|
טקסט הדף מנוקד
וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה רַבִּי יְהוּדָה סָבַר זִיל בָּתַר רוֹב חֲתִיכוֹת וְרוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל אַרְבַּע מִינֵי דָּמִים הָוְיָין וְרַבָּנַן סָבְרִי זִיל בָּתַר רוֹב חֲתִיכוֹת לָא אָמְרִינַן
מַתְנִי' חֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה הָאָדוֹם וְהַשָּׁחוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם וּכְמֵימֵי אֲדָמָה וְכַמָּזוּג בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כְּמֵימֵי תִלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִים הַיָּרוֹק עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין אָמַר רַבִּי מֵאִיר אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא כָּךְ וְלֹא כָּךְ אֵיזֶהוּ אָדוֹם כְּדַם הַמַּכָּה שָׁחוֹר כְּחֶרֶת עָמוֹק מִכֵּן טָמֵא דֵּיהֶה מִכֵּן טָהוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ וּכְמֵימֵי אֲדָמָה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם וּמֵיצֵף מַיִם וְכַמָּזוּג שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי גְּמָ' מְנָלַן דְּאִיכָּא דָּם טָהוֹר בָּאִשָּׁה דִּלְמָא כֹּל דָּם דְּאָתֵי מִינַּהּ טָמֵא אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אֲמַר קְרָא כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דָּם טָהוֹר לְדָם טָמֵא אֶלָּא מֵעַתָּה בֵּין נֶגַע לָנֶגַע הָכִי נָמֵי בֵּין נֶגַע טָמֵא לְנֶגַע טָהוֹר וְכִי תֵימָא הָכִי נָמֵי נֶגַע טָהוֹר מִי אִיכָּא וְכִי תֵימָא כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא הָהוּא בּוֹהַק מִקְּרֵי אֶלָּא בֵּין נִגְעֵי אָדָם לְנִגְעֵי בָתִּים וּלְנִגְעֵי בְגָדִים וְכוּלָּן טְמֵאִין הָכָא נָמֵי בֵּין דַּם נִדָּה לְדַם זִיבָה וְכוּלָּן טְמֵאִין הַאי מַאי בִּשְׁלָמָא הָתָם אִיכָּא לְאִפְּלוֹגֵי [זָקֵן מַמְרֵא וְרַבָּנַן] בְּנִגְעֵי אָדָם וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבָּנַן דִּתְנַן אִם בַּהֶרֶת קוֹדֵם לְשֵׂעָר לָבָן טָמֵא וְאִם שֵׂעָר לָבָן קוֹדֵם לַבַּהֶרֶת טָהוֹר סָפֵק טָמֵא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כֵּהָה וְאָמַר רַבָּה כֵּהָה וְטָהוֹר בְּנִגְעֵי בָתִּים כִּי הָא פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן דִּתְנַן רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵין הַבַּיִת טָמֵא עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁנֵי אֲבָנִים בִּשְׁנֵי כְּותָלִים בְּקֶרֶן זָוִית אׇרְכּוֹ כִּשְׁנֵי גְרִיסִין וְרׇחְבּוֹ כִּגְרִיס מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב קִיר וּכְתִיב קִירוֹת אֵיזֶהוּ קִיר שֶׁהוּא כִּשְׁנֵי קִירוֹת הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קֶרֶן זָוִית בְּנִגְעֵי בְגָדִים בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס וְרַבָּנַן דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר מִנַּיִן לִפְרִיחַת בְּגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה נֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים וְנֶאֱמַר קֵרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם מָה לְהַלָּן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר אַף כָּאן נָמֵי פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר אֶלָּא הָכָא אִי דָּם טָהוֹר לֵיכָּא בְּמַאי פְּלִיגִי וּמִמַּאי דְּהָנֵי טְהוֹרִין וְהָנֵי טְמֵאִין אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ דְּאָמַר קְרָא וַיִּרְאוּ מוֹאָב אֶת הַמַּיִם אֲדוּמִּים כַּדָּם לְמֵימְרָא דְּדָם אָדוֹם הוּא אֵימָא אָדוֹם וְתוּ לָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר קְרָא דָּמֶיהָ דָּמֶיהָ הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה וְהָא אֲנַן חֲמִשָּׁה תְּנַן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שָׁחוֹר אָדוֹם הוּא אֶלָּא שֶׁלָּקָה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שָׁחוֹר כְּחֶרֶת עָמוֹק מִכֵּן טָמֵא דֵּיהֶה אֲפִילּוּ כִּכְחוֹל טָהוֹר וְשָׁחוֹר זֶה לֹא מִתְּחִלָּתוֹ הוּא מַשְׁחִיר אֶלָּא כְּשֶׁנֶּעֱקָר הוּא מַשְׁחִיר מָשָׁל לְדַם מַכָּה לִכְשֶׁנֶּעֱקָר הוּא מַשְׁחִיר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כְּמֵימֵי תִלְתָּן וְלֵית לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי דָּמֶיהָ דָּמֶיהָ הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה אִיבָּעֵית אֵימָא לֵית לְהוּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא אִית לְהוּ מִי לָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שָׁחוֹר אָדוֹם הוּא אֶלָּא שֶׁלָּקָה הָכִי נָמֵי מִלְקָא הוּא דְּלָקֵי וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אִיכָּא בֵינַיְיהוּ רש"יואינה יודעת מה הפילה. שאבדה החתיכה קודם שבאה לפנינו: לא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות כו'. דלא סבירא להו רוב חתיכות של ד' מיני דמים ואשמועינן רבי יוחנן לעיל בג' מקומות הלכו אחר הרוב ותו לא למעוטי הא רובא דר' יהודה דלר' יהודה דאזיל בתר רובא לא כודאי משוית ליה לשרוף על מגעה את התרומה: מתני' וכקרן כרכום. כזוית גן שכרכום גדל בו: וכמימי אדמה. לקמן מפרש לה לכולהו במתניתין. ל''א כקרן כרכום כנוגה זיו כרכום כמו (שמות לד) כי קרן עור פניו: וכמזוג. כיין אדום המזוג במים ואע''ג דקליש אדמימות דיליה טמא: תלתן. פנגרי''ג: וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא ממנו: אם אינו מטמא משום כתם כו'. מפרש בגמרא: כדם המכה. מפרש בגמ': כחרת. איידרמינ''ט: עמוק מכן. שעמוק במראה שחרורית כלומר שחור יותר מחרת טמא: דיהה. פלד''ש שנדחית מראיתו: כברור שבו. שיש עליו ברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן ובגמרא מפרש להו: בית כרם. מקום ומשם מביא אדמה ונותנה בכלי: ומציף עליה מים. כלומר נותן שם מים עד שיהו המים צפין על האדמה: וכמזוג. כיצד כגון שני חלקים מים כו': גמ' אלא מעתה כו'. עד וכולן טמאין לשון קושיא הוא: בוהק. לשון לובן שנראה באנשים בחורים טפות לבנות מאד בפניהם: בשלמא התם. גבי נגעים אע''ג דכולהו לטמא איכא לאוקומי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין שבדורו דכתיב (דברים יז) והאיש אשר יעשה בזדון כגון דמפלגי בנגעי אדם ובפלוגתא דרבי יהושע כו' דקאמר זקן ממרא כחד מינייהו וסנהדרין כחד מינייהו: אם בהרת קודמת לשער לבן טמא. דשער לבן מסימני טומאה וכגון שקדמתו בהרת דכתיב (ויקרא יג) והנה נהפך שער לבן בבהרת: כהה טהור. הרי הוא כנגע שכהה מראיתו בשבוע של הסגר שהוא סימן טהרה דכתיב (שם) והנה כהה הנגע וגו' ובשם רבי משה הדרשן שמעתי קיהה כלומר קיהה בדבר ונחלק עליו וכן מצאתי בת''כ ר' יהושע קיהה וטיהר: שיעור נגע כגריס. לאורך ולרוחב: כשני גריסין על שני אבנים שבקרן זוית. אחד בכותל זה ואחד בכותל זה: ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. דכשהוא מוטל ארכו על ב' אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס כשיעור נגע ושתי אבנים בעינן דכתיב (שם יד) וחלצו את האבנים: כתיב קיר. ומראיהן שפל מן הקיר (שם): פריחה. פרחה צרעת בכולהו: שהיא טהורה. ואע''פ שלא נאמר אלא באדם (שם יג) ואם פרוח תפרח וגו': למימרא דדם אדום הוא. ואלו כולם אדומין הן: ואימא אדום ותו לא. האדום שבאדומים דהיינו כדם המכה דמתניתין: דמיה דמיה. והיא גלתה את מקור דמיה (שם כ) וטהרה ממקור דמיה (שם יב) הרי ד' מיני אדמומית טמאה בה אבל שלמטה מהן לאו דם הוא: דיהה מכן. אפילו הוא שחור ככחול טהור הואיל ואינו שחור כחרת: לכשנעקר. מן הגוף לוקה ומשחיר: תוספותאמר רבה כיהה וטהור. נראה דרבה גרס דבפרק הפועלים (ב''מ דף פו.) אמר מאן מוכח רבה בר נחמני ואמר טהור פ''ה כיהה שיש לו דין כיהה וקשה דבשלהי נזיר (דף סה:) פריך ודלמא כיהה וטמא והיכי מצי למימר הכי והא כיהה משמע טהור ועוד דא''כ ר' יהושע לא פליג את''ק ובדוחק י''ל דאדרבי יהושע פריך ומנליה דטהור (ורבינו תם) גריס ור' יהושע קיהה פירוש עמד למנין דקיהה לשון אסיפה כמו (יבמות דף קי:) מקהו אקהייתא בשוקא והשתא פריך התם אימא עמד למנין והביא ראיה לדברי ת''ק מיהו דוחק הוא דא''כ מאי משני אמר קרא לטהרו היכי מוכח מהאי קרא שטיהר דלמא כי היכי דדרשי ליה רבנן דריש נמי רבי יהושע: רבי יהושע אומר כיהה. הקשה ר''ת דמאי טעמייהו דרבנן דמטמאי מספיקא נוקי גברא אחזקיה כדקי''ל בפ''ק דחולין (דף י:) דמדאורייתא אזלינן בתר חזקה ורבי יהושע נמי אמאי צריך קרא ובפרק המדיר (כתובות דף עה:) נמי דקאמר לא תימא דלא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה כלל פירוש דקאמר התם גבי משארסתני נאנסתי לא מפיה אנו חיין אלא הני מילי היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל דתנן אם בהרת כו' והשתא מה צריך ראיה על זה דאזיל בתר חזקה ועוד דשאני גבי נגעים דגלי קרא וי''ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה וכן מוכח בתוספתא בפרק יש נוחלין בשער לבן דקתני אמר להן אף שער שחור סוף שבהרתו הפכתו אלמא דדרך השער ללקות מן הבהרת ובהמדיר (שם) דקאמר היכא דליכא חזקה דממונא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה היינו אפילו דאיכא ריעותא דאי לא אזיל לא הוה מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת קדמה דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי אלא הוה מוקי לה לדרשה אחריתי כרבנן אי נמי מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע''ג דאיכא ריעותא ור''ת מפרש בע''א ואין להאריך כאן: מה להלן פרחה בכולו טהור. מדמדמה פריחה דאדם לפריחת בגדים הא דכתיב (ויקרא יג) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו אגופו של אדם קאי אע''ג דפשטיה דקרא משמע דאנגע קאי דאיירי לעיל בנגע שנטמא על ידי שיש בו מחיית בשר חי ועליה קאי וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו של נגע עד רגליו כלומר עד סופו אבל הכא משמע דקאי אאדם דומיא דבגד וכן מוכח בכמה מקומות בת''כ ובריש איזהו מקומן (זבחים מט:): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|