סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַתְנִי' כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּירוֹת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה חוּץ מִן הַפַּת שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְעַל הַיְּרָקוֹת הוּא אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים
גְּמָ'
מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה' מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם מִכָּאן אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם קוֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ וְהַאי קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ חַד דְּאָמַר רַחֲמָנָא אַחֲלֵיהּ וַהֲדַר אִכְלֵיהּ וְאִידַּךְ דָּבָר הַטָּעוּן שִׁירָה טָעוּן חִלּוּל וְשֶׁאֵינוֹ טָעוּן שִׁירָה אֵין טָעוּן חִלּוּל
וְכִדְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים בַּמֶּה מְשַׂמֵּחַ מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָנִיחָא לְמַאן דְּתָנֵי נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא לְמַאן דְּתָנֵי כֶּרֶם רְבָעִי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
דְּאִתְּמַר רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי חַד תָּנֵי כֶּרֶם רְבָעִי וְחַד תָּנֵי נֶטַע רְבָעִי וּלְמַאן דְּתָנֵי כֶּרֶם רְבָעִי הָנִיחָא אִי יָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּתְבוּאַת הַכָּרֶם מָה לְהַלָּן כֶּרֶם אַף כָּאן כֶּרֶם אִיַּיתַּר לֵיהּ חַד הִלּוּל לִבְרָכָה וְאִי לָא יָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה בְּרָכָה מְנָא לֵיהּ וְאִי נָמֵי יָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה אַשְׁכְּחַן לְאַחֲרָיו לְפָנָיו מִנַּיִן הָא לָא קַשְׁיָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא רָעֵב לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אַשְׁכְּחַן כֶּרֶם שְׁאָר מִינִין מִנַּיִן דְּיָלֵיף מִכֶּרֶם מָה כֶּרֶם דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה טָעוּן בְּרָכָה
אִיכָּא לְמִפְרַךְ מָה לְכֶרֶם שֶׁכֵּן חַיָּיב בְּעוֹלֵלוֹת קָמָה תּוֹכִיחַ מָה לְקָמָה שֶׁכֵּן חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה כֶּרֶם יוֹכִיחַ וְחָזַר הַדִּין לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה טָעוּן בְּרָכָה מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בּוֹ צַד מִזְבֵּחַ וְאָתֵי נָמֵי זַיִת דְּאִית בֵּיהּ צַד מִזְבֵּחַ וְזַיִת מִצַּד מִזְבֵּחַ אָתֵי וְהָא בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ כֶּרֶם דִּכְתִיב וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת אָמַר רַב פָּפָּא כֶּרֶם זַיִת אִקְּרֵי כֶּרֶם סְתָמָא לָא אִקְּרֵי
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד מִזְבֵּחַ אֶלָּא דְּיָלֵיף לַהּ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין מָה שִׁבְעַת הַמִּינִין דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה וְטָעוּן בְּרָכָה אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנֶּהֱנֶה טָעוּן בְּרָכָה מָה לְשִׁבְעַת הַמִּינִין שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בְּבִכּוּרִים וְעוֹד הָתִינַח לְאַחֲרָיו לְפָנָיו מִנַּיִן הָא לָא קַשְׁיָא דְּאָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא רָעֵב לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וּלְמַאן דְּתָנֵי נֶטַע רְבָעִי הָא תִּינַח כֹּל דְּבַר נְטִיעָה דְּלָאו בַּר נְטִיעָה כְּגוֹן בָּשָׂר בֵּיצִים וְדָגִים מְנָא לֵיהּ אֶלָּא סְבָרָא הוּא אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה
תָּנוּ רַבָּנַן אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה וְכׇל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם מַאי עָבֵיד לֵיהּ הָא עֲבַד לֵיהּ אִיסּוּרָא אֶלָּא אָמַר רָבָא יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם מֵעִיקָּרָא וִילַמְּדֶנּוּ בְּרָכוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מְעִילָה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִילּוּ נֶהֱנָה מִקׇּדְשֵׁי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ רַבִּי לֵוִי רָמֵי כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ וּכְתִיב הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם בְּרָכָה

רש"י

כיצד מברכין וכו' חוץ מן היין. שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת: בורא מיני דשאים. לפי שיש בכלל פרי האדמה דשאים וזרעים כגון קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין: גמ' קדש הלולים. בנטע רבעי כתיב ומשמע שני הלולים טעון באכילתו כשתאכלנו בשנה הרביעית שהוא מותר באכילה: האי מיבעי ליה. הלולים לשון חלולים חד מינייהו אתא לאורויי אחליה והדר אכליה הוציאהו לחולין ע''י פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים וחד ללמדך שלא נאמרה תורת רבעי אלא בכרם שנא' קדש הלולים דבר שמהללין בו טעון חלול וזהו יין: שאין אומרים. הלוים שיר של קרבן במקדש אלא על היין כשמנסכין נסכי מזבח: הניחא למ''ד כו'. כולה סיומא דפרכא הוא וה''ק הניחא הא דילפת ברכה מהכא למאן דתני נטע רבעי דאית ליה כל פירות האילן בתורת רבעי ולא דריש מהכא דבר דטעון הלול טעון חלול אייתר ליה חד הלול לברכה: מאי איכא למימר. הא מיבעי ליה למדרש שאין חלול אלא במקום הלול: חד תני כרם רבעי. בכל מקום שיש במשנה נטע רבעי תני איהו כרם: הניחא אי יליף בג''ש. דריש למלתיה בג''ש ואייתר ליה חד הלול לברכה: אשכחן לאחריו. כדאשכחן בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח): חייב בעוללות. וכרמך לא תעולל (ויקרא יט) איזהו עוללות כל שאין להן פסיגין לא כתף ולא נטף אלא שורה יחידית של ענבים: קמה תוכיח. דאשכחן דאצרכה רחמנא ברכה דכתיב תאכל בה לחם וגו' (דברים ח) וסמיך ליה ואכלת ושבעת וברכת: צד מזבח. יין לנסכים וסלת למנחות: שבעה מינין. האמורים בארץ חטה ושעורה וגו' (שם ח) ובתרייהו כתיב ואכלת ושבעת וברכת: שכן טעונים בכורים. דהכי אמרינן במנחות (פ''ט ד' פד:): נאמר כאן ארץ כי באתי אל הארץ (דברים כו) ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה מה להלן שבח הארץ אף כאן שבח הארץ: אלא סברא הוא. דלתרווייהו אית להו פירכא למאן דתני כרם ויליף ברכה מז' המינים איכא פירכא שכן טעונים בכורים ולמאן דתני נטע רבעי איכא למפרך התינח מידי דבר נטיעה דלאו בר נטיעה מנלן אלא סברא הוא דכיון דנהנה צריך להודות למי שבראם: מעל. כנהנה מן ההקדש דכתיב לה' הארץ ומלואה כדאמרינן לקמן: לאחר ברכה. הרי היא לבני אדם:

תוספות

כיצד מברכין. לא שייך להקשות תנא היכא קאי דקתני כיצד כדפריך בריש מכילתין (ד' ב.) משום דהכא סברא הוא לברך כדמסיק בגמרא דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה אי נמי י''ל דקאי אמתני' דמי שמתו (ד' כ:) דקתני בעל קרי מברך לאחריו ואינו מברך לפניו והכי נמי שייך הכא לברך על כל דבר ודבר ע''כ קאמר הכא כיצד מברכין: אחליה והדר אכליה. תימה למה לי קרא הא בפ''ב דקדושין (ד' נד:) גמרינן קדש קדש ממעשר שני א''כ נילף ממעשר שני וי''ל אי לאו קרא דהלולים הוה אמינא דאדרבה נילף לחומרא קדש קדש משביעית ואין לו פדיון. עוד פי' רבינו חיים כהן אי מהתם הוה אמינא כי מעשר שני ממש ודוקא בזמן שמעשר שני נוהג כמו בשנה ראשונה ושניה ורביעית וחמישית לשמטה נוהג חלול אבל שלישית וששית שמעשר עני דוקא אימא לא קמ''ל חלולים: שאין אומרים שירה אלא על היין. פירוש אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח כגון זריקת דמים ונסוך המים כי אם על היין אבל ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל שבשחיטת פסחים (תמיד נשחט ד' סד.) [ע''ש בתוספות]: ולמאן דתני כרם רבעי וכו'. ועתה קיימא לן דרבעי נוהג אף בח''ל מיהו בכרם נוהג ולא בשאר אילנות דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח''ל וכרם רבעי בזמן הזה מחללין על שוה פרוט' ושוחקו ומטילו לנהר וכן מפורש בשאלתות דרב אחאי [פרשת קדושים סימן ק]: ואתי נמי זית במה הצד. וא''ת איכא למפרך מה להצד השוה שכן חייבים בלקט דפרט בכרם היינו לקט משא''כ בזית דאין בו לקט וי''ל דניחא ליה למפרך פירכא אפי' יהא הצד השוה חשוב למיתי זית מיניה מ''מ קאמר דשאר מינים לא ידע מיניה: תינח לאחריו. דעיקר ברכה לאחריו כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת: לפניו לכ''ש. לאו ק''ו הוא דאם כן תהא ברכה דלפניו מדאורייתא ולעיל פרק מי שמתו (דף כא.) משמע גבי בעל קרי דלאו דאורייתא הוא ואפי' רבי יהודה לא פליג אלא משום דעשאן כהלכות דרך ארץ (שם ד' כב.): דבר שאין גדולו מן הקרקע. כגון בשר וחלב. וא''ת מאי איריא בשר אפילו ירקות נמי לא אתיא ליה וי''ל דאיכא למימר קמה תוכיח ולפי' רש''י ניחא דגריס דלאו בר נטיעה מנין וליכא למימר דאתא משאר אילנות דאיכא למפרך מה להנך שכן חייבים בפיאה: אלא סברא הוא אסור לאדם שיהנה כו'. וקרא דנסיב לעיל אסמכתא בעלמא והגמרא היה סבור מתחלה דלמוד גמור הוא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר