סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ לֹא יִמָּצֵא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כְּמָמוֹן דָּמֵי לֹא יִמָּצֵא לְמָה לִי אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְכִי אִיתֵיהּ הָדַר בְּעֵינֵיהּ לָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ קָאֵי קָמַשְׁמַע לַן
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרָבָא בֶּהֱמַת אַרְנוֹנָא חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה אוֹ אֵין חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה כֹּל הֵיכָא דְּמָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ בְּזוּזֵי לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן דְּחַיָּיב
כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן הֵיכָא דְּלָא מָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ בְּזוּזֵי מַאי אֲמַר לְהוּ פְּטוּרָה וְהָתַנְיָא חַיֶּיבֶת הָתָם דְּמָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא בֶּהֱמַת אַרְנוֹנָא פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְאַף עַל גַּב דְּמָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ עִיסַּת אַרְנוֹנָא חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה וְאַף עַל גַּב דְּלָא מָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ
מַאי טַעְמָא בְּהֵמָה אִית לַהּ קָלָא עִיסָּה לֵית לַהּ קָלָא:
תָּנוּ רַבָּנַן גּוֹי שֶׁנִּכְנַס לַחֲצֵירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּבְצֵיקוֹ בְּיָדוֹ אֵין זָקוּק לְבַעֵר הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ זָקוּק לְבַעֵר יִחֵד לוֹ בַּיִת אֵין זָקוּק לְבַעֵר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִמָּצֵא
מַאי קָאָמַר אָמַר רַב פָּפָּא אַרֵישָׁא קָאֵי וְהָכִי קָאָמַר הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ זָקוּק לְבַעֵר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִמָּצֵא
רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם אַסֵּיפָא קָאֵי וְהָכִי קָאָמַר יִחֵד לוֹ בַּיִת אֵין זָקוּק לְבַעֵר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם וְהָא לָאו דִּידֵיהּ הוּא דְּגוֹי כִּי קָא מְעַיֵּיל לְבֵיתָא דְנַפְשֵׁיהּ קָא מְעַיֵּיל
לְמֵימְרָא דִּשְׂכִירוּת קָנְיָא וְהָתְנַן אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיסִין לְתוֹכוֹ עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּשְׂכִירוּת קָנְיָא כִּי קָא מְעַיֵּיל לְבֵיתֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא מְעַיֵּיל
שָׁאנֵי הָכָא דְּאַפְּקֵיהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן לֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁמָּצוּי בְּיָדְךָ יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בְּיָדְךָ
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַמּוֹצֵא חָמֵץ בְּבֵיתוֹ בְּיוֹם טוֹב כּוֹפֶה עָלָיו אֶת הַכְּלִי אָמַר רָבָא אִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ מַאי טַעְמָא מִיבְדָּל בְּדִילִי מִינֵּיהּ
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב חֲמֵצוֹ שֶׁל גּוֹי עוֹשֶׂה לוֹ מְחִיצָה עֲשָׂרָה טְפָחִים מִשּׁוּם הֶיכֵּר וְאִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ מַאי טַעְמָא מִיבְדָּל בְּדִילִי אִינָשֵׁי מִינֵּיהּ
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָירָא קוֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין זָקוּק לְבַעֵר תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לְבַעֵר אָמַר אַבָּיֵי הָא דְּאָמְרַתְּ תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לְבַעֵר לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר אֵין זָקוּק לְבַעֵר
אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְאִי דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר אֲפִילּוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נָמֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא הָא דְּאָמְרַתְּ קוֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין זָקוּק לְבַעֵר לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר אֲבָל דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר אֲפִילּוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה זָקוּק לְבַעֵר
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא הָעוֹשֶׂה בֵּיתוֹ אוֹצָר קוֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין זָקוּק לְבַעֵר תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לְבַעֵר
וְקוֹדֶם שְׁלֹשִׁים נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ אֲבָל דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ אֲפִילּוּ קוֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם נָמֵי זָקוּק לְבַעֵר
הָנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ כִּדְתַנְיָא שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח קוֹדֶם הַפֶּסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא

רש"י

להכי איצטריך לא ימצא. משום דבעלמא לאו כממון דמי איצטריך קרא למימר דגבי חמץ מיהא מתסר: הואיל וכי איתיה הדר. הוא גופיה למריה בעיניה וזה עדיין לא נאבד וכי אמרה ר' שמעון לההוא היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהיו הבעלים חייבין באחריותן אמר רבי שמעון אף על פי שאין כפל להקדש דכתיב לרעהו ולא להקדש הכא חייב דכיון דזה חייב באחריותן רעהו קרינא ביה דהא גרם לו להתחייב ממון: ארנונא. המלך נוטל עישור מן הבהמה ומן התבואה: חייבת בבכורה. דקיימא לן כל שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה שנאמר (במדבר ג) לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים ועדר זה שעישורו של מלך בתוכו חייבת בבכורה לתת לכהן הבכורות שלהם או לא: דמצי מסלק ליה. לנכרי במעות: לא תיבעי לן. כיון דאכתי לא זכה נכרי בהן ודינו אינו קבוע בהן יותר ממעות איכא למימר לא יתן לו בהמות אלא מעות: ואע''ג דמצי מסלק ליה. דכל כמה דלא סלקיה ידו שייכא בבהמות: עיסת ארנונא חייבת. ואע''ג דעיסת נכרי פטורה ואוכל ישראל בלא חלה דהא עריסותיכם כתיב זו חייבת דלית לה קלא והרואה אומר שלו היא ואוכלה בלא חלה אבל בבהמה אית לה קלא והדתניא חייבת בעיסה הוא דתניא: אין זקוק לבער. לא הזקיקוהו להוציא את הנכרי מן הבית כדאמרן אבל אתה רואה של אחרים: הפקידו אצלו. וקביל עליה אחריות כדמפרש ואזיל זקוק לבער: יחד לו בית. כלומר לא קיבלו עליו אלא אמר ליה הרי הבית לפניך הנח באחת מן הזויות אין זקוק לבער: מאי קאמר. היכי יליף מלא ימצא: לעולם אסיפא. ולא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפצך היינו דקביל עליה אחריות דהוי כדידיה: אף במקום שאמרו להשכיר. בפ''ק דע''א תנן אין משכירין בתים לנכרים בארץ ישראל אבל בסוריא משכירין וכל שכן בחוצה לארץ ואף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התיר אלא להעמיד בו בהמות ועצים ולא שידור הוא בה: שאין מצוי בידך. שהרי אותה זוית מסורה לנכרי: כופה עליו את הכלי. דהא לא חזי לטלטולי ואפוקי ומיהו בבל יראה לא עבר דהא בטליה בליביה מאתמול כדאמרינן לקמן הבודק צריך שיבטל בלבו אלא משום שלא ישכח ויאכלנו צריך כפיית כלי: מיבדל בדילי מיניה. אפילו בחול למוד הוא לפרוש ממנו: חמצו של נכרי. המופקד אצלו ולא קיבל עליו אחריות דמותר לשהותו: עושה לו מחיצה. בארבעה עשר משום היכר שלא ישכח ויאכלנו ולא סגי ליה בכפיית כלי כל שבעה שהכלי ניטל לצורך ומיהו ההוא דלעיל לא אפשר ליה במחיצה ומשום חד יומא סגי ליה בכפיית כלי ובלילה יבערנו: המפרש. מן היבשה לים: בשיירא. למקום רחוק: קודם שלשים יום. לפסח ולקמן מפרש כנגד ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח: דעתו לחזור. בימי הפסח: אפילו מראש השנה נמי. דכי הדר ביה בימי הפסח עבר עליה וההיא שעתא לאו ברשותיה היא דליבטליה שהרי איסור הנאה הוא ואינו שלו וכשראהו עובר עליה: אוצר. שהכניס שם תבואה ותחתיה חמץ ואמרינן לקמן חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער: תוך שלשים זקוק לבער. דלכתחלה לא זהו ביעורו: קודם שלשים. לא חלה חובת ביעור עליו וכי מטי ההיא שעתא לא מחוייב כדאמרן דהא נפלה עליו מפולת:

תוספות

התם דמצי מסלק ליה. הק' ר''י דבפ' איזהו נשך (ב''מ דף ע: ושם) אמר דהמקבל צאן ברזל מן הנכרי הוולדות פטורים מן הבכורה אף על גב דמצי מסלק ליה לנכרי בזוזי כדאמר התם כיון דאלו בעי נכרי זוזי ולא משכח שקול בהמה ותי' ר''י דשאני התם שמתחלה היתה הבהמה של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותיה אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק ליה לנכרי בזוזי לא נכנסה לרשותו: בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה אע''ג דמצי מסלק ליה. והא דתניא חייבת פ''ה דגבי עיסה תניא וק' לרשב''א דהא גבי בהמה תניא בהדיא בתוספתא דחייבת בבכורה וכן גבי עיסה תניא עיסת ארנונא חייבת בחלה אע''ג דלא מצי מסלק ליה ואית ספרים דגרסי בהמת ארנונא פטורה והוא דלא מצי מסלק ליה ולפי זה מתיישבות שתי הברייתות: יחד לו בית. פ''ה דלא קיבל עליו אחריות אלא אמר ליה הרי הבית לפניך וק' לר''י מאי איריא יחד אפילו לא יחד נמי והכי נמי מסיק בסמוך למימר דשכירות קניא ופר''ת דאפילו באחריות מיירי ומשום הכי מפיק מלא ימצא דלא חשיב מצוי כיון שיחד לו בית ורב פפא אית ליה מסברא כיון שיחד לו בית הוי כאלו קיבל עליו אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי: כופה עליו כלי. אע''ג דאיכא למ''ד בפ' כירה (שבת מג.) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל איכא לאוקמי בצריך למקומו אי נמי הכא שרי משום דילמא אתי למיכליה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר