סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דְּהָא אִיתַּקַּשׁ הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ וַאֲכִילַת חָמֵץ לַאֲכִילַת מַצָּה
הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ דִּכְתִיב שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה
וַאֲכִילַת חָמֵץ לַאֲכִילַת מַצָּה דִּכְתִיב כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת (וְגוֹ') וּכְתִיב בֵּיהּ בְּמַצָּה בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת
וְאֵימָא לְרַבּוֹת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְבִיעוּר בַּיּוֹם כְּתִיב
וְאֵימָא מִצַּפְרָא אַךְ חִלֵּק
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא מָצִינוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנִּקְרָא רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר רִאשׁוֹן דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע דְּאָמַר קְרָא הָרִאשׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד
אֶלָּא מֵעַתָּה וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָכִי נָמֵי רִאשׁוֹן דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע
שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים מָה שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי לֶחָג אַף רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן לֶחָג
הָכָא נָמֵי כְּתִיב אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא רִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ לִכְדַאֲמַרַן
אִי הָכִי הָתָם נָמֵי הָרִאשׁוֹן לְמָה לִי וְתוּ הָתָם דִּכְתִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן אֵימַר רִאשׁוֹן דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן מָה שְׁמִינִי שְׁמִינִי דְּחַג אַף רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן דְּחַג
הָרִאשׁוֹן לְמָה לִי לְמַעוֹטֵי חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד חוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מֵרִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי נָפְקָא
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל דִּכְתַב רַחֲמָנָא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן דַּאֲפִילּוּ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קָא מַשְׁמַע לַן
וְלָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לָא וָיו וְלָא הֵא וְתוּ הָתָם דִּכְתִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם רִאשׁוֹן דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע
אֶלָּא הָנֵי שְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹן מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׂכַר שְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹן זָכוּ לִשְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹן לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ
לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו דִּכְתִיב וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּכְתִיב כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ וְלִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ דִּכְתִיב רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם
רָבָא אָמַר מֵהָכָא לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לֹא תִּשְׁחַט הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּים
וְאֵימָא כָּל חַד וְחַד כִּי שָׁחֵיט זְמַן שְׁחִיטָה אָמַר רַחֲמָנָא
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לֹא תִּשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִין חָמֵץ קַיָּים דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם וּכְתִיב כָּל מְלָאכָה לֹא (תַעֲשׂוּ) וּמָצִינוּ לַהַבְעָרָה שֶׁהִיא אַב מְלָאכָה
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ חִלֵּק וְאִי בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ מִי שְׁרֵי הָא אִיתַּקַּשׁ הַשְׁבָּתַת שְׂאוֹר לַאֲכִילַת חָמֵץ וַאֲכִילַת חָמֵץ לַאֲכִילַת מַצָּה אָמַר רָבָא

