|
טקסט הדף מנוקדסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּצִּימִין כְּשֵׁירָה וְאִילּוּ הִשְׁוָה פַּצִּימֶיהָ פְּסוּלָה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְדִידִי כְּשֵׁירָה לְדִידָךְ סִילּוּק מְחִיצּוֹת הִיא אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי וְלֹא מָצִינוּ מְחִיצָה לְאִיסּוּר וְהָתַנְיָא בַּיִת שֶׁחֶצְיוֹ מְקוֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקוֹרֶה גְּפָנִים כָּאן מוּתָּר לִזְרוֹעַ כָּאן וְאִילּוּ הִשְׁוָה אֶת קֵרוּיוֹ אָסוּר אֲמַר לֵיהּ הָתָם סִילּוּק מְחִיצּוֹת הוּא שְׁלַח לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי בְּיַד רַב שְׁמַעְיָה בַּר זְעֵירָא וְלֹא מָצִינוּ מְחִיצָה לְאִיסּוּר וְהָתַנְיָא יֵשׁ בִּמְחִיצוֹת הַכֶּרֶם לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד כֶּרֶם הַנָּטוּעַ עַד עִיקַּר מְחִיצָה זוֹרֵעַ מֵעִיקַּר מְחִיצָה וְאֵילָךְ שֶׁאִילּוּ אֵין שָׁם מְחִיצָה מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ וְזֶה הוּא מְחִיצּוֹת הַכֶּרֶם לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד הָיָה מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם שֶׁאִילְמָלֵי אֵין מְחִיצָה מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ וְזוֹהִי מְחִיצוֹת הַכֶּרֶם לְהַחְמִיר אֲמַר לֵיהּ וְלִיטַעְמָיךְ אוֹתְבַן מִמַּתְנִיתִין דִּתְנַן קָרַחַת הַכֶּרֶם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מְחוֹל הַכֶּרֶם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם כֶּרֶם שֶׁחָרַב אֶמְצָעִיתוֹ אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר אִי זוֹ הִיא מְחוֹל הַכֶּרֶם בֵּין הַכֶּרֶם לַגָּדֵר שֶׁאִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר אֶלָּא הָתָם לָאו הַיְינוּ טַעְמָא דְּכֹל אַרְבַּע אַמּוֹת לְגַבֵּי כֶרֶם עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם לְגַבֵּי גָדֵר כֵּיוָן דְּלָא מִזְדַּרְעָן אַפְקוֹרֵי מַפְקַר לְהוּ דְּבֵינֵי בֵּינֵי אִי אִיכָּא אַרְבַּע חֲשִׁיבָן וְאִי לָא לָא חֲשִׁיבָן אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁלֹשָׁה קַרְפֵּיפוֹת זֶה בְּצַד זֶה וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מְגוּפָּפִים וְהָאֶמְצָעִי אֵינוֹ מְגוּפָּף וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה נַעֲשֶׂה כִּשְׁיָירָא וְנוֹתְנִין לָהֶן כׇּל צוֹרְכָּן וַדַּאי אֶמְצָעִי מְגוּפָּף וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֵינָן מְגוּפָּפִין וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד זֶה [וְיָחִיד בָּזֶה] אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא בֵּית שֵׁשׁ אִיבַּעְיָא לְהוּ אֶחָד בָּזֶה וְאֶחָד בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּאֶמְצָעִי מַהוּ אִי לְהָכָא נָפְקִי תְּלָתָא הָווּ וְאִי לְהָכָא נָפְקִי תְּלָתָא הָווּ אוֹ דִילְמָא חַד לְהָכָא נָפֵיק וְחַד לְהָכָא נָפֵיק וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר חַד לְהָכָא נָפֵיק וְחַד לְהָכָא נָפֵיק שְׁנַיִם בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּזֶה וְאֶחָד בְּאֶמְצָעִי מַהוּ הָכָא וַדַּאי אִי לְהָכָא נָפֵיק תְּלָתָא הָווּ וְאִי לְהָכָא נָפֵיק תְּלָתָא הָווּ אוֹ דִילְמָא אֵימַר לְהָכָא נָפֵיק וְאֵימַר לְהָכָא נָפֵיק וְהִלְכְתָא בַּעְיַין לְקוּלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא רש"יסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. שתי דפנות שיש לה כהלכתה לאורכה ועשויה כמבוי ובדופן שלישית ורביעית קבועין עמודים לקרני הזויות. ויש להם טפח: כשירה. דתנן (סוכה ו.) שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח: ואילו השוה את פצימיה. שבנה ב' מחיצות בתוכה אצל מחיצות הראשונות ונמצאו פצימיה עומדין בין שתי' המחיצות מכאן ובין שתי מחיצות מכאן ובתוך האכסדרה אינן נראין: פסולה. דאין לה אלא ב' מחיצות: לדידי כשירה. דפליגי עלך בהא מילתא לקמן בפירקין. דאפילו אין לה שום מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם דסתם אכסדרה תחובין קורות למעלה מעמוד לעמוד שעליהן נותנים את התקרה והנך קורות יש להם פה דהיינו חודה שאינה עגולה אלא מרובעת: לדידך. נמי דאמרת פסולה אין כאן מחיצה לאיסור דהכא היינו טעמא שסילק מכאן את הפצימין ואת מחיצות הראשונות ע''י מחיצות הללו והעמידה על אלו לבדן: חציו מקורה. מכוסה בגג חלק כעין תקרת עלייה: גפנים כאן. תחת הקירוי: מותר. לזרוע כאן. חוץ לקירוי מיד ואין צריך להרחיק דפי תקרה יורד וסותם והוי מחיצה מבדלת ביניהם: השוה את קרויו. שקירה כל הבית אסור אא''כ הרחיק: סילוק מחיצות. שהשלמה זו סילק פי תקרה ואין כאן מבדיל: ביד רב שמעיה. ציוהו להשיב לאביי תשובה זו: להקל ולהחמיר. פעמים שהמחיצה מתרת לענין כלאים ופעמים שהיא אוסרת: עד עיקר המחיצה. כלומר עד יסוד מחיצה סמוך ודבוק למחיצה: היה משוך. כרם רחוק מן הגדר אחת עשרה אמה וכ''ש פחות: לא יביא זרע. בין כרם לגדר וטעמא מפרש לקמן: אותבן ממתני'. דאלימא לאקשויי טפי מברייתא: קרחת הכרם. לקמן מפרשא: עשרים וארבע אמות. צריך שיהא בה להתירה להרחיק ארבע אמות ולזרוע ואם פחות אסור לזרוע בה אפילו טפח: מחול. סביב כעין מחולות:. אין שם שש עשרה אמה כו'. לפי שיש כרם מכאן ומכאן וצריך להרחיק וליתן ארבע אמות לכרם לכל צד לעבודתו כמלא בקר וכליו שהיו חורשין בשוורין ואם נשארו ח' אמות באמצע שאם באת לחלקו לכאן ולכאן יש ד' אמות לכל חלק חשיבי ולא בטילי ולא אתי כרם דהאי גיסא ומבטל פלגא וכרם מהאי גיסא ומבטל פלגא: כדי עבודתו. ארבע אמות לכל צד: י''ב אמות. לקמן מפרש טעמא: לאו היינו טעמא. דתיהוי מחיצה משויא ליה להאי מחול כי כרם: הכי גרסינן ארבע אמות דלהדי כרם עבודת הכרם. וכיון דצריך לו הוי כרם עצמו: כיון דלא מזדרען. משום דמקלקל ליה לכותל אבנים שהמחרישה מעלה עפר תיחוח והכותל נופל כשאין תחתיו קרקע חזקה והכי תנן בבבא בתרא (דף יט.) מרחיקין את הזרע כו': אפקורי מפקר להו. לגבי גדר ולא . מצטרפי להדי האי דפייש לאחשובי דלא ליבטיל לגבי כרם: ג' קרפיפות זה בצד זה. כגון שהיו מהלכין בדרך והקיפו ג' קרפיפות לדירה במחיצה של שתי כגון של קנים או של ערב כגון חבלים שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים כדמפרש בפ''ק (דף טז:) דשיירא מותרת להקיף כל צרכן בקנים ובחבלים לדירה אבל יחיד יותר מבית סאתים לא אא''כ עשה שתי וערב מחיצה קיימת: ושנים החיצונים מגופפין וכו'. שהחיצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשניהם במלואו וגיפופיהן עודפין עליו: ויחיד בזה ויחיד בזה [ויחידי בזה] נעשו שיירא ונותנין להן כל צרכן. דאמרינן דיורי גדולים בקטן ונמצאו שלשתן באמצעי האמצעי מצרפן ומותר אמצעי זה כל שהוא גדול היקף במחיצה של שתי או של ערב וכגון שעירבו: אמצעי מגופף וחיצונים אין מגופפין. שהוא רחב מהן והן פתוחין לו במלואו ולדידיה לא הוי מילואו: אין נותנין להם. אלא בית סאתים לכל קרפף שהרי אין שלשה דיורין באחד דדיורי אמצעי בחיצונים וזיל להכי תרי הוא דאיכא ובאמצעי ליכא אלא חד ואם אחד מהן יותר מבית סאתים הוא אסור ואם אמצעי יותר מבית סאתים כולן אסורין שהרי הן פרוצין לרשות האסורה: שנים הוו כיחיד. עד דהוי שיירא דהיינו שלשה: איבעיא להו. אמצעי מגופף ולא חיצונים ושני אנשים באמצעי ויחיד בזה ויחיד בזה מאי: אי להכא נפקי כו'. והנך דאמצעי הואיל ושניהם שולטין לכאן ולכאן שדי תרוייהו להכא ותרוייהו להכא ולישתרו שני קרפיפות החיצונים היקף בכל צרכן: או דילמא כולי האי לא מקילינן דנישדינהו להכא ולהכא וה''נ לא אמרינן דנירמינהו תרוייהו לחד ולמישרי מיהא חד מן החיצונים בכל צורכו דמסתמא הכי ניחא ליה טפי דליהוי חד להכא וחד להכא דלא ניהוי אלא תרי בכל חד דרווח להו לתשמישתייהו מלמהוי תלתא בחד ובאינך לא ניהוי אלא חד: וא' באמצעי. והוא שליט על החיצונים: וכל היכא דנפיק תלתא הוו. ושדיא להכא ולהכא או שדיא מיהא לחד מינייהו ונישתרי חד מן החיצונים בכל צרכי היקף: או דילמא אימר להכא או להכא. ולא ידעינן להי מנייהו הלכך אפילו חד נמי לא יהבינן ליה כל צרכו: והלכתא בעיין לקולא. שאלותינו אלו להקל: תוספותסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. אין נראה כמו שפירש .. בקונטרס שיש שתי דפנות לאורכה כמבוי מפולש דבפ''ק דסוכה (דף יח:) מהדר ליה אביי לרבא בהא מודינא לך משום דהוי כמבוי מפולש ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא יש לפרש דהוי כמין גאם ואין להאריך: חציו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן. משום פי תקרה אע''ג דלענין שבת לא אמרינן פי תקרה לשמואל אלא כשיש ד' מחיצות לגירסת רבינו חננאל ור''ת [מ''מ] יש לחלק בין כלאים לשבת כדמשמע בפ''ק (דף יא.) והא דקא אמרינן לעיל דקטנה הוי כפתחה של גדולה אף לכלאים מיתורא דקתני במתני' מפני שהיא כפתחה של גדולה משמע ליה לכל מילי הויא כפתחה: שנים בזה ושנים בזה. ולא דמי לתשעה בקטנה ויחיד בגדולה דהכא איכא טעמא כדאמר דנפיק להכא ולהכא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|