|
טקסט הדף מנוקדשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ חוֹצְצוֹת פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֵין חוֹצְצוֹת וְהַיְינוּ דְּרָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא שָׁאנֵי צִלְצוֹל קָטָן דַּחֲשִׁיב וּלְרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּאַשְׁמְעִינַן גֶּמִי לַישְׁמְעִינַן צִלְצוֹל קָטָן מִילְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן דְּגֶמִי מַסֵּי: מַתְנִי' בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי כֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְלִיקוּ וּמְמַלְּאִין מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב: גְּמָ' רָמֵי לֵיהּ רַב אִיקָא מִפַּשְׁרוּנְיָא לְרָבָא תְּנַן בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ בַּמִּקְדָּשׁ אִין בַּמְּדִינָה לָא וּרְמִינְהִי חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְשָׁמִים מֵבִיא תֶּבֶן וּמְרַדֶּה בָּהּ שָׁאנֵי תֶּבֶן דְּלָא מְבַטֵּיל לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי הַאי מֶלַח הֵיכִי דָמֵי אִי דִּמְבַטְּלֵיהּ קָא מוֹסֵיף אַבִּנְיָן (וּכְתִיב הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל) וְאִי דְּלָא קָא מְבַטְּלֵיהּ קָא הָוְיָא חֲצִיצָה בְּהוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא וְלָא וְהָא כְּתִיב וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאָמַר מָר זוֹ הוֹלֶכֶת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ אֶלָּא אֵימָא בְּהוֹלָכַת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא דָּרֵשׁ רָבָא חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵימֵי גְשָׁמִים מֵבִיא תֶּבֶן וּמְרַדֶּה בָּהּ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְהָתַנְיָא כְּשֶׁהוּא מְרַדֶּה אֵינוֹ מְרַדֶּה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקוּפָּה אֶלָּא בְּשׁוּלֵי קוּפָּה הֲדַר אוֹקֵים רָבָא אָמוֹרָא עֲלֵיהּ וּדְרַשׁ דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם טָעוּת הֵן בְּיָדִי בְּרַם כָּךְ אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּכְשֶׁהוּא מְרַדֶּה אֵינוֹ מְרַדֶּה לֹא בְּסַל וְלֹא בְּקוּפָּה אֶלָּא בְּשׁוּלֵי קוּפָּה: מְמַלְּאִין מִבּוֹר הַגּוֹלָה: עוּלָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב מְנַשֶּׁה אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא טְרַף אַבָּבָא אֲמַר מַאן הַאי לִיתַּחַל גּוּפֵיהּ דְּקָא מַחֵיל לֵיהּ לְשַׁבְּתָא אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לֹא אָסְרוּ אֶלָּא קוֹל שֶׁל שִׁיר אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי מַעֲלִין בִּדְיוֹפִי וּמַטִּיפִין מֵיאֶרֶק לַחוֹלֶה בַּשַּׁבָּת לַחוֹלֶה אִין לַבָּרִיא לָא הֵיכִי דָּמֵי לָאו דְּנָיֵם וְקָא בָּעֵי דְּלִיתְּעַר שְׁמַע מִינַּהּ אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר לָא דְּתִיר וְקָא בָּעֵי דְּלֵינִים דְּמִשְׁתַּמֵּעַ כִּי קָלָא דְזִמְזוּמֵי אֵיתִיבֵיהּ הַמְשַׁמֵּר פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת וּדְלֻעָיו מִפְּנֵי הַחַיָּה מְשַׁמֵּר כְּדַרְכּוֹ בְּשַׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּק וְלֹא יְטַפֵּחַ וְלֹא יְרַקֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן עוֹשִׂין בַּחוֹל מַאי טַעְמָא לָאו דְּקָמוֹלֵיד קָלָא וְכׇל אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִטּוֹל צְרוֹר וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב נָשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת בֶּאֱגוֹזִים אָסוּר מַאי טַעְמָא לָאו דְּקָא מוֹלֵיד קָלָא וְכׇל אוֹלוֹדֵי קָלָא אֲסִיר לָא דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה נָשִׁים מְשַׂחֲקוֹת בְּתַפּוּחִים אָסוּר הָתָם מַאי אוֹלוֹדֵי קָלָא אִיכָּא אֶלָּא דִּילְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת תְּנַן מְמַלְּאִין מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְגַּל בְּשַׁבָּת בְּמִקְדָּשׁ אֵין בִּמְדִינָה לָא מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאוֹלוֹדֵי קָלָא וַאֲסִיר לָא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִינָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ אַמֵּימָר שְׁרָא לְמִימְלֵא בְּגִילְגְּלָא בְּמָחוֹזָא אָמַר מַאי טַעְמָא גְּזַרוּ רַבָּנַן שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִינָּתוֹ וּלְחוּרְבָּתוֹ הָכָא לָא גִּינָּה אִיכָּא וְלָא חוּרְבָּה אִיכָּא כֵּיוָן דְּקָא חָזֵא דְּקָא רש"ישלש על שלש חוצצות. ומשום יתור בגדים: לימא פליגא. הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים: שאני צלצול דחשיב. ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג: ולרבי יוחנן. דאמר צלצול נמי שרי לישמעינן תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ''ש גמי: דגמי מסי. משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש: מתני' בוזקין מלח. מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא (דף כב:) ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה (דף יג:) כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם: וממלאין מבור הגדול כו'. כך שמן ושניהם בלשכת העזרה: בגלגל. טור''ן בלע''ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו: ומבאר הקר בי''ט. ולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו: גמ' מפשרוניא. מקום: ומרדה בה. שוטח בה: דלא מבטל ליה. וליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור: קא מוסיף אבנין. ואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן: הא קא הוי חציצה. בין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע''ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא: בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא. לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס''ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע''ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב: והקריב את הכל. רישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא: ומרדה בה. לדרוס עליה: לא בסל ולא בקופה. כדרך חול: שולי הקופה. שנשתברה ונשארו השולים: טרף אבבא. הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול: דקא מחיל שבת. דקסבר כל אולודי קלא אסיר: בקול של שיר. הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת: מעלין בדיופי. מעלין יין מחבית לחבית ע''י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות: ומטיפין מיארק לחולה. כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה: וקא בעי לאתעורי. ע''י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ''ה לבריא לא: זמזומי. צינב''ש: לא יטפח. ידיו על לבו: יספוק. כף אל כף: ירקד. ברגל להשמיע קול להבעית העופות: שמא יטול צרור. ויזרוק לרה''ר להבריח העופות: משחקות באגוזים. לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים: לאשוויי גומות. להכין דרך לגלגל האגוז: בתפוחים. נמי כה''ג: אולודי קלא. שהגלגל משמיע קול. גזרה שמא ימלא לגינתו. מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת: תוספותלישמעינן צלצול קטן. אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר''י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר''י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור: דרש רבא חצר שנתקלקלה. הלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר''י דאסור: הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י''ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור''ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר''ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר''ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא: גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. מפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|