רש"י

השבתת שאור לאכילת חמץ. משעה שהזהיר שלא לאכול חמץ צוה להשבית השאור דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל (חמץ): ואכילת חמץ לאכילת מצה. משעה שחייב לאכול מצה הזהיר שלא לאכול חמץ דכתיב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות וכתיב בערב תאכלו מצות אלמא זמן אכילת מצה ואיסור חמץ והשבתת שאור משחשיכה: אך חלק. אכין ורקין מיעוטין אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר ואיכא דאמר אך הוא חץ בגימטריא דאח''ס בט''ע גי''ף דכ''ץ ותופס ח' תחת אל''ף וצד''י במקום כ': ראשון דמעיקרא משמע. בלאו רומיא דקרא אהדדי משמע ראשון במשמעות דקרא שהוא יום קודם לכל שבעה דקרא כיון דכתיב שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון ראשון קודם למעשה קאמר: הראשון אדם תולד. הקודם לאדם הראשון נולדת: הכא נמי הא כתיב. בהאי קרא גופיה שבעת ימים ודרוש נמי ראשון דומיא דשביעי: התם נמי. גבי לולב ה' דהראשון למה לי: מראשון ושמיני נפקא. מדכתיב בהנהו שבתון מכלל דאינך לאו שבתון נינהו: על ענין ראשון. על ימים הקדומים לו דהיינו חולו של מועד: לא לכתוב רחמנא לא וי''ו. דמשמע ריבויא דתו איצטריך ה''א למיעוט: אלא מהני שלשה ראשון. דכתיב במקרא קודש דפסח ומקרא קודש דסוכות ומצות לולב לאתותב לרב נחמן דהני ראשון דכתיב בהו לאו למשמעותייהו קאתו אלא שמא בעלמא הוא דנקראו ראשון וכתנא דבי ר' ישמעאל: בשכר ג' ראשון. שביתת הרגל דפסח ושביתת הרגל דחג ונטילת לולב שנקראו ראשונים זכו לשלשה ראשון: לא תשחט על חמץ וגו'. ושחיטת פסח זמנה מתחלת שבע שהוא בין הערבים שכבר נוטה חמה לצד שקיעתה והכי אמרינן בפ' אמר להן הממונה (יומא כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי דהיינו מחצות ואילך וגמרינן מינה דשחיטת התמיד מתחלת שבע וקשיא לן התם מתני' דתמיד נשחט בשש שעות ומחצה ומשני לן שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני רחבין תחתיהן מאד ולא משתחרי עד שש ומחצה: ואימא כל חד וחד. יבער סמוך לשחיטתו מעט ואם שהה עד תשע יבערנו בתשע: זמן שחיטה קאמר רחמנא. לא חלקה תורה לישראל לזה זמנו ולזה זמנו הואיל וקבע לו זמן ואיסורו שוה בכל לכולם זמן אחד קבע: שהיא אב מלאכה. וזו הבערה שלא לצורך היא והכתוב אסר מלאכה ביו''ט הלכך האי ראשון בארבעה עשר קאמר: אך חלק. התיר לך הכתוב לשהותו מקצת יום ביעורו ואי יום ביעורו ביום טוב מי שרי לשהוייה כלל הא איתקש כו' ואכילת מצה משחשיכה ועל כרחך השבתת שאור כשתחשך ואם כן לא משכחת אך חלק דאי לאו אך איכא למימר ביום הראשון בין השמשות שהוא התחלת היום אבל השתא על כרחך בתוך יום ביעורו שרי ליה קרא לשהוייה:

תוספות

דהא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ וכו'. בפרק כל שעה (לקמן כח:) יליף ר' יהודה לאוכל חמץ מו' שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה ור' שמעון פליג עליה ומהכא לא מצי למילף מידי דלא הוקשה אכילת חמץ להשבתת שאור. שמשש שעות ולמעלה אלא להשבחת שאור של שבעת ימים וקשה . לרשב''א אמאי לא יליף כרת להשבתת שאור מדאיתקש לאכילת חמץ: למעוטי חולו של מועד. אתרווייהו קאי דלולב אינו ניטל במדינה אלא יום אחד: כדתנא דבי ר' ישמעאל. אע''ג דכתיבי טובא בהנך ג' מצות כתיבי כולהו וכל הכתוב במצוה אחד חשיבי חדא ואין להקשות מנלן דמהני ג' ראשון דרשינן ואך . ביום הראשון לכדדרשינן דילמא ההוא איכתיב להך דרשא דמסתברא . דמהני דכתיבי במקרא קודש דרשי' כולהו להך דרשא: לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים הקשה . רשב''א היכי יליף מהכא דחמץ אסור מו' שעות ולמעלה והא זמן שחיטת הפסח אחר התמיד הוי ותמיד ששחטו לפני חצות פסול וא''כ זמן שחיטה לא הוי מיד אחר חצות עד כדי שהיית הקרבת תמיד וי''ל כיון דדיעבד אם שחט הפסח קודם תמיד כשר כדתנן התם חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך: זמן שחיטה קאמר רחמנא. אע''ג דאמת הוא דלא תשחט על חמץ כל חד וחד כי שחיט דאמרינן בפרק תמיד נשחט (לקמן סג. ושם) השוחט את הפסח על החמץ עובר בלאו מ''מ כיון דאשכחן דהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על חמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה: דברי ר' ישמעאל. תימה לר''י דתנא דבי רבי ישמעאל נפקא ליה מקרא אחרינא ובכמה דוכתין פריך מר' ישמעאל אתנא דבי רבי ישמעאל: (ואומר) כל מלאכה לא תעשו. אע''ג דכשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר כדאמר בפרק כל שעה (. לקמן כו:) גבי ערלה בישלה על גבי גחלים דברי הכל הפת מותר וה''ה חמץ והא דתנן בפ' כל שעה (ד כא.) לא יסיק בו תנור וכירים היינו מדרבנן אור''י דסברא הוא דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפילו אינו צריך לגחלתו אי נמי כיון דמתחלת הבערה אינו יכול להנות ממנו אע''ג שיהא לו הנאה ממנו אחר כך אסור כמו נדרים ונדבות שאין קריבין בי''ט למ''ד (ביצה דף יט כ.) אף על פי שיש בהן מאכל הדיוט לבסוף ומאן דשרי שרי מלהנות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר