|
טקסט הדף מנוקד
הַכַּף
וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן יוֹחַי) אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה סִימָנִין נָתְנוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה מִלְּמַטָּה וּכְנֶגְדָּן מִלְּמַעְלָה פַּגָּה מִלְּמַעְלָה בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בּוֹחַל מִלְּמַעְלָה בְּיָדוּעַ שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צֶמֶל מִלְּמַעְלָה בְּיָדוּעַ שֶׁנִּתְמַעֵךְ הַכַּף מַאי כַּף אָמַר רַב הוּנָא מָקוֹם תָּפוּחַ יֵשׁ לְמַעְלָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁמְּגַדֶּלֶת מִתְמַעֵךְ וְהוֹלֵךְ שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי (שְׁלַח לְהוּ) [אָמַר לָהֶן] כְּדִבְרֵי כּוּלָּן לְהַחְמִיר רַב פָּפָּא וְרַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא חַד מַתְנֵי אַהָא וְחַד מַתְנֵי אַחָצֵר צוֹרִית דִּתְנַן אֵיזוֹהִי חָצֵר צוֹרִית שֶׁחַיֶּיבֶת בְּמַעֲשֵׂר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חָצֵר הַצּוֹרִית שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ מַאי חָצֵר הַצּוֹרִית אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁכֵּן בְּצוֹר מוֹשִׁיבִין שׁוֹמֵר עַל פֶּתַח הֶחָצֵר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל פְּטוּרָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ לֶאֱכוֹל בְּתוֹכָהּ חַיֶּיבֶת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁנִּכְנָסִים לָהּ וְאֵין אוֹמְרִים לוֹ מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ פְּטוּרָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ הַפְּנִימִית חַיֶּיבֶת וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי אֲמַר (לְהוּ) [לָהֶן] הֲלָכָה כְּדִבְרֵי כּוּלָּן לְהַחְמִיר מַתְנִי' בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת תָּבִיא רְאָיָה שֶׁהִיא בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהִיא אַיְילוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְהוּא סָרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם אֵלּוּ דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל וְהַנְּקֵבָה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא לִפְנֵי הָאִישׁ גְּמָ' וּרְמִינְהִי אֶחָד לִי בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְאֶחָד לִי בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב וְהוּא שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס אָמַר רָבָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי וְהוּא סָרִיס שְׁמַע מִינַּהּ וְכִי לֹא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס עַד כַּמָּה תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אִי כְּחִישׁ אֲמַר לְהוּ אַבְרְיוּהּ אִי בָּרִיא אֲמַר לְהוּ אַכְחֲשׁוּהּ דְּהָנֵי סִימָנִים זִימְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא זִימְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת בְּרִיאוּתָא אָמַר רַב הִלְכְתָא בְּכוּלֵּי פִּרְקָא מֵעֵת לְעֵת וְעוּלָּא אָמַר דִּתְנַן תְּנַן וּדְלָא תְּנַן לָא תְּנַן בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא הַיְינוּ דְקָתָנֵי הָכָא יוֹם אֶחָד וְהָכָא לָא קָתָנֵי אֶלָּא לְרַב לִיתְנֵי וְעוֹד תָּנֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁנַת עֶשְׂרִים שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הִיא כִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְכׇל דְּבָרֶיהָ וְכֵן הוֹרָה רַבִּי בְּלוֹד שְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הִיא כִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְכׇל דְּבָרֶיהָ בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי וּדְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר לָא קַשְׁיָא הָא כְּבֵית שַׁמַּאי הָא כְּבֵית הִילֵּל אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא שָׁנָה הָאֲמוּרָה בַּקֳּדָשִׁים שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי וְכֵן שֶׁבַּבֵּן וְשֶׁבַּבַּת כּוּלָּן מֵעֵת לְעֵת שָׁנָה הָאֲמוּרָה בַּקֳּדָשִׁים מְנָא לַן אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר קְרָא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שָׁנָה שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה מְנָלַן אָמַר קְרָא עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ מִמְכָּרוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שָׁנָה שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה מְנָלַן אָמַר קְרָא בְּמִסְפַּר רש"יהכף. מלמטה הוא על בית הרחם כמין תפוח גבוה כדמפרש לקמן: מלמעלה. בדדין: להחמיר. איזה מאלו שתביא שוב אין אביה מפר נדריה דמחזקינן לה בבוגרת נתקשקשו ואע''ג דלא הכסיף הכסיף אע''ג דלא התקשקשו וכן כולם אית דאמרי להחמיר אינה ממאנת משעה שנראה בה אחד מן הסימנין הללו ואינה חולצת עד שיהו כולם ולאו מילתא היא דאפילו לא הביאה אחד מהן גדולה היא ואינה ממאנת וחולצת שהרי כל הסימנים הללו בבגרות נאמרו ומימי נערות היא גדולה למיאון ולחליצה שהרי הביאה שתי שערות ל''א הלכה כדברי כולן להחמיר הביאה אחד מן הסימנים הללו ואפילו הקודם שבכולן ולא הביאה את כולן בוגרת ואינה בוגרת ואם קבל אביה בה קדושין וקדשה היא את עצמה לאחר צריכה גט משניהם דכיון שהביאה אחד מן הסימנין הללו יצתה לה במקצת מרשות אביה דאיכא למימר בוגרת הויא ואין כח בקדושי אביה להפקיע קדושין שלה וגם בה אין כח להפקיע קדושי אביה עד שתביא את כולם: שחייבת במעשר. שקובעת תבואה למעשר דקי''ל חצר קובעת במסכת ביצה (דף לד:): שאחד פותח ואחד נועל. שאין השומר קבוע לפתוח ולנעול אלא זה פותח וזה נועל לאו בת שימור היא ופטורה דלאו שמה חצר: כל שנכנסין לה כו' פטורה. ואע''ג דאין אדם בוש לאכול בתוכה: כדברי כולן להחמיר. דאם יש בה אחד מכל אלו חייבת אם יש שם שומר חייבת כר' ישמעאל אע''ג דאחד פותח ואחד נועל ואי ליכא פותח ונועל חייבת כר''ע ואע''ג דליכא שומר ואי אין אדם בוש לאכול בתוכה חייבת ואע''ג דליכא שומר ואיכא פותח ונועל ואם אמר לו מה אתה מבקש חייבת ואפי' לית בה חד מכל הני ל''א הלכה כדברי כולן להחמיר כיון שאין אדם בוש לאכול בתוכה קובעת למעשר שאין אוכלין מפירות הנכנסים לה עד שיתעשרו ולהפריש מהן על טבל אחר אסור עד שיהיה לה שומר קבוע: מתני. לא חולצת ולא מתיבמת. ונשאת לכל שתרצה דרחמנא פטרה דכתיב (דברים כא) והיה הבכור אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת: סריס. לאו בר חליצה הוא דכתיב (שם כה) להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא: ה''ג יביאו ראיה שהוא בן עשרים. קרובי האשה יביאו ראיה: גמ' ורמינהי אחד לי בן תשע שנים וכו'. שניהם דין אחד להם וביאתו כמאמר בגדול כדאמרינן לעיל אלמא קטן הוא ובעיא אמתוני: אמר רב שמואל. מתני' כגון שנולדו בו סימני סריס המפורשים בהערל כל שאין בשרו מוציא הבל כשהוא רוחץ ושערו לקוי ובשרו מחליק: כי אתו לקמיה דר' חייא. בן עשרים שנה שלא הביא: בכוליה פרקא מעת לעת. חשבינן לה שנה ולא בתר מנין עולם שיהא יום אחד של שנת עשרים חשוב שנה דאף על גב דלא תנן במתניתין בן עשרים שנה ויום אחד כמאן דתנן יום אחד דמי וצריך להשלים את כולה: דתנן תנן. היכא דתנן יום אחד כגון בת שלשה שנים ויום אחד וכולהי דמתני' בר מסיפא דקתני בת עשרים שלא הביאה שתי שערות דהתם לא בעינן עשרים שלמים אלא משנכנס יום אחד בשנת עשרים: בשלמא דרבי ודר' יוסי בן כיפר לא קשיין. אהדדי למהוי מתני' משבשתא דמר כב''ש ודמר כב''ה דמתני': בקדשים. היכא דכתיב כבש בן שנתו: מעת לעת. מיום ליום ולא אמרינן למנין עולם שתכלה שנתו ערב ר''ה: שבבן ושבבת. קסבר היינו בן עשרים שנה ובת עשרים שנה דמתני' אלמא מעת לעת בעינן אליבא דהאי תנא והנך דלעיל סברי לה כעולא: שתי שנים שבשדה אחוזה. המוכר שדה אחוזה לחבירו אינו מותר לגואלה בפחות משתי שנים שיאכלנה לוקח שתי שנים כדכתיב (ויקרא כה) במספר שני תבואות ימכר לך ומכאן ואילך אם בא לגאול גואל ומחשב לו פירות של שתי שנים לפי חשבון הדמים שמכרה לו לפי שנים הבאים עד היובל שהלוקח שדה מחבירו יודע שיחזירנו לו ביובל ואם היו עד היובל עשר שנים ומכרה לו בעשרה ליטרין נמצא קונה פירות של כל שנה בליטרא: תוספותהלכה כדברי כולן להחמיר. מספק פוסק כמר לחומרא וכמר לחומרא כדפרישי' בפרק בנות כותים (לעיל דף לו.): איזהו חצר (צורית) כו'. קשה לר''ת דבפרק השוכר את הפועלים (ב''מ דף פח.) א''ר ינאי אין הטבל חייב במעשר עד שיראה פני הבית ותירץ דמדרבנן חצר קובעת למעשר ומדאורייתא בעינן ראיית פני הבית: בת עשרים כו' יביאו ראיה. פירוש קרובי האשה ואי גרסינן תביא היינו היא בעצמה ואי גרסינן יביא קאי אבעל שיביא ראיה שזו היא אילונית והוו קדושי טעות אם רוצה לישא אחותה: דברי ב''ה. תימה דבפ' הערל . (יבמות דף פ.) איתמר אכל חלב מבן י''ב שנה עד י''ח שנה ונולדו בו סימני סריס אמאי שביק דברי ב''ה דאמר כ' שנה ונקט דברי ב''ש ואפי' לר' אליעזר הזכר כדברי ב''ה והתם איירי בזכר וי''ל דהתם נקט כרבי שהורה בסמוך עד י''ח: עד רוב שנותיו. ומכאן ואילך גדול הוא והוי ודאי סריס: זימנין דאתו מחמת כו'. יש ספרים דגרסי זימנין דנתרן [ע' תוס' ב''ב קנה: ד''ה הכי גרס ר''ת]: כולן מעת לעת. בפרק שני דזבחים (דף כה:) אמר דשעות פוסלות בקדשים וכן בבתי ערי חומה כדמשמע (פ''ב דזבחים) ולא דמי לאחריני כדאמרינן דלא בעינן בהן מעת לעת לשעות כדפרישית לעיל (דף מד:) גבי ל' יום איכא בינייהו [ועי' תוספות ערכין לא. ד''ה מיום]: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|