עירובין עג ע"ב

לעמוד הבא

מסכת דף חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן עֵירְבוּ בַּחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵירַב מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים: גְּמָ' מַנִּי רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר בָּעִינַן עֵירוּב וּבָעִינַן שִׁיתּוּף אֵימָא מְצִיעֲתָא וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן אֲתָאן לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי בַּחֲדָא סַגִּיא הָא לָא קַשְׁיָא וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ נָמֵי קָאָמַר אֵימָא סֵיפָא עֵירְבוּ בַּחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵירַב מוּתָּרִים כָּאן וְכָאן הֵיכִי דָמֵי אִי דְּלָא בַּטֵּיל אַמַּאי מוּתָּרִים אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּבַטֵּיל אֵימָא סֵיפָא שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי וְאִי דְּבַטֵּיל אַמַּאי אֲסוּרִין בַּמָּבוֹי וְכִי תֵּימָא קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר אֵין בִּיטּוּל רְשׁוּת בְּמָבוֹי וְהָא תַּנְיָא שֶׁהֲרֵי בִּיטֵּל לָכֶם רְשׁוּתוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּלָא בַּטֵּיל וּמִדְּסֵיפָא דְּלָא בַּטֵּיל רֵישָׁא נָמֵי דְּלָא בַּטֵּיל רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר מְצִיעֲתָא רַבָּנַן כּוּלַּהּ רַבִּי מֵאִיר הִיא וְטַעְמָא מַאי אָמַר רַבִּי מֵאִיר בָּעִינַן עֵירוּב וּבָעִינַן שִׁיתּוּף שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ תּוֹרַת עֵירוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת וְהָכָא כֵּיוָן דְּרוּבַּהּ עֵירְבוּ לָא מִשְׁתַּכְחָא אָמַר רַב יְהוּדָה רַב לָא תָּנֵי פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וְכֵן אָמַר רַב כָּהֲנָא רַב לָא תָּנֵי פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ אִיכָּא דְּאָמְרִי רַב כָּהֲנָא גּוּפֵיהּ לָא תָּנֵי פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מַאי טַעְמָא דְּלָא תָּנֵי פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ קָסָבַר כׇּל שִׁיתּוּף שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ וּמוֹצִיאוֹ דֶּרֶךְ פְּתָחִים בַּמָּבוֹי לָאו שְׁמֵיהּ שִׁיתּוּף אֵיתִיבֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוּתָּף לִשְׁכֵנָיו לָזֶה בְּיַיִן וְלָזֶה בְּיַיִן אֵין צְרִיכִין לְעָרֵב הָתָם דְּאַפְּקֵיהּ וְעַיְּילֵיהּ (אֵיתִיבֵיהּ) כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי וְכוּ' הָתָם נָמֵי דְּאַפְּקֵיהּ וְעַיְּילֵיהּ מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר חָנָן אֶלָּא מֵעַתָּה הִקְנָה לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ הָכִי נָמֵי דְּלָא הָוֵי שִׁיתּוּף וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם הַפַּת שֶׁעַל שֻׁלְחָן סוֹמְכִים עָלֶיהָ מִשּׁוּם עֵירוּב וְאָמְרִי לַהּ מִשּׁוּם שִׁיתּוּף וְאָמַר רַבָּה לָא פְּלִיגִי כָּאן בִּמְסוּבִּין בַּבַּיִת כָּאן בַּמְסוּבִּין בֶּחָצֵר אֶלָּא טַעְמָא דְּרַב דְּקָא סָבַר אֵין מָבוֹי נִיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה עַד שֶׁיְּהוּ בָּתִּים וַחֲצֵירוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ גּוּפָא אָמַר רַב אֵין מָבוֹי נִיתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה

רש"י

ואם נשתתפו כו'. בגמרא מתרץ לה: דשכח אחד מבני חצר ולא עירב. בחצירו להתיר חצירו אבל בשיתוף היה לו חלק: מותרין כאן וכאן. השתא משמע דסומכין ובגמרא מתרץ לה: שהמבוי לחצירות כחצר לבתים. כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף ולא תימא דלא דמו דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רשות הרבים אבל חצר ומבוי שניהן רשויות של רבים הן: גמ' ואם נשתתפו נמי. ואקמייתא קאי ואם נשתתפו אף במבוי קאמר: אמאי מותרין. באותה חצר הא רבי מאיר לית ליה סומכין על שיתוף: מבני מבוי ולא נשתתף. אחת מן החצירות לא נשתתפה עם חברתה במבוי: והא תניא. לעיל בפירקין גבי צדוקי: רישא נמי דלא בטיל. הא דקתני שכח אחד מבני חצר בדלא בטיל וקתני מותרים אלמא סומכין על השיתוף: רישא וסיפא רבי מאיר. רישא קתני עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי אסורין במבוי אלא אם כן נשתתפו נמי במבוי כרבי מאיר וסיפא קתני מבני מבוי ולא נשתתף אסורין במבוי כרבי מאיר: ומציעתא. דקתני מבני חצר ולא עירב כו' כרבנן: כולה רבי מאיר היא. ומציעתא אמאי סומכין בני אותה חצר על השיתוף משום דרובן עירבו דטעמא מאי כו': רב לא תני פתוחות זו לזו. וכל עירבו בחצירות דמתניתין עירבו כל חצר לעצמה קאמר ומותרין בחצירות דקתני מותרין בני חצר לעצמן קאמר: כל שיתוף שאין. כל אחד ואחד מכניס חלקו דרך פתח חצירו למבוי ודרך מבוי יוליכוהו לחצר שיהא מונח בו: לאו שמיה שיתוף. שאם יכניסוהו דרך פתחים שמחצר לחצר אין נראה כשיתוף מבוי והכא נמי חייש רב דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהן: אין צריך לערב. והא הכא דלקחו חבית בשותפות ולא נכנסה אלא לאותה חצר לבדה: דאפקיה ועייליה. לחבית בכל החצירות ומהן למבוי ומשם לחצר שהונח שם ולא לשם שיתוף ושינויא דחיקא הוא ולא הוי מסקנא הכי: כיצד משתתפין כו'. תיובתא קא מותיב ממתניתין דפרק חלון דלקמן [דף עט:] דקתני התם כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני מבוי ומזכה להן כו' והא הכא דחד מזכה מדידיה לכולהו ולא נכנסה לחצרותיהן: מסובין בבית. סומכין משום עירוב החצר כדאמר לקמן [פה:] עירובי חצירות בבית שבחצר: מסובין בחצר. סומכין משום שיתוף דשיתופי מבואות מותר להניחן בחצר שבמבוי אבל משום עירוב לא דבית בעינן דעירוב משום דירה וחצר לאו בר דירה הוא:

תוספות

אימא מציעתא ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן אתיא כרבנן. ואפילו למאן דאמר לעיל [דף עא:] דבפת לא פליגי משמע ליה ואם נשתתפו במבוי בכל ענין ואפילו נשתתפו במבוי ביין: אלא פשיטא דבטיל. ואם תאמר למאן דאמר אין מבטלין רשות מחצר לחצר היאך מותרין במבוי הא אין יכול לבטל רשותו לבני חצר אחרת לרבא דאמר לשמואל דאפילו ב' חצירות זו לפנים מזו פעמים דאין מבטלין ויש לומר דהא לא קשיא שהרי במבוי נשתתף אבל הא קשיא היאך מועיל במבוי ביטול לרבא דאמר בב' חצירות זו לפנים מזו דאין מבטלין ועל כרחך יש ביטול רשות במבוי כדדייקי שהרי ביטל להם רשותו ויש לומר דכיון דכולם שוין במבוי זה כזה יכול לבטל אף לבני חצר אחרת שהמבוי חדא תשמישתא לתרוייהו ולא דמי לב' חצירות דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד כדאמר לעיל ולקמן (דף עט.) תניא גבי בית שבין שתי חצירות ומלאוהו תבן דאם נתמעט התבן מעשרה טפחים מבטלין הבית לזה ולזה והיינו טעמא כדפרישית דאפילו לשמואל הבית לחצירות חדא תשמישתא הוא לתרוייהו: כל שיתוף שאין מכניסו ומוציאו דרך. פתחים למבוי לאו שמיה שיתוף. פי' בקונטרס ולהכי לא תני רב ופתוחין זו לזו דחייש דילמא מעיילי ליה דרך פתחים שביניהם משמע לפירושו ואם פתוחות זו לזו לא מהני בהן שיתוף ואפילו מעיילי ליה דרך מבוי גזרינן דילמא לא מעיילי אלא דרך. פתח החצר וסמכינן עליה ואם תאמר היכי משכחת ליה פלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמערבין ומשתתפין אם לא בחצירות הפתוחות זו לזו ומשמע התם דמהני שיתוף ויש לומר דאשכחן לה בשעירבו החצירות דרך חלונות וכיון שאין פתח גמור מחצר לחצר גבוה י' ורוחב ד' ליכא למיגזר דילמא מפקי ועיילי השיתוף שלא כדרך המבוי כיון דמחצר לחצר לא סלקי להדיא אי ליכא פתחים אלא חלונות בעלמא: דאפקיה ועייליה. פירש בקונט' לאותה חבית בכל החצירות ומהן למבוי ומשם לחצר שהונח שם ולא לשם שיתוף ולפירושו ה''ל למימר דעייליה ואפקיה ועייליה ובחנם דחק לומר כן דתחילה היה בשאר חצירות ואפקיה למבוי והדר עיילי בזה החצר: בני חבורה שהיו מסובין כו'. כאן לא שייך למימר דאפקיה ועייליה דאע''ג דיכול לומר דכל חד ותד. הביא פת בחצר זה [דרך מבוי] כדי לסעוד סתמא דמלתא איירי שבעל הבית זה הזמינם לסעוד אצלו ואע''פ שלא זיכה סומכין על פת שעל השלחן דכזכו בו דמו שאין לומר אירע שפת של בעל הבית היה מונח בשאר חצירות והובא כאן דרך מבוי דהוצאה והכנסה זו לא מהניא מידי כיון שלא היה קנוי פת לכל בני החבורה באותה שעה אלא היה של בעל הבית זה ואין הכנסה והוצאה מועלת אא''כ היה של בעל השיתוף מאותה שעה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,

מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC

לעמוד הקודם

עירובין עג ע"ב

לעמוד הבא