סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְנִיבַטְּלֵיהּ בְּשֵׁית כֵּיוָן דְּאִיסּוּרָא דְרַבָּנַן עִילָּוֵיהּ כִּדְאוֹרָיְיתָא דָּמְיָא וְלָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ קָיְימָא וְלָא מָצֵי מְבַטֵּיל
דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב הַמְקַדֵּשׁ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה אֲפִילּוּ בְּחִיטֵּי קוּרְדִּנְיָתָא אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשִׁין
וּלְבָתַר אִיסּוּרָא לָא מָצֵי מְבַטֵּיל לֵיהּ וְהָא תַּנְיָא הָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד יוֹם טוֹב בִּשְׁלָמָא שַׁבָּת מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֶלָּא יוֹם טוֹב בָּתַר אִיסּוּרָא הוּא
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב הָכָא בְּתַלְמִיד יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ עָסְקִינַן וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ עִיסָּה מְגוּלְגֶּלֶת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמִתְיָירֵא שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ קָדֵים וּמְבַטֵּיל לַיהּ מִיקַּמֵּי דְּתַחְמִיץ
דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי הָיָה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שְׁמַע מִינַּהּ:
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב הַפַּת שֶׁעִיפְּשָׁה כֵּיוָן שֶׁרָבְתָה מַצָּה מוּתֶּרֶת הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּיָדַע בַּהּ דְּחָמֵץ הִיא כִּי רָבְתָה מַצָּה מַאי הָוֵי
אֶלָּא דְּלָא יָדְעִינַן בָּהּ אִי חָמֵץ הוּא אִי מַצָּה הוּא מַאי אִירְיָא כִּי רָבְתָה מַצָּה אֲפִילּוּ כִּי לֹא רָבְתָה מַצָּה נָמֵי נֵיזִיל בָּתַר בָּתְרָא
מִי לָא תְּנַן מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְהֵמָה לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר בְּהַר הַבַּיִת חוּלִּין
בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁעַת הָרֶגֶל מַעֲשֵׂר בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּלִּין
וְאָמַר רַב שְׁמַעְיָה בַּר זֵירָא מַאי טַעְמָא הוֹאִיל וְשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם עֲשׂוּיִין לְהִתְכַּבֵּד בְּכׇל יוֹם אַלְמָא אָמְרִינַן קַמָּאֵי קַמָּאֵי אָזְלִי לֵיהּ וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ הָכָא נָמֵי נֵימָא קַמָּא קַמָּא אָזֵיל וְהַאי דְּהָאִידָּנָא הוּא
שָׁאנֵי הָכָא דְּעִיפּוּשָׁהּ מוֹכִיחַ עִילָּוָיהּ אִי עִיפּוּשָׁהּ מוֹכִיחַ עִילָּוָיהּ כִּי רָבְתָה מַצָּה מַאי הָוֵי אָמַר רַבָּה לָא תֵּימָא שֶׁרָבְתָה מַצָּה אֶלָּא אֵימָא שֶׁרַבּוּ יְמֵי מַצָּה עִילָּוָיהּ
אִי הָכִי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּעִיפּוּשָׁהּ מְרוּבֶּה מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּעִיפּוּשָׁהּ מְרוּבֶּה אִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּוַדַּאי חָמֵץ מְעַלְּיָא הוּא קָא מַשְׁמַע לַן
כֵּיוָן שֶׁרַבּוּ יְמֵי מַצָּה עִילָּוָיהּ אָמְרִינַן כׇּל יוֹמָא וְיוֹמָא נַהֲמָא חַמִּימָא אֲפָה וּשְׁדָא עִילָּוָיהּ וְעָפְשָׁא טְפֵי
וּמִי אָזְלִינַן בָּתַר בָּתְרָא וְהָא תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר תֵּיבָה שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ מְעוֹת חוּלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר אִם רוֹב חוּלִּין חוּלִּין אִם רוֹב מַעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר וְאַמַּאי לֵיזִיל בָּתַר בָּתְרָא
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ מְעוֹת חוּלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר וְאֵין יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן בַּסּוֹף רַב זְבִיד אָמַר כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ צִיבּוּרִין צִיבּוּרִין רַב פָּפָּא אָמַר כְּגוֹן דְּאִישְׁתְּכַח בְּגוּמָּא:
אָמַר רַב יְהוּדָה הַבּוֹדֵק צָרִיךְ שֶׁיְּבָרֵךְ מַאי מְבָרֵךְ רַב פַּפֵּי אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא (אוֹמֵר) לְבַעֵר חָמֵץ רַב פָּפָּא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא עַל בִּיעוּר חָמֵץ בִּלְבַעֵר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּוַדַּאי לְהַבָּא מַשְׁמַע

רש"י

וניבטליה בשית. ליתקנו רבנן לכל אדם ליבטל בלבו בתחלת שש דהשתא לא פשע דאיכא זכרון טובא שהרי עסוק בשריפתו: כיון דאיסורא דרבנן. דמשעברו חמש אסור בחמץ לדברי הכל כדאורייתא דמי ואינו שלו ולא מצי מבטל ליה בלבו וכיון דחס עליה ומשהי ליה פורתא עבר עליה: המקדש. אשה: משש שעות ולמעלה. מתחלת שש דאיסורא דרבנן הוא: אפילו בחיטי קורדנייתא. הצומחים בהרי אררט קשין הם מאד ואפילו הכי אין חוששין לקדושין אם באו עליהם מים ואף על גב דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קידושי תורה ושרי אשת איש לעלמא הא מתרצינן בכמה דוכתין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והפקר ב''ד הפקר והם הפקירו ממונו: עיסה מגולגלת. שלא החמיצה ומפני אימת כבוד רבו אין יכול לקום ולילך ולאפותה: דקדים ומבטל לה. בלבו דעדיין היא ברשותו שלא נאסרה עליו: דיקא נמי. דעדיין לא החמיצה דקתני היה יושב בבית המדרש דמשמע מפני שאין יכול לקום ולילך משם הוא מבטלה בלבו ואי בחמץ גמור למה לי יושב בבית המדרש ואפילו אם היה פנוי מה בידו לעשות יותר השבתה בלב זהו ביעורו אלא ודאי כשיש בידו לתקן קאי ובידו לאפותה אם היה פנוי הואיל ולא החמיצה עדיין ומשום יום טוב נקט יושב בבית המדרש ודשבת מתוקמא בחמץ גמור ובארבעה עשר שחל להיות בשבת: כיון שרבתה מצה. קס''ד אם נשתמשו בתיבה זו מצה יותר מחמץ אזלינן בתר רובא ומותרת: רוב אוכלי בשר בירושלים כל ימות השנה ממעות מעשר שני הן לפי שלא היו מספיקין לאכול כל מעות מעשר שני שלהן ברגל ונותנין אותם לבני העיר בטובת הנאה והן אוכלים אותם בקדושתן ועיקר אכילת מעות מעשר שלמים היו מביאין מהן כדקיימא לן במנחות (דף פב.) הלכך לוקחין מהן בהמות דכל זמן שיש לו מעות מעשר אינו מוציא מעות חולין ואע''ג דאיכא למימר שמא מיד המוכר נפלו ומעות חולין הן ספק איסורא לחומרא: בהר הבית לעולם חולין. ואפילו בשעת הרגל שיש מעות מעשר מרובין בירושלים ממעות חולין לא מספקינן להו במעשר דאזלינן בתר רובא דשתא ואמרינן לאו האידנא נפול אלא קודם הרגל ובירושלים בשאר ימות השנה חולין דרוב מעות העיר חולין ובשעת הרגל מעשר כדמפרש טעמא מה טעם בשעת הרגל מעשר ולא אמרי' קודם הרגל נפול כדאמרן בנמצאין בהר הבית הואיל ושווקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום מפני הטיט ואי נפול קודם הרגל הוו משתכחי בשעת כיבוד אבל הר הבית מתוך שהוא משופע והרוח מכבדתו מעפרו ועוד שאין אדם נכנס באבק שעל גבי רגליו ואינו עשוי להתכבד אלמא בכל דבר העשוי להתכבד אמרינן קמאי קמאי אזדו וסתם תיבות שמשתמשין בהן אוכלין נוטלין ראשון ראשון כדי שלא יתעפשו וכל שכן דמסתמא בדקה זה אור לארבעה עשר והאי דבתרא היא ומצה היא: מוכיח עליה. שהרי הוא זה ימים רבים וחמץ הוא: שרבו ימי המצה. וראוי להיות מעופש משנכנס הפסח: אי הכי פשיטא. אפי' ספק ליכא דמסתמא ודאי בדקה והא מצה היא: אם רוב חולין. נשתמשו בה חולין אלמא בתר רובא אזלינן ולא בתר בתרא: ציבורין ציבורין. של מעשר בזוית זו ושל חולין בזוית זו וביום אחד: בגומא. דליכא למימר זיל בתר בתרא דקמאי הא שקלינהו משום דיש לחוש שמא בגומא נטמן ולא ראוהו: בלבער כולי עלמא לא פליגי דלהבא משמע. ושפיר דמי דברכה קודם עשיית המצוה בעינן כדלקמן:

תוספות

לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר. פ''ה אע''פ דאיכא למתלי במוכר כמו בלוקח מספיקא תלינן לחומרא ואין נראה לר''י דסמוך מיעוטא דחולין דשאר מעות לפלגא דמוכר וה''ל רובא להיתר ואור''י דלוקחים הוו רובא דכמה בני אדם עומדים על בהמה אחת לקנות: בהר הבית לעולם חולין. מקשה ר''י היאך נמצאו שם הא אמר בפ' הרואה (ברכות סב:) לא יכנס בהר הבית במעות הצרורות בסדינו ואור''י דאינו אסור אלא היכא דנושאן בפרהסיא בסדינו דגנאי הוא דנראה כהולך שם לסחורה אבל בצינעא לא: עשויין להתכבד בכל יום. קשה לר''י דמסקי' בפרק דם הנדה (נדה נו: ושם) גבי שרץ שנמצא במבוי אין חזקתו מתכבד אלא על ידי בדיקה ותירץ דשרץ שהוא בכעדשה אין חזקתו כל כך מתכבד כמו במעות: בלבער כ''ע לא פליגי דלהבא משמע. מכאן היה מצריך רשב''א לברך לפני המילה להכניסו דאי לאחר המילה ישקר בברכתו דלהכניסו להבא משמע ועוד שצריך לברך עובר לעשייתו ולא נראה לר''ת דבפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלז: ושם) תניא המל אומר אקב''ו על המילה אבי הבן אומר להכניסו משמע לאחר המילה מקומו אע''ג דלהכניסו משמע להבא לא קשה דלא על זאת הנעשה עכשיו מברך אלא משבח ומודה להקב''ה שצונו על המילה כשתבא לידו ותיקנוה כאן לגלות ולהודיע שזו המילה נעשה לשם יוצרנו ולא לשם ע''ג ולא לשם מורנא ולא לשם הר גרזים ואין צריך לברך עובר לעשייתו אלא במקום שהעושה המצוה הוא מברך אבל כשמברך אחר לא ותדע שהרי ברכת אירוסין אינו מברך אלא אחר אירוסין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר