|
טקסט הדף מנוקד
גְּמָ' תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וְהַמֶּלַח
אָמַר רַבָּה לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר כִּכָּר אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא קָמַשְׁמַע לַן בַּכֹּל אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי בַּכֹּל מְעָרְבִין עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת וּבַכֹּל מִשְׁתַּתְּפִין שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב בְּפַת אֶלָּא בֶּחָצֵר בִּלְבַד מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר פַּת אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְקָתָנֵי בַּכֹּל אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר שְׁלֵימָה אִין פְּרוּסָה לָא קָמַשְׁמַע לַן בַּכֹּל וּפְרוּסָה מַאי טַעְמָא לָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם אֵיבָה אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי עֵירְבוּ כּוּלָּן בִּפְרוּסוֹת מַהוּ אֲמַר לֵיהּ שֶׁמָּא יַחְזוֹר דָּבָר לְקִלְקוּלוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל נִיטְּלָה הֵימֶנָּה כְּדֵי חַלָּתָהּ וּכְדֵי דִימּוּעָהּ מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ וְהָתַנְיָא כְּדֵי דִימּוּעָהּ מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ כְּדֵי חַלָּתָהּ אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ לָא קַשְׁיָא הָא בְּחַלַּת נַחְתּוֹם הָא בְּחַלַּת בַּעַל הַבַּיִת דִּתְנַן שִׁיעוּר חַלָּה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָעוֹשֶׂה עִיסָּה לְעַצְמוֹ וְעִיסָּה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁעָשְׁתָה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אָמַר רַב חִסְדָּא תְּפָרָהּ בְּקֵיסָם מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ וְהָא תַּנְיָא אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ לָא קַשְׁיָא הָא דִּידִיעַ תִּיפְרָהּ הָא דְּלָא יְדִיעַ תִּיפְרָהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל מְעָרְבִין בְּפַת אוֹרֶז וּבְפַת דּוֹחַן אָמַר מָר עוּקְבָא לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל בְּפַת אוֹרֶז מְעָרְבִין וּבְפַת דּוֹחַן אֵין מְעָרְבִין אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב מְעָרְבִין בְּפַת עֲדָשִׁים אִינִי וְהָא הָהִיא דַּהֲוַאי בִּשְׁנֵי דְּמָר שְׁמוּאֵל וְשַׁדְיַיהּ לְכַלְבֵּיהּ וְלָא אַכְלַהּ הָהִיא דִּשְׁאָר מִינִים הָוְיָא דִּכְתִיב וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעוֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדוֹחַן וְכוּסְּמִים וְגוֹ' רַב פָּפָּא אָמַר הָהִיא צְלוּיָה בְּצוֹאַת הָאָדָם הֲוַאי דִּכְתִיב וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם מַאי וְעוּגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה אָמַר רַב חִסְדָּא לְשִׁיעוּרִים רַב פָּפָּא אָמַר עֲרִיבָתָהּ כַּעֲרִיבַת שְׂעוֹרִים וְלֹא כַּעֲרִיבַת חִטִּים: מַתְנִי' נוֹתֵן אָדָם מָעָה לַחֶנְוָנִי וְלַנַּחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ עֵירוּב דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא זָכוּ לוֹ מְעוֹתָיו רש"יגמ' לאפוקי מדר' יהושע דאמר פת אין מידי אחרינא לא קא משמע לן מתני' בכל. אפילו יין ופירות ואי מההיא הוה אמינא התם הוא דבעירובי תחומין עסקינן והתם מודה רבי יהושע דליכא למיחש משום איבה כי הכא בעירובי חצירות דטעמא משום איבה כדלקמן אבל בעירובי חצירות אימא לא להכי הדר תנייה גבי חצירות לישנא אחרינא גרסינן לאפוקי מדר' מאיר דאמר בפת אין במידי אחרינא לא בפרק הדר (לעיל דף עא:) קמ''ל בכל והיא היא: איתיביה אביי בכל מערבין עירובי חצירות גרסינן ובכל משתתפין שיתופי מבוי. בין בפת ובין ביין בין בשאר פירות: ולא אמרו לערב בפת כו'. ובכל מערבין דרישא הכי קאמר בכל מיני פת מערבין עירובי חצירות: מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא רבי יהושע. וללישנא אחרינא ר' מאיר: וקתני בכל. אפת ומתניתין נמי ממאי דבכל דתני אכל מילי קאמר ולאפוקי מהא דר' יהושע אתא דילמא בכל דקתני אפת קאי כברייתא והכי קאמר בכל מיני פת מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי בכל מילי חוץ ממים ומלח: אלא אמר רבה בר בר חנה. אי איכא למימר דאפקא מתני' מדרבי יהושע אסיפא דמלתא פליגא דאמר פרוסה לא קא משמע לן בכל: משום איבה. שבאין לידי מחלוקת שאומר אני נותן שלימה ואתה פרוסה: לקלקולו. זה פרוס וזה שלם: חלתה. אינו חסרון שזהו תיקונו: כדי דימועה. אם נדמעת שנפלה תרומה בחולין ועשו ממנה ככר זו ונטלו ממנה דימועה אחד ממאה לתקנה: חלת נחתום. קטנה היא ואין זה חסרון: תפרה בקיסם. ככר שנפרסה ותפר הפרוסות בקיסם ונראית שלימה: ידיע תיפרה. ניכר מקום תפירתה והויא כפרוסה: דשאר מיני הוה. מינין הרבה היו מעורבין בה דההיא ודאי לאו פת היא דכתיב גבי יחזקאל ואתה קח לך חטין וגו' וכתיב (שם כד) לחם. אנשים לא תאכל אלמא לאו לחם הוא: ועוגת שעורים תאכלנה אמר רב חסדא. האי שעורים לאו דווקא דהא שאר מינין טובא הוו בה אלא לשיעורין תאכלנה במשקל דרך רעבון ולא לשובע: עריבתה כעריבת שעורין. מגונה ולא יפה כתיקון עריבת חטים שמייפה תיקון העוגה עגולה ונאה: מתני' נותן אדם מעה לחנוני. שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי: או לנחתום. מוכר ככרות ודר עמו בחצר שיזכה לו בעירוב עם חבריו אם יבואו בני המבוי לקחת ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף יהא לי חלק בו: לא זכו לו מעותיו. שאין מעות קונות עד שימשוך ואפי' עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה גם לזה אינו עירוב שהרי לא נתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות המעה והרי אינה קנויה לו דכיון דמעות אינן קונות לא סמכה דעתיה דהאי ולא הוי דעתיה לאקנויי ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו: תוספותאיתיביה אביי בכל מערבין עירובי תחומין כו'. כך היא הגירסא בספרים ישנים וכן גרס ר''ח ופירש ה''ר אברהם כולה סוגיא דה''ק תנינא חדא זימנא בכל מערבין כו' משמע סתמא בין בעירובי חצירות בין בעירובי תחומין אמר רבה לאפוקי מר' יהושע דאמר פת אין כו' והאי בכל מערבין אכולהו עירובין קאי ואכולהו פליג ר' יהושע ואומר פת אין מידי אחרינא לא ולהכי איצטריך תרי זימני דאי לא הדר ותנא בבא דהכא הוה מוקמינן ההיא דלעיל בתחומין דאיירי בהו כולי פירקא ומילתא דר' יהושע דהכא הוה מוקמינן בחצירות דמיירי בהו לעיל ולא מפקא ההיא דלעיל כלל מרבי יהושע דהכא אבל השתא דמיתניא נמי גבי מלתיה דרבי יהושע מפקא מדידיה דלאיפלוגי קאתי איתיביה אביי אביי פריך על מה שאמר שסבר רבי יהושע דאפילו בתחומין אין מערבין אלא בפת והכי גרסינן בכל הספרים הישנים בכל מערבין עירובי תחומין קאמר כו' קס''ד דהאי בכל מערבין בכל מיני פירות קאמר מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא רבי יהושע דהא אמרינן דר' אליעזר בכל מערבין בין בחצירות בין בתחומין קאמר וקתני לה גבי תחומין בכל דבר אלמא תחומין בכל דבר לרבי יהושע אלא לאפוקי מרבי יהושע כו' אלא האי בכל מערבין ה''ק בכל עניני פת מערבין בין בשלמין בין בחסרין והשתא מיירי מתני' בכל מערבין דווקא בחצירות דאיירי בהו לעיל ופליג על ר' יהושע דבעי שלמין בחצירות והא דלא שני אפירכא דאביי דודאי רבי יהושע מודה דתחומין בכל דבר ובמתניתין תנן בכל מערבין אפילו בחצירות ור' יהושע פליג בחצירות לחודייהו היינו משום דאי ר' אליעזר איירי בתרוייהו ור' יהושע לא פליג אלא אחצירות הוה ליה לפרושי דאחצירות לחודייהו קאי: כדי חלתה וכדי דימועה מערבין לו בה. ונראה לר''י דווקא בטבולה לחלה ובמדומע איירי דאי לא בעיא תיקון איכא איבה אפילו בחסרון מועט דלישנא דמתניתין משמע דשלמים לגמרי בעי ומיהו לשון כדי קשה דהוה ליה למימר חלתה ודמועתה ואור''י דנקט כדי לאשמועינן דאפילו נטל לשם חלה אם הפריש יותר מכדי צורך איכא איבה ואם תאמר כיון דאשמעינן כדי חלתה דהוה אחד מארבעים ושמונה כל שכן כדי דימועה דהוה יותר ממאה ואור''י דס''ד דדימוע כיון דחזי הכי לכהן אפילו בפורתא איכא איבה: והא ההיא דהואי בשני דמר שמואל כו'. עשו לנסות מה טעמא לפי שצוה הקב''ה ליחזקאל לעשות: דכתיב ואתה קח לך כו'. פ''ה וכתיב בתריה לחם אנשים לא תאכל אלמא לאו לחם הוא והגיה ר''ת דהאי לחם אנשים בהבראה כתיב רחוק מפרשה זו כמה דפין והכי פירושא ההיא דשאר מינין הואי דכתיב ואתה קח לך ולימי המצור ושעת הדחק נאכל ולא פת הוא אלא לנפש רעבה דכלבא בכפניה גלליה בלע [ב''ק צב:]: לא זכו לו מעותיו. פירש הקונטרס ואפילו עירב החנוני הוה לכל האחרים וזכה גם לזה אינו עירוב שהרי לא נתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות המעה והרי אינה קנויה לו ובחנם פירש כן דאפילו מתכוין לו להקנות לו בחנם ואפילו זיכה לו ע''י אחר או לקח המעה וקנה לו מן השוק אינו עירוב כיון שהנותן מתכוין לקנות לו מן החנוני ואין המעה קונה לו וכל הזכיות שעושה החנוני של מדעת בעל הבית קא עביד ואין מערבין אלא לדעתו ולשון הקונטרס נמי מוכיח כן בסמוך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|