|
טקסט הדף מנוקד
אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ וְקָמִיפַּלְגִי בִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק מִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה אִם אֵינוֹ קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן צְדָקָה מִנַּיִן מִכָּאן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן
תַּנָּא קַמָּא סָבַר הָנֵי מִילֵּי יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל הוּא דְּקָרֵינָא בֵּיהּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה אֲבָל יִשְׂרָאֵל מִגּוֹי לָא קָנֵי וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר קַל וָחוֹמֶר יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל קָנֵי יִשְׂרָאֵל מִגּוֹי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֲבָל גּוֹי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵצוֹ אַחַר הַפֶּסַח דִּבְרֵי הַכֹּל עוֹבֵר הָתָם וַדַּאי גּוֹי מִיִּשְׂרָאֵל לָא קָנֵי תְּנַן גּוֹי שֶׁהִלְוָה יִשְׂרָאֵל עַל חֲמֵצוֹ אַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה נְהִי נָמֵי דְּהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ הָא אָמְרַתְּ גּוֹי מִיִּשְׂרָאֵל לָא קָנֵי לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו הָא דְּלָא אָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין הֵיכָא דְּאָמַר מֵעַכְשָׁיו וּבֵין הֵיכָא דְּלָא אָמַר מֵעַכְשָׁיו דְּתַנְיָא גּוֹי שֶׁהִרְהִין פַּת פּוּרְנִי אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עוֹבֵר וְאִם אָמַר לוֹ הִגַּעְתִּיךָ עוֹבֵר מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ שָׁאנֵי הֵיכָא דְּאָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו לְהֵיכָא דְּלָא אָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו שְׁמַע מִינַּהּ תָּנוּ רַבָּנַן חֲנוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְלַאי שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּפוֹעֲלֵי גוֹיִם נִכְנָסִין לְשָׁם חָמֵץ שֶׁנִּמְצָא שָׁם אַחַר הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּאֲכִילָה חֲנוּת שֶׁל גּוֹי וּמְלַאי שֶׁל גּוֹי וּפוֹעֲלֵי יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לְשָׁם חָמֵץ שֶׁנִּמְצָא שָׁם אַחַר הַפֶּסַח מוּתָּר בַּאֲכִילָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּהֲנָאָה: מַתְנִי' חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת הֲרֵי הוּא כִּמְבוֹעָר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו: גְּמָ' אָמַר רַב חִסְדָּא וְצָרִיךְ שֶׁיְּבַטֵּל בְּלִבּוֹ תָּנָא כַּמָּה חֲפִישַׂת הַכֶּלֶב שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל כְּסָפִים אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע מִי בָּעֵינַן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ לָא אֲמַר לֵיהּ הָכָא מִשּׁוּם רֵיחָא בָּעֵינַן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים הָתָם מִשּׁוּם אִיכַּסּוֹיֵי מֵעֵינָא הוּא וְלָא בָּעֵי שְׁלֹשָׁה וְכַמָּה אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא מִסִּיכְרָא טֶפַח: מַתְנִי' הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח בְּשׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ בְּמֵזִיד פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין וּמִדְּמֵי עֵצִים: גְּמָ' תְּנַן הָתָם הָאוֹכֵל תְּרוּמָה בְּשׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה רש"יאלא. רישא וסיפא כשהרהינו אבל בלא הרהינו דכולי עלמא מכאן ולהבא הוא גובה: קונה משכון. כל ימי הלואה המשכון קנוי לו ואם נאנס חייב באונסין שאינו עליו לא כשומר חנם ולא כשומר שכר שפטורין באונסין אלא כולו ברשותיה ובשמירתו עומד: ולך תהיה צדקה. בהשבת העבוט כתיב אי אמרת קונה משכון איכא צדקה בהא שכיבה ששכב בשמלתו שהשאיל לו זה דבר הקנוי לו ואם אינו קונה צדקה בהשכבה זו מניין על שלו שכב: אבל ישראל מנכרי לא. הלכך לא עבר עליה דאמר מר (לעיל דף כט.) אבל אתה רואה של אחרים: תנן נכרי שהלוה וכו'. ואותיבנא לרבא לעיל ושנינן בשהרהינו אצלו והא אמרת השתא דברי הכל נכרי מישראל לא קני: לא קשיא. מתניתין דאמר ליה כשהרהינו אצלו אם לא אתן לך עד יום פלוני יהא שלך מעכשיו הלכך נכרי שהלוה את ישראל קם ליה חמץ ברשות נכרי וישראל שהלוה את הנכרי קם ליה ברשות ישראל ברייתא דלא אמר ליה מעכשיו אלא כשאר משכון נתנו לו וקבע לו זמן שאם לא יפרע לו יגבה חובו ממשכונו וישום אותו בדמים הלכך בנכרי שהלוה לישראל דברי הכל אפילו לא פרע ליה אסור לישראל ליהנות ממנו דכל ימות הפסח של ישראל היה דמכאן ולהבא הוא גובה ואי משום דהרהינו נכרי מישראל לא קני וישראל שהלוה פליגי מאן דאסר סבר כיון שהרהינו בעל חוב קונה משכון וליכא למימר הכא מכאן ולהבא גובה ומאן דשרי קסבר ישראל מנכרי ליכא צדקה ולא קני משכון: ומנא תימרא. דאפילו כשהרהינו שאני לן בין אמר מעכשיו ללא אמר מעכשיו: פת פורני. פת גדולה האפויה בתנור גדול כעין תנורים שלנו שהתנורים שלהם היו קטנים ומיטלטלין ופיהם למעלה ומדביקין הפת בדפנות שאין אופין בה אלא פתים קטנים ואורחא דמילתא נקט דאיידי דחשיבי שקיל ליה במשכון: אינו עובר. בפסח דקסבר ישראל מנכרי לא קני משכון: הגעתיך. מעכשיו קאמר אם לא אפרע לך עד יום פלוני עובר ואף על פי שלא הגיע הזמן שמא כשיגיע לא יפרע ונמצא עובר למפרע בבל יראה: מאי שנא רישא כו'. אי הגעתיך לאו מעכשיו הוא מאי קא מהני בלאו הגעתיך נמי כי מטא זמניה ולא פרע שקיל ליה בחובו: ומלאי של ישראל. פת ויין הנמכר בתוכה: אסור בהנאה. דלא תלינן ליה בפועלין אלא מן של מלאי היה ושל ישראל הוא: גמ' צריך שיבטל בלבו. שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו: כספים. של פיקדון אין להם שמירה אלא בקרקע ואם לא נתנן בקרקע ואבדו פשיעה היא אצלו וחייב דשומר חנם חייב בפשיעה: משום ריחא. שהכלב מריחו ומחטטו ומוציאו: מסיכרא. מקום: מתני' בשוגג. ששגג בתרומה ואפילו הזיד בחמץ משלם קרן וחומש ואף על גב דלא הוה שויא מידי דחמץ בפסח אסור בהנאה מיהו שוגג דתרומה דכתיב ביה וחמישיתו יוסף עליו ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש שאינו יכול לשלם לו המעות אלא הפירות והתשלומין נעשין תרומה כדלקמן לאו לפי דמים משלם אלא לפי מדה משלם הלכך לאו בתר דמים אזלינן: במזיד. שהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץ פטור מן התשלומין: ומדמי עצים. אם תרומה טמאה היא אין משלם לו דמי עצים שהיתה ראויה להיסק תחת תבשילו משום דתרומה מזיד אין בה חומש ואין תשלומיה לכפרה ואין נעשין תרומה דגבי חומש בשגגה כתיב אבל מזיד אינו אלא כשאר גזלן בעלמא ומשלם מעות ולפי דמים ולא לפי המדה וחמץ בפסח לאו בר דמים דאסור בהנאה ואף להיסק לא הוי חזי ליה ולאו מידי אפסדיה: תוספותאלא הב''ע שהרהינו אצלו וקמיפלגי בדרבי יצחק. תימה לריב''א אביי היאך יתרץ הך דע''כ בדרבי יצחק קמיפלגי וסיפא דקתני נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אמאי דברי הכל עובר אע''ג דלא קנה כיון דלמפרע הוא גובה ורישא נמי אמאי אינו עובר למ''ד כיון דלמפרע הוא גובה ומפרש ריב''א דהשתא כי מוקי פלוגתא בדרבי יצחק מיירי שלא בא ישראל לידי גבייה שפדאו נכרי לבסוף דלא שייך השתא פלוגתא דאביי ורבא כלל אלא בהא קמיפלגי דלמאן דאמר עובר ס''ל דקני ליה ישראל מנכרי וה''ל ברשות ישראל ומ''ד אינו עובר ס''ל דלא קני ליה והרי לא היה ברשותו ובסיפא ד''ה עובר דלא קני ליה נכרי לכ''ע והרי היה ברשות ישראל ומיהו מתניתין דקתני נכרי שהלוה וכו' מותר בהנאה מיירי שלא פדאו ישראל דאי פדאו אע''ג דמוקי לה בסמוך בדאמר ליה מעכשיו מכל מקום מאי מהני: בדרבי יצחק קמיפלגי. תימה הא ר' יצחק לא קאמר דקני משכון אלא שלא בשעת הלואה כדמוכח בהאומנין (בבא מציעא פב.) והכא ישראל שהלוה לנכרי על חמצו תנן דמשמע בשעת הלואה כדמשמע בהאומנין דקתני הלוהו על המשכון שומר שכר והתניא שומר חנם ומשני הא דמשכנו בשעת הלואתו והא שלא בשעת הלואתו ופריך והא אידי ואידי על המשכון קתני ויש לומר דהכי פירושו כיון דשלא בשעת הלואה קונה לגמרי כדרבי יצחק א''כ לענין חמץ יש לנו לחושבו כאילו הוא שלו לעבור בלא ימצא אף בשעת הלואה דחשבינן ליה מצוי וכן יש לפרש בהשולח (גיטין לז) גבי המלוה על המשכון אינו משמט מדרבי יצחק כיון דקני ליה שלא בשעת הלואה בשעת הלואה נמי מיקרי של אחיך בידך: שקונה משכון. פ''ה קונה ' משכון לענין חיוב אונסין ור''י אומר דבהאומנין (ב''מ פב.) משמע דלא הוי אלא שומר שכר דהלוהו על המשכון שומר שכר בעי למימר התם בגמרא דסבר לה כרבי יצחק וכולה שמעתא חמצו של נכרי ביד ישראל איירי שלא קבל עליו ישראל אחריות דאי קבל הרי הוא שלו ועובר עליו כדמוכח בפ''ק (דף ה:): ואם אמר הגעתיך עובר. לאביי רישא מיירי כשפדאו וסיפא כי אמר הגעתיך היינו שאינו רוצה לפדותו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|