (ויקרא ב) פתות אותה פתים ואחר כך נותן שמן ובוללה ויוצק וקומץ וכשאפאה תחילה נילושה בפושרין: לימד על יציקה ובלילה כו'. והני במנחת מאפה תנור לאחר לישה ואפייה ופתיתה נינהו: במקום זריזים איתא. בעזרה שהמחבת והמרחשת כלי שרת הן וכן תנור של מקדש וכיון דבעזרה איתא חזו לה כהנים ומלמדין אותו להיזהר בה: ומאי שנא. שאר מנחות דקאמר שמואל אין לותתין אותם ממנחת העומר דתנן בה לותתין אותה וצוברין אותה שיזובו מימיה: ציבור שאני. מנחת העומר קרבן ציבור היא וכל עסקין שלה נעשין על פי בית דין קצירתה והיבהוב שלה ולתיתה הכל בבית דין ובזריזין הוא ואיכא דאמרי צבור שאני דהואיל וצוברין אותה מימיה זבין ואין מחמיצין ואלו מילתא היא חדא דבתוספתא קתני לה ולא קתני וצוברין אלא ובוררין ועוד אי איכא תקנתא בצבור (של) חיטים של מנחות נמי לילתתינהו וניצברינהו: בבכורים. כגון כהן שהביאו לו חיטין בכורים בירושלים: בכורים אין נאכלין אלא בירושלים. שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר (מכות דף יז.) ותרומת ידך אלו בכורים: מצה ומרור. הקישן הכתוב על מצות ומרורים: מרור אינו בכורים. דתנן (בכורים פ''א מ''ג) אין מביאין בכורים אלא מז' מינין דכתיב מארצך משבח ארצך במנחות בפרק כל קרבנות (דף פד.) ולקמן במקום שנהגו (דף נג.):

תוספות

האוכל נבילה ביום הכפורים. פ''ה אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חיילא עלה איסור יוה''כ דהרי הוה עלה איסור אבר מן החי וקשה לר''י דהא כי פקע איסור אבר מן החי יחול עלה איסור יום הכפורים ונבילה בבת אחת דמודה רבי שמעון באיסור בבת אחת ומיהו י''ל אפילו נתנבלה ביום הכפורים לא חייל עלה איסור יום הכפורים דאיסור שאין זבוח הוה ביה נמי מעיקרא ואכתי לא פקע מינה: עוני קרינן ביה. והא דגבי לולב (סוכה דף לב.) כ''ע מודו דכפת כתיב ולא אמר כפות קרינן ויצטרך שני לולבים ליטול אור''י משום דהתם סמכינן אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד לכך מודו התם כ''ע דדרשינן מסורת: במקום זריזים איתא. וא''ת והא הכא במנחת מאפה תנור מיירי שהיתה נילושה בפושרים ואותה מנלן שנבללת בעזרה ושאר מנחה שנבללת בעזרה לפי שהבלילה היתה בכלי שרת וי''ל דגם מאפה תנור היו לשין בעזרה סמוך לתנור של קודש שלא תחמיץ ורבינו אפרים בר אפרים הגבור מפרש דע''כ היו לשין אותה בעזרה לפי שהיו מודדין אותה בעשרון של קודש כדתנן בפרק שתי מדות (מנחות פז.) עשרון מה היה משמש בו מודד לכל המנחות: מה מרור שאין ביכורים. וליכא למימר מרור היינו זית שהוא מר כדדרשינן (סנהדרין דף קח:) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה יהא מזונותי מרורים כזית וכו' דלקמן (דף לט.) אמר מרור דומיא דמצה מה מצה מין זרעים אף מרור כן ועוד שזית האילן מר ולא הפרי כדמשמע עלה זית ואמרינן נמי (מכילתא פ' בשלח) ויורהו ה' עץ זהו זית שאין מר באילנות כזית:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר