|
טקסט הדף מנוקד
בְּשֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּאִיגְדּוֹ דְּמָר סָבַר כֵּיוָן דְּיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוֹסְטְרָא תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וּמָר סָבַר כֵּיוָן דְּאֵינוֹ נִיטָּל בְּאִיגְדּוֹ לֹא:
מַתְנִי' נֶגֶר הַנִּגְרָר נוֹעֲלִין בּוֹ בְּמִקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בִּמְדִינָה וְהַמּוּנָּח כָּאן וְכָאן אָסוּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמּוּנָּח מוּתָּר בַּמִּקְדָּשׁ וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה: גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אֵיזֶהוּ נֶגֶר הַנִּגְרָר שֶׁנּוֹעֲלִין בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה כׇּל שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי וְרֹאשׁוֹ אֶחָד מַגִּיעַ לָאָרֶץ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זֶה אַף בַּמְּדִינָה מוּתָּר אֶלָּא אֵיזֶהוּ נֶגֶר שֶׁנּוֹעֲלִין בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה כֹּל שֶׁאֵינוֹ לֹא קָשׁוּר וְלֹא תָּלוּי וְשׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּנִגְרָר אָמַר רָבָא וְהוּא שֶׁקָּשׁוּר בַּדֶּלֶת אִינִי וְהָא רַבִּי טַבְלָא אִיקְּלַע לְמָחוֹזָא וַחֲזָא לְהָהוּא דַּהֲוָה תְּלֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי הָהוּא נִיטָּל בְּאִיגְדּוֹ הֲוָה רַב אַוְיָא אִיקְּלַע לִנְהַרְדְּעָא חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא קָטֵיר בְּגֶמִי אֲמַר דֵּין לָא נִטְרוֹק בָּעֵי רַבִּי זֵירָא נִקְמַז מַהוּ אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ הָא דְּתַנְיָא נִשְׁמַט אָסוּר נִקְמַז מוּתָּר וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר נִקְמַז אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָט אָסוּר וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּנִקְמַז וְטַעְמָא מַאי אָמַר אַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּמֶיחְזֵי כְּבוֹנֶה בְּעָא מִינֵּיהּ רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מֵאַבָּיֵי עָשָׂה לוֹ בֵּית יָד מַהוּ אֲמַר לֵיהּ בּוּכְנָא קָאָמְרַתְּ אִיתְּמַר אָמַר רַב נְחוּמִי בַּר אַדָּא עָשָׂה לוֹ בֵּית יָד מוּתָּר הָהוּא שָׁרִיתָא דַּהֲוָה בֵּי רַבִּי פְּדָת דַּהֲוָה מַדְלוּ לַהּ בֵּי עַשְׂרָה וְשָׁדוּ לַהּ אַדְּשָׁא וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי אֲמַר תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ הָהִיא אֲסִיתָא דַּהֲוָת בֵּי מָר שְׁמוּאֵל דַּהֲוָה מַחְזֶקֶת אַדְרִיבָּא שְׁרָא מָר שְׁמוּאֵל לְמִישְׁדְּיַיהּ אַדַּשָׁא אֲמַר תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ: שְׁלַח לֵיהּ רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל לְרַב עַמְרָם נֵימָא לַן מָר מֵהָלֵין מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא דַּאֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִּי בְּכִיפֵּי דְאַרְבָּא שְׁלַח לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב אַסִּי הָנֵי כִּיפֵּי דְאַרְבָּא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טֶפַח אִי נָמֵי אֵין בָּהֶן טֶפַח וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה שְׁלֹשָׁה לְמָחָר מֵבִיא מַחְצֶלֶת וּפוֹרֵס עֲלֵיהֶן מַאי טַעְמָא מוֹסִיף עַל אֹהֶל עֲרַאי הוּא וְשַׁפִּיר דָּמֵי הָנְהוּ דִּכְרֵי דַּהֲווֹ לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּבִימָמָא בְּעוֹ טוּלָּא וּבְלֵילְיָא בְּעוֹ אַוֵּירָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אֲמַר לֵיהּ זִיל כְּרוֹךְ בּוּדְיָיא וְשַׁיַּיר בַּהּ טֶפַח לִמְחַר פַּשְׁטַהּ וּמוֹסִיף עַל אֹהֶל עֲרַאי הוּא וְשַׁפִּיר דָּמֵי אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא וִילוֹן מוּתָּר לִנְטוֹתוֹ וּמוּתָּר לְפוֹרְקוֹ בְּשַׁבָּת כִּילַּת חֲתָנִים מוּתָּר לְפוֹרְקָהּ וְלִנְטוֹתָהּ בְּשַׁבָּת אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח אֲבָל יֵשׁ בְּגַגָּהּ טֶפַח אָסוּר וְכִי אֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג טֶפַח אֲבָל יֵשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג טֶפַח אָסוּר וְכִי אֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג טֶפַח נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא שֶׁאֵין רש"יכשאין ניטל באיגדו. שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע''י אותו חבל מיד נפסק ר''א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין: מתני' נגר הנגרר. שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר: נועלין בו במקדש. דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם: והמונח. שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות: גמ' זה אפי' במדינה מותר. הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי: הלכה כר' יהודה בנגרר. דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב: והוא שקשור בדלת. עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה: ניטל באיגדו. כלומר קשור היה בחבל חזק: דין לא נטרוק. זה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי: נקמז מהו. שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ: נשמט. שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו: עשה לו בית יד. לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו: בוכנא קאמרת. הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין: שריתא. קורה כמו בצל קורתי (בראשית יט) בטלל שרותי: בי עשרה. כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו: ושדו ליה אדשא. לסומכה בלילה: תורת כלי. שראויה לישב עליה: אסיתא. מורטיי''ר: אדריבא. לתך חטין ט''ו סאין חצי כור כיפי דארבא אולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק''ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: שיש בהם טפח. שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף: אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה. דאיכא למימר לבוד: דכרי. אילים: דביממא בעו טולא. מפני השרב: ובליליא בעו אוירא. הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה: אתא לקמיה דרב. מה נעביד להו בשבתא: כרוך בודיא. כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל: ולמחר פשטיה. דהוי תוספת ושרי: וילון. כנגד הפתח לצניעות: מותר לנטותו. דלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא: כילת חתנים. לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן: שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח. שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה: תוספותגלוסטרא ומתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה והדקין שבפירצה דבעי שיהו גבוהים מן הארץ נראה לפרש אע''ג דיכול לעמוד ע''י אותו חבל מ''מ אינו ניטל באיגודו שאם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום ע''י אותו חבל היה נפסק משום הכי צריך שיהיו גבוהים מן הארץ ואתיא נמי כר' יהודה דכוותיה פסקינן דאי הוה ניטל באיגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו קטיר בעיברא דדשא מתיר רבי יהודה כדמוכח הכא: הלכה כר''י בנגרר. פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה: נקמז מהו. פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה: ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה. ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין (שבת דף לה.) גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי: לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח. פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה. דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|