|
טקסט הדף מנוקד
וְנוֹחֵל וּמַנְחִיל וְהַהוֹרְגוֹ חַיָּיב וַהֲרֵי הוּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וּלְכׇל קְרוֹבָיו כְּחָתָן שָׁלֵם
גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן אִשָּׁה אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה בַּת יוֹם אֶחָד לְנִדָּה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִשָּׁה בַּת עֲשָׂרָה יָמִים לְזִיבָה מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן אִשָּׁה אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה בַּת עֲשָׂרָה יָמִים לְזִיבָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִשָּׁה תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד כּוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן אִישׁ אִישׁ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת בֶּן יוֹם אֶחָד שֶׁמְּטַמֵּא בְּזִיבָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה לַזָּכָר כֹּל שֶׁהוּא בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן לַנְּקֵבָה כֹּל שֶׁהִיא בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וּמִטַּמֵּא בִּנְגָעִים דִּכְתִיב אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ אָדָם כֹּל שֶׁהוּ וּמְטַמֵּא בִּטְמֵא מֵת דִּכְתִיב וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם נֶפֶשׁ כֹּל דְּהוּ וְזוֹקֵק לְיִבּוּם דִּכְתִיב כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו אַחִים שֶׁהָיָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם וּבֵן אֵין לוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא אִית לֵיהּ וּמַאֲכִיל בִּתְרוּמָה דִּכְתִיב וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ קְרִי בֵיהּ יַאֲכִילוּ בְּלַחְמוֹ וּפוֹסֵל מִן הַתְּרוּמָה וְזֶרַע אֵין לָהּ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא אִית לַהּ מַאי אִירְיָא זֶרַע אֲפִילּוּ עוּבָּר נָמֵי דִּכְתִיב כִּנְעוּרֶיהָ פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת וּצְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְזֶרַע אֵין לָהּ מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא חַד גּוּפָא וְהַשְׁתָּא תְּרֵי גּוּפֵי אֲבָל הָכָא דְּמֵעִיקָּרָא חַד גּוּפָא וְהַשְׁתָּא חַד גּוּפָא אֵימָא תֵּיכוֹל כְּתַב רַחֲמָנָא כִּנְעוּרֶיהָ וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא כִּנְעוּרֶיהָ מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא גּוּפָא סְרִיקָא וְהַשְׁתָּא גּוּפָא מַלְיָא אֲבָל הָכָא דְּמֵעִיקָּרָא גּוּפָא סְרִיקָא וְהַשְׁתָּא גּוּפָא סְרִיקָא אֵימָא תֵּיכוֹל צְרִיכָא קְרָאֵי אִתָּרוּץ אֶלָּא מַתְנִיתִין מַאי אִרְיָא בֶּן יוֹם אֶחָד אֲפִילּוּ עוּבָּר נָמֵי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן בְּכֹהֵן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים אַחַת גְּרוּשָׁה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ גְּרוּשָׁה וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מִשֶּׁאֵינָהּ גְּרוּשָׁה וְיֵשׁ לוֹ בֶּן יוֹם אֶחָד מִן הַגְּרוּשָׁה דְּפוֹסֵל בְּעַבְדֵי אָבִיו מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר עוּבָּר נָמֵי פּוֹסֵל קָא מַשְׁמַע לַן בֶּן יוֹם אֶחָד אִין עוּבָּר לָא נוֹחֵל וּמַנְחִיל נוֹחֵל מִמַּאן מֵאָבִיו וּמַנְחִיל לְמַאן לְאָחִיו מֵאָבִיו אִי בָּעֵי מֵאֲבוּהּ (לֵירְתֵי) [לֵירְתוּ] וְאִי בָּעֵי מִינֵּיהּ (לֵירְתֵי) [לֵירְתוּ] אָמַר רַב שֵׁשֶׁת נוֹחֵל בְּנִכְסֵי הָאֵם לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מִן הָאָב וְדַוְקָא בֶּן יוֹם אֶחָד אֲבָל עוּבָּר לָא מַאי טַעְמָא דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא וְאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ רש"יונוחל ומנחיל. מפרש בגמרא: כחתן שלם. מפרש בגמרא: גמ' אשה. ואשה כי תהיה זבה וגו' והאי קרא בנדה משתעי: בת עשרה ימים כו'. ואשה כי תזוב זוב דמה קא דריש: אדם. משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב (במדבר לא) ונפש אדם מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי קרא: נפשות. כל שיש בו נפש: כנעוריה. ושבה אל בית אביה כנעוריה כלומר אם דומה לימי נעורים ושבה ואם לאו לא תשוב: קראי אתרוץ. דתרוייהו צריכי: אלא מתניתין. מדנקט יום אחד ולא נקט עובר דוקא נקט: אמר רב ששת. האי פוסל לאו אאמו קאי אלא אעבדיו קאי והכא בכהן שהיו לו שתי נשים וכו': אחת גרושה. שהיתה גרושה ועבר ונשאה: ויש לו בנים. משאינה גרושה והן כהנים כשרים ועבדים שנפלו להן בירושה אוכלין בתרומה בשבילן דכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו': ויש לו בן יום אחד מן הגרושה. והוא חלל ואינו ראוי לכהונה ויש לו חלק בעבדים ופוסל את כולן מן התרומה שאין אנו יודעין לברור מי מגיע לחלקו ודוקא בן יום אחד דראוי לירושה אבל כל זמן שלא נולד אוכלין כולן דאין זכייה לעובר: ולאפוקי מדר' יוסי. דאמר במסכת יבמות בפרק אלמנה לכהן גדול (דף סז.) יש לו זכייה ואפילו הוא במעי אשה זרה הכשרה לכהונה פוסלה דקסבר כל זמן שהוא במעי זרה זר הוא וכל שכן האי דבמעי גרושה הוא דאפילו כשיולד לא יהא ראוי: לאחיו מן האב. דהא אין ירושה אלא לקרובי האב: אי בעי מאבוה לירת. אפי' חשיבנא ליה כמאן דליתיה ירתי לאחר מיתת אביהם ואיהו מאי אהני: נוחל בנכסי האם. אם מתה אמו ביום שנולד הרי הוא יורשה וכשמת הוא באין אחיו מאביו ויורשין הימנו נכסי אמו דאי לאו איהו הוו שקלי ליה קרובי האם דבן נוחל את אמו אבל האם אינה נוחלת את בנה וכל שכן קרובי האם שאין נוחלין אותו דכתיב (במדבר א) למשפחותם לבית אבותם משפחת האם אינה קרויה משפחה: אבל עובר. שבמעיה אם מתה מעוברת אינו נוחל להנחיל את קרוביו מן האב: תוספותכנעוריה פרט למעוברת. ואם תאמר תיפוק ליה מוזרע אין לה עיין עליה כי היכי דפסלינן בריש החולץ (יבמות לה:) חליצת מעוברת מאין לו עיין עליו וי''ל דהתם לא קאמר אלא עיין והמתן אם יהיה ולד של קיימא אבל לא מיפטרא מן היבום משום דכתיב אין לו וה''נ לא מיפסלא מן התרומה בהכי: אמר רב ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו ב' נשים. וא''ת למה לי ב' נשים לוקמה באשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה דדוקא בן יום אחד פוסל ולא עובר ואכלי העבדים בשביל כל המשפחה כולה לרבנן דר' יוסי כדאמר ביבמות בפרק אלמנה (דף סז.) ועוד הקשה ה''ר אפרים דבפרק מי שמת (ב''ב דף קמב.) אמר רב ששת אחד זה ואחד זה קנה בין מזכה לעובר בין לכשתלד ופריך ליה ממתני' דבן יום אחד נוחל אבל עובר לא ומשני דהתם משום דאיהו מיית ברישא והשתא ליפרוך מרישא דבן יום אחד פוסל אבל עובר לא משום דעובר לית ליה זכייה כדמפרש הכא רב ששת גופיה ולא ה''מ לשנויי מידי וי''ל דסבר רב ששת דלרבנן דר' יוסי נמי עובר אית ליה זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל משום סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוה ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן כדחייש רבי יוסי ולהכי אוקי הכא בכהן שיש לו ב' נשים ויש לו בנים משאינה גרושה דכיון דיש לו בנים לא פסיל עובר אף ע''ג דיש לו זכייה דלא חיישינן למיעוט הזכרים כדפי' אבל אם אין לו בנים פוסל עובר גם לרבנן דאית ליה זכייה דבין הוא זכר בין היא נקבה הרי הן שלה ופליג רב ששת אשמואל דאמר בפרק אלמנה (יבמות דף סז.) דלרבנן אוכלין בשביל כל המשפחה כולה דסבר שמואל דלרבנן לית ליה זכייה לעובר והשתא ניחא הא דקאמר התם רב ששת מנא אמינא לה דתניא גר שמת כו' ולא דחי ליה דהך ברייתא כר' יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא דלא חיישי למיעוטא כדפי' ואם תאמר דבפרק מי שמת (ב''ב דף קמב.) גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיתה אשתו מעוברת לא קנו שמעו אחרי כן שהפילה אשתו המחזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה אמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלבסוף הפילה הא בפ' אלמנה (יבמות סז:) אמרינן דזכרים הוו מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בעבדים וי''ל דהתם משום דתלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית ליה זכייה: ואי בעי מיניה לירות כו'. וא''ת דבפרק מי שמת (ב''ב קמב.) דפריך לרב ששת מהך דבן יום א' נוחל ומנחיל אבל עובר לא ומשני נוחל את האם להנחיל לאחים מן האב והשתא מה היתה סברת המקשה דע''כ צריך לומר כדמשני רב ששת דאי לאו הכי תקשה ליה אי בעי מיניה לירות אי בעי מאבוה לירות כדמקשה הכא וי''ל דיפרש כמר בריה דרב יוסף שממעט בחלק בכורה אבל עובר לא ולאו משום וילדו לו אלא משום דעובר לית ליה זכייה א''נ ידע שפיר כדמשני רב ששת נוחל את האם להנחיל לאחיו מן האב אך היה סבור דאיהי מייתא ברישא וקאמר עובר לא משום דלא קנה ובשילהי פ''ק דערכין (דף ז.) דאמר שמואל אשה שיצתה ליהרג מכין אותה כנגד הריון שלה כדי שימות הולד תחלה הא לאו הכי הולד מת לבסוף ופריך ליה מהא דבן יום אחד נוחל אלמא ולד מת תחלה הוה מצי לשנויי אבל עובר לא לומר שממעט בחלק בכור כדאמר בשמעתין אלא דניחא ליה לאוקמי מילתא דרב ששת דאמר הכא איהו מיית ברישא אליבא דשמואל ולחלק האמת שיש חילוק בין מתה לנהרגה: איהו מיית ברישא. והא דתנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי יש חילוק בין מתה לנהרגה כדאמר בערכין (דף ז.) והא דאמר נמי בהשוחט במתה אמה והדר ילידתיה היינו נמי כשנהרגה אי נמי כגון דמתה אמו מחמת לידה דכיון דעקר הולד לצאת אז לא מיית כדאמר שמואל שילהי פ''ק דערכין (דף ז.) ישבה על המשבר ומתה מחתכין אותה בשבת ומוציאין הולד וא''ת אם כן עובר נוחל ומנחיל בישבה על המשבר ומתה תחלה י''ל דאין הכי נמי ונקט בן יום אחד משום דפסיקא ליה דנוחל ומנחיל אבל עובר לא פסיקא ליה ומיהא בן יום אחד ההורגו חייב דקתני אבל עובר לא היינו אפילו נהרגה או ישבה על המשבר עד שיצא ראשו כדתנן במסכת אהלות פ''ז (משנה ו) ומייתי לה בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עב:) אשה המקשה חותך הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|