סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד


וְאֵין טוֹעֲמִין מִפֵּירוֹתֶיהָ וּשְׁמוּאֵל אָמַר כְּגוֹן דְּאָמְרִי הָנֵי תַּמְרֵי לְשִׁיכְרָא דְּבֵי נִצְרְפֵי דְּשָׁתוּ לֵיהּ בְּיוֹם חַגָּם (אָמַר אַמֵּימָר) וַאֲמַרוּ לִי סָבֵי דְפוּמְבְּדִיתָא הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מֵיתִיבִי כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי מְבִיאִים חָבִית שֶׁל יַיִן וְשֶׁל שֶׁמֶן וְשֶׁל תְּמָרִים וְשֶׁל גְּרוֹגְרוֹת וְשֶׁל שְׁאָר מִינֵי פֵּירוֹת אִם מִשֶּׁלּוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת וְאִם מִשֶּׁלָּהֶן צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ וּמַגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע מַשֶּׁהוּ מַאי מַשֶּׁהוּ נָמֵי דְּקָאָמַר טֶפַח אִיתְּמַר שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת רַב אָמַר אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת וּשְׁמוּאֵל אָמַר צָרִיךְ לְזַכּוֹת עֵירוּבֵי תְחוּמִין רַב אָמַר צָרִיךְ לְזַכּוֹת וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל הָכָא תְּנַן וְהָכָא לָא תְּנַן אֶלָּא לְרַב מַאי טַעְמָא תַּנָּאֵי הִיא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַעֲשֶׂה בְּכַלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אוֹשַׁעְיָא שֶׁהָלְכָה לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְחָשְׁכָה לָהּ וְעֵירְבָה לָהּ חֲמוֹתָהּ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי חִיָּיא וְאָסַר אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי בַּבְלַאי כׇּל כָּךְ אַתָּה מַחְמִיר בְּעֵירוּבִין כָּךְ אָמַר אַבָּא כֹּל שֶׁיֵּשׁ לְךָ לְהָקֵל בְּעֵירוּבִין הָקֵל וְאִבַּעְיָא לְהוּ מִשֶּׁל חֲמוֹתָהּ עֵירְבָה לָהּ וּמִשּׁוּם דְּלֹא זִיכְּתָה לָהּ אוֹ דִילְמָא מִשֶּׁלָּהּ עֵירְבָה לָהּ וּמִשּׁוּם דְּשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ אָמַר לָהֶן הַהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לַהּ מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשֶּׁל חֲמוֹתָהּ עֵירְבָה וּמִשּׁוּם דְּלֹא זִיכְּתָה לָהּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי יַעֲקֹב (בְּרֵיהּ) דְּבַת יַעֲקֹב כִּי מָטֵית הָתָם אַקֵּיף וְזִיל לְסוּלָּמָא דְצוֹר וּבַעְיָא מִינֵּיהּ מֵרַב יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּעָא מִינֵּיהּ מִשֶּׁל חֲמוֹתָהּ עֵירְבָה וּמִשּׁוּם דְּלֹא זִיכְּתָה לָהּ אוֹ דִּלְמָא מִשֶּׁלָּהּ עֵירְבָה וּמִשּׁוּם דְּשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ אֲמַר לֵיהּ מִשֶּׁל חֲמוֹתָהּ עֵירְבָה לָהּ וּמִשּׁוּם דְּלֹא זִיכְּתָה לָהּ אָמַר רַב נַחְמָן נָקְטִינַן אֶחָד עֵירוּבֵי תְחוּמִין וְאֶחָד עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת אֶחָד שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת צָרִיךְ לְזַכּוֹת בָּעֵי רַב נַחְמָן עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין צָרִיךְ לְזַכּוֹת אוֹ אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת אָמַר רַב יוֹסֵף וּמַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב אַדָּא אָמַר שְׁמוּאֵל עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין צָרִיךְ לְזַכּוֹת אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי פְּשִׁיטָא דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאִי שְׁמִיעַ לֵיהּ מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ עֵירוּבֵי תְחוּמִין מִי לָא אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת וְאָמַר אִיהוּ צָרִיךְ לְזַכּוֹת הָכִי הַשְׁתָּא בִּשְׁלָמָא הָתָם פְּלִיגִי רַב וּשְׁמוּאֵל וְקָא מַשְׁמַע לַן כְּחוּמְרִין דְּמָר וְכִי חוּמְרִין דְּמָר אֲבָל הָכָא אִי אִיתָא דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ מִי אִיכָּא דְּמַאן דִּפְלִיג הָהוּא טוּרְזִינָא דַּהֲוָה בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא אֲמַרוּ לֵיהּ אוֹגַיר לַן רְשׁוּתָךְ לָא אוֹגַיר לְהוּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא אֲמַרוּ לֵיהּ מַהוּ לְמֵיגַר מִדְּבֵיתְהוּ אֲמַר לְהוּ הָכִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשְּׁמֵיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה וּמַנּוּ רַבִּי חֲנִינָא אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעָרֶבֶת שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ הָהוּא טוּרְזִינָא דַּהֲוָה בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמְרִי לֵיהּ אוֹגַר לַן רְשׁוּתָךְ לָא אוֹגַר לְהוּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמְרִי לֵיהּ מַהוּ לְמֵיגַר מִדְּבֵיתְהוּ לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב מַתְנָה לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה אֲמַר לְהוּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעָרֶבֶת שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ מֵיתִיבִי נָשִׁים שֶׁעֵירְבוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעֲלֵיהֶן אֵין עֵירוּבָן עֵירוּב וְאֵין שִׁיתּוּפָן שִׁיתּוּף לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָסַר הָא דְּלָא אָסַר הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁרָגִיל לְהִשְׁתַּתֵּף עִם בְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף בְּנֵי הַמָּבוֹי נִכְנָסִין לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנוֹטְלִין שִׁיתּוּפָן מִמֶּנּוּ בְּעַל כׇּרְחוֹ רָגִיל אִין שֶׁאֵין רָגִיל לָא שְׁמַע מִינַּהּ לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת לֶחִי וְקוֹרָה לַמָּבוֹי



רש"י

ואין טועמין מפירותיה. דאי לאו דפלחוה לא הוו פרשי מינה: נצרפי. שם ע''ז שהיתה באותה מדינה: צריך להודיע. אם חפצין בכך שמא מקפידין בעירובין ואמר (בפ''ק) המקפיד על עירובו אינו עירוב שעינו צרה באותה פת ליתן לחביריו אבל משלו אין צריך להודיעו דזכין לו לאדם שלא בפניו: הכא תנן. בעירובי חצירות ומזכה להן: הכא לא תנן. בעירובי תחומין קתני לקמן (דף פב.) כיצד משתתפין בתחומין וכו'. ולא קתני ומזכה להן: שהלכה לבית המרחץ. מבעוד יום חוץ לתחום עירה וחשכה לה ואסר לה לחזור: ר' חייא בבלי היה כדאמרינן במסכת סוכה (דף כ.) עלו ר' חייא ובניו ויסדוה: ואיבעיא להו גרסינן: בריה דבת יעקב. אביו לא היה הגון לפיכך לא הזכירו: אקיף. הרבה עלי הדרך בשבילו: וזיל אסולמא דצור. דרך מסילת צור: ר' חייא קאי כרב בתחומין וגבי חצירות טעמא דרב משום דכיון דקאסר עליה גמר ומקני ואין צריך זכייה ואע''ג דמתני' פליגא עליה דרב רב תנא ופליג: מי איכא למאן דפליג. מי אשכחן דפליג איניש עליה: טורזינא. נכרי היה ממונה על כלי זיין העשויין לשמירת העיר להלחם על הצרים ודר בעיר: הא דאסר. על בני המבוי לא בעינן דעתיה ומתניתין בדלא אסר כגון חצר שבין שני מבואות ורגילה עם זה ולא עם זה: הכי נמי מסתברא. דמודה שמואל היכי דלא אסר: ולא נשתתף. אינו רוצה ומתכוין לאסור עליהן:

תוספות

רב אמר א''ל לזכות. דכיון דאסר עליה גמר ומקני ליה ובתחומין צריך לזכות דלא אסר עליה ולא נמר ומקני כדפירש בקונטרס ולשמואל במבוי צריך לזכות דלמקני רשות הוא דקסבר עירוב משים קנין בפ' מי שהוציאוהו (לעיל דף מט.) אפילו למ''ד עירוב משום דירה צריך לזכות כדי שיהא קונה דירה בבית חבירו ובתחומין סבר שמואל דאין צריך לזכות דלא קני רשות אחרים הוא אי נמי כיון דאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה משום מצוה גמר ומקני ועוד כיון דעירובי תחומין אין מערבין אלא מדעתו אמירתו כשהוא אומר צא וערב לי חשובה כזכייה והשתא יש דברים שאנו מחמירין בחצירות מתחומין דחצירות צריך לזכות לשמואל ובפי פח ובתחומין אין צריך לזכות ואין צריך פת ויש דברים שאנו מחמירין בתחומין טפי דבתחומין בעי ב' סעודות לכל אחד ובחצירות בזמן שהן מרובין סגי [במזון ב' סעודות לכולם ובזמן שהן מועטין סגי] בגרוגרת לכל אחד כדאמרינן סוף פירקין והשולח עירוב ביד חרש שוטה וקטן אינו עירוב בתחומין ובחצירות קטן גובה אח העירוב: מעשה בכלתו כו'. פי'בקונטרס דהאי עובדא בתחומין היה ואע''ג דבחצירות פליגא מתני' עליה דרב רב תנא הוא ופליג וקשיא דעיקר הקושיא לא היתה אלא מחצירות ומהא לא משני מידי וי''ל דבעירובי חצירות היה המעשה וכן פירש רבינו חננאל ורב סבר כרבי ישמעאל וקסבר רב דתנא דיק תנא בחצירות דבעינן זיכוי כל שכן בתחומין דתחומין לכולי עלמא בעי זכיה ולפירוש הקונטרס דמוקי לה בתחומין יש לומר דרבי חייא ורבי ישמעאל בר' יוסי משום אביו אזדו לטעמייהו דר' חייא אית ליה לפיל בספ''ק דתחומין דאורייתא ולהכי מחמיר בהו ור' יוסי דמיקל לטעמיה דאמר לעיל (דף צה.) ספק עירוב כשר: אמר רב נחמן נקיטינן אחד עירובי תחומין ואחד שיתופי מבואות צריך לזכות. וכן הלכה וכן פסק בשאלתות בפרשת ויהי בשלח דכולם צריכין לזכות עירובי תחומין וחצירות ושיתופי מבואות ועירובי תבשילין ואע''ג דבעי רב נחמן עירובי תבשילין מאי הא מסיק אביי דלא שמיע ליה דשמואל דאי שמיע ליה לא הוה מיבעיא ליה: אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל אשתו של אדם כו'. ואם תאמר ואמאי לא מייתי מדרב יהודה דאמר בריש כדר (לע. ל דף סד.) משמיה דשמואל שכירו ולקיטי של נכרי נותן עירובו ודיו וכל שכן אשתו והוה מייתי מנכרי אנכרי ויש לומר דאשתו אאשתו ניחא ליה לאתויי: רגיל אין שאינו רגיל לא. דרגיל אסר כמו פתח הרגיל אבל שאינו רגיל אינו אוסר ונוטלים שיתופו בעל כרחו דקאמר היינו של בעל הבית אבל דעת אשתו צריך ואף על גב דאסיקנא דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו אין ללמוד מכאן שתוכל לזכות לבני המבוי ולבני חצר לתת פת עבורם נהי דבשביל עצמה יכולה ליתן שלא מדעת בעלה אין לה כח לזכות לשכיניה שלא מדעת וצריך ליזהר שלא תזכה האשה לשכיניה כשאין בעלה בעיר ואף על גב דאם כל אחד ואחד נותן פת נראה דשרי אפילו לא אסרי אהדדי כל זמן שלא מיחה הבעל דמסתמא לא קפיד מכל מקום אין לסמוך על זה לענין שתוכל לזכות לאחרים ואם אין הבעל זה אשה בעיר אלא בני ביתו צריך לדקדק אם יכולין לערב בני ביתו בלא רשות משל בעל הבית דהא בסמוך [עמוד ב] תנן ניתוספו עליהן מוסיף וצדיך להודיע וכשכלה האוכל נמי קתני דצריך להודיע ממין אחר:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר