סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
    חיפוש מתקדם
> טקסט הדף מנוקד
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ רָחוֹק אוֹ מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אָמְרוּ לוֹ מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב תֵּדַע שֶׁהֲרֵי חַמָּה בַּמִּזְרָח הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ חַמָּה בַּמַּעֲרָב הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ חַמָּה בְּאֶמְצַע רָקִיעַ אֵין הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה כְּאֶחָד שָׁוִין שֶׁנֶּאֱמַר כִּגְבוֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ [וְגוֹ'] כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב וְאִי חַד מִינַּיְיהוּ נְפִישׁ נִכְתּוֹב תַּרְוַויְיהוּ כִּי הָהוּא דִּנְפִישׁ וְאֶלָּא חַמָּה בְּאֶמְצַע רָקִיעַ מַאי טַעְמָא אֵין הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ מִשּׁוּם דְּקָאֵי לְהֶדְיָא וְלָא כָּסֵי לֵיהּ מִידֵּי
אָמַר לָהֶן שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה אוֹ הָאָרֶץ אָמְרוּ שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ
אָמַר לָהֶן אוֹר נִבְרָא תְּחִלָּה אוֹ חֹשֶׁךְ אָמְרוּ לוֹ מִילְּתָא דָּא אֵין לַהּ פָּתַר וְנֵימְרוּ לֵיהּ חֹשֶׁךְ נִבְרָא תְּחִלָּה דִּכְתִיב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וַהֲדַר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר
סָבְרִי דִּילְמָא אָתֵי לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר
אִי הָכִי שָׁמַיִם נָמֵי לָא נֵימְרוּ לֵיהּ מֵעִיקָּרָא סְבוּר אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא שָׁיֵיל כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָהָדַר שָׁאֵיל סָבְרִי לָא נֵימָא לֵיהּ דִּילְמָא אָתֵי לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּה מָה לְפָנִים וּמָה לְאָחוֹר
אָמַר לָהֶם אֵידֵין מִתְקְרֵי חַכִּים אֲמַרוּ לֵיהּ אֵיזֶהוּ חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד אָמַר לָהֶם אֵידֵין מִתְקְרֵי גִּבּוֹר אָמְרוּ לוֹ אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ אָמַר לָהֶן אֵידֵין מִתְקְרֵי עָשִׁיר אֲמַרוּ לֵיהּ אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ
אֲמַר לְהֹן מָה יַעֲבֵיד אִינִישׁ וְיִחְיֶה אֲמַרוּ לֵיהּ יָמִית עַצְמוֹ מָה יַעֲבֵיד אִינִישׁ וְיָמוּת יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ אֲמַר לְהֹן מָה יַעֲבֵיד אִינִישׁ וְיִתְקַבֵּל עַל בְּרִיָּיתָא אֲמַרוּ יִסְנֵי מַלְכוּ וְשׇׁלְטָן אֲמַר לְהוּ דִּידִי טָבָא מִדִּידְכוּ יִרְחַם מַלְכוּ וְשׇׁלְטָן וַיַּעֲבֵד טֵיבוּ עִם בְּנֵי אִינָשָׁא
אֲמַר לְהֹן בְּיַמָּא יָאֵי לְמֵידַר אוֹ בְּיַבִּשְׁתָּא יָאֵי לְמֵידַר אֲמַרוּ לֵיהּ בְּיַבִּשְׁתָּא יָאֵי לְמֵידַר דְּהָא כֹּל נָחוֹתֵי יַמָּא לָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהוֹן עַד דְּסָלְקִין לְיַבִּשְׁתָּא
אָמַר לָהֶן אֵידֵין מִנְּכוֹן חַכִּים יַתִּיר אָמְרוּ לוֹ כּוּלָּנָא כַּחֲדָא שָׁוַויִין דְּהָא כֹּל מִילְּתָא דַּאֲמַרְתְּ לַנָא בְּחַד פְּתַרְנָא לָךְ אָמַר לָהֶן מָה דֵין אַתְרֵיסְתּוּן לְקִבְלִי אֲמַרוּ לֵיהּ סִטְנָא נָצַח
אֲמַר לְהֹן הָא אֲנָא מְקַטֵּילְנָא יָתְכוֹן בִּגְזֵירַת מַלְכִין אֲמַרוּ לֵיהּ שׇׁלְטָן בְּיָד מַלְכָּא וְלָא יָאֵי לְמַלְכָּא כָּזָב מִיָּד אַלְבֵּישׁ יָתְהוֹן לְבוּשִׁין דְּאַרְגְּווֹן וּשְׁדִי מְנִיכָא דְּדַהֲבָא עַל צַוְּארֵיהוֹן
אֲמַר לְהֹן בָּעֵינָא דְּאֵיזִיל לִמְדִינַת אַפְרִיקֵי אֲמַרוּ לֵיהּ לָא מָצֵית אָזְלַתְּ דְּפָסְקִי הָרֵי חשֶׁךְ אָמַר לְהֹן לָא סַגִּיא דְּלָא אָזֵילְנָא אַמְּטוּ הָכִי מְשַׁיֵּילְנָא לְכוּ אֶלָּא מַאי אֶעֱבֵיד
אֲמַרוּ לֵיהּ אַיְיתִי חֲמָרֵי לוּבָאֵי דְּפָרְשִׁי בְּהַבְרָא וְאַיְיתִי קִיבּוּרֵי דְּמַתְנֵי וּקְטַר בְּהַאי גִּיסָא דְּכִי אָתֵית (בְּאוֹרְחָא) נָקְטַתְּ בְּגַוַּיְיהוּ וְאָתֵית לְאַתְרָךְ
עֲבַד הָכִי וַאֲזַל מְטָא לְהָהוּא מָחוֹזָא דְּכוּלֵּיהּ נְשֵׁי בָּעֵי לְמִיעְבַּד קְרָבָא בַּהֲדַיְיהוּ אֲמַרוּ לֵיהּ אִי קָטְלַתְּ לַן יֵאמְרוּ נְשֵׁי קְטַל אִי (קָטֵילְנָא) [קָטְלִינַן] לָךְ יֵאמְרוּ מַלְכָּא דְּקַטְלוּהּ נְשֵׁי אֲמַר לָהֶן אַיְיתוֹ לִי נַהֲמָא אַיְיתוֹ לֵיהּ נַהֲמָא דְּדַהֲבָא אַפָּתוּרָא דְּדַהֲבָא


רש"י

מן השמים לארץ רחוק. כלומר איזה רחוק יותר: אמרו לו ממזרח למערב. רחוק יותר משמים לארץ: ותדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלים בה חמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין. ולמה לפי שהחמה כשהיא במזרח או במערב היא רחוקה ובשביל שהיא רחוקה יכולים להסתכל בה שאין האורה מזקת לעינים אבל כשהיא באמצע הרקיע קרובה ואורה מזהיר כ''כ שאין יכולין לראות: וחכ''א זה וזה מדתם שוה. כדמוכחי קראי: כתוב אחד אומר כגבוה שמים על הארץ וכתוב אחד אומר כרחוק מזיח ממערב. ואם לא היתה מדתן שוה אלא מזרח ומערב רחוק יותר למה אחז הכתוב במועט במדה לא היה לו כלל לומר אלא המרובה אלא ודאי שניהם שוין במדה לכך אחז את שניהן: אלא מאי טעם חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה. כמו שהם מסתכלין כשהיא במזרח או במערב: משום דקאי להדיא. בגילוי היא עומדת ולא כסי לה מידי ובשביל כך אורה מזהיר ומזיק לעינים המביטות שם: אמר להם שמים נבראו תחלה. כלומר או ארץ ושמים כאחד נבראו: שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים. אלמא שמים קדים: אור נברא תחלה. כלומר איזו נברא תחלה: מילתא דא לית ליה פתר. דבר זה ששאלת אין שום אדם בעולם שיודע לפותרה: ופריך הש''ס ואמאי השיבו ליה מילתא דא לית ליה פתר: ולימרו ליה. מן הפסוק דחשך נברא תחלה שנאמר וחשך על פני תהום והדר ויאמר אלהים יהי אור אלמא חשך קדים: סברו אי אמרו ליה. הרי אתא לשייולי מה למעלה ומה למטה והילכך השיבו ליה מילתא דא לית ליה פתר וימנע ולא ישאלם עוד ממעשה בראשית: אי הכי. דבשביל כך נמנעו מלהשיבו תחלה נמי אמאי השיבו לו השמים נבראו תחלה לא היה להם להשיבו כלום משום דילמא אתי כו': מעיקרא סברי אקראי בעלמא הוא. דקא משאיל ולא ישוב עוד לשאול יותר ממעשה בראשית לכך יכולים להשיבו האמת כיון דחזו וכו': אידין חכים. מי מיתקרי חכם: הרואה את הנולד. המבין מלבו מה שעתיד להיות קורות שעתידים לבא ונזהר מהן: הכובש את יצרו. בא לידי עבירה וכבש את יצרו ונמלט ממנה: השמח בחלקו. בעה שנותן לו המקום: ימית את עצמו. ישפיל את עצמו: יחיה את עצמו. יגבה את עצמו ומתוך כך יתנו בו הבריות עין רעה ויקנאו בו וימות ולימדוך חכמים שאדם הרוצה שיחיה ישפיל את עצמו וירחמו עליו הבריות ויחיה שנים הרבה ומגאוה ימנע את עצמו שלא יקצרו ימיו וימות בלא עתו: יסנא מלכו ושלטון. ויתקבלו דבריו ויאהבו אותו אבל אדם רגיל לדבר עם מלכים ושרים מקנאים בו בני אדם ומתוך כך שונאים אותו ואת מעשיו: דידי עדיפא מדידכו. חכמתי גדולה משלכם שאני יועצו עצה טובה שעל ידה יהא מקובל לפני הבריות ואיזו עצה ירחם מלך ושלטון וידבר עמהם תמיד ויעביד טיבו עם בני העיר בשביל אנשי העיר וידבר עליהם אל המלך שלא להכביד עולו עליהם ואז יבאו בני העיר לעובדו: בימא יאי למידר או ביבשתא. באיזה מקום טוב לגור בים או ביבשה השיבו לו ביבשה: דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתייהו. אין דעתן מיושבת בהן עד שירדו ליבשה: אי דין מנכון טפי חכים. איזה מכם חכם יותר: כולנא בחדא פתרנא לך. כולנו חכמים ואין חכם זה מזה שהרי כולנו הסכמנו לדעת אחד: אמר להן מה דין אתריסתון לקבלי. מה זה שאתם עומדים נגדי ואינכם מחזיקים יראתנו הלא אתם יודעים כי אנחנו הרבים ואתם תחתינו. אתריסתון לשון תריס ומגן: אמרו ליה שטנא נצח. זו אינה ראיה שהרי אתם רואים בכל יום שהשטן הוא נוצח ומטעה בני האדם אף אתם אל תתמהו על שאנו תחתיכם: אמר להם. שוטים אתם שאתם מחזיקים יראתכם שאם ארצה אהרוג אתכם בגזירת מלכים שאני מלך ואבקש לשאר מלכים שאוהבים אותי שיתנו לי רשות להרוג אתכם: אמרו לו שילטון ביד מלכות ולא יאי למלכא כזב. כלומר בידך הממשלת לעשות שאתה מלך ושר אבל בכך נחמתנו שהבטחתנו שלא תעשה עמנו רעה ואין נאה למלך לדבר שקר שנא' אף כי לנדיב דבר שקר (משלי יז): מיד אלביש יתהון. הלביש אותם לבושי ארגמן וישם רביד זהב על צוארם: אמר להם בעינא דאיזל. רוצה אני לילך למדינת אפריקא: אמרו לא מצית אזלת. אינך יכול ללכת שהרי חשך באמצע הדרך מקום שיש בו חשך בין ביום בין בלילה ואין שום אדם יכול לעבור אותן הרים: אמר להם לא סגיא דלא אזילנא אמטו הכי משיילא מה אעביד. תקעתי עצמי ללכת שם אמטו הכי ובשביל שתקעתי בעצמי אני שואל לכם עצה מה תקנתי ובאיזה ענין אוכל לעבור: אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא. הבא חמורים גדולים ממצרים שיודעין ללכת בחשך. דפרשי כמו (פסחים דף ו.) המפרש והיוצא בשיירא: ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא. וקשור בהאי גיסא בעברך: וכשתחזור למקומך [תאחוז] באותן קיבורי דבשבילם תשוב למקומך על פי קיבורי עד שתגיע למקום שנקשר ואז תהיה במקומך: עבד הכי כי מטא לההוא מחוזא דכולה נשי. לא היה באותו הכרך כי אם נשים: בעא למעבד קרבא. רצה לעשות עמהן מלחמה: אמרו לו. הנשים אי קטלת לן יאמרו נשי קטיל כלומר זו אינה גבורה אם תלחם עמנו שהרי אם תהרוג אותנו יאמרו העולם שישמעו בדבר נשים הרג וזו אינה גבורה. ואם אנו נהרוג אותך יאמרו השומעים כמה גרוע מלך זה שנשים נתחברו עליו והרגוהו מוטב שתמנע את עצמך ואל תלחם עמנו פן תהיה לבוז: אמר להן. הריני שומע לעצתכם ולא אזיק לכם והביאו לי לחם לאכול: אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא. הביאו לו לחם של זהב מונח על שולחן של זהב:

תוספות

אין פירוש לקטע זה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